לשבור את הקרח / צילום: באדיבות פורום פילם
משונה לחשוב על זה, אבל "לשבור את הקרח" הראשון, שיצא ב-2013, בכלל לא התחיל כלהיט. את השבוע הראשון שלו סיים רק במקום השני בטבלת שוברי הקופות (אחרי "משחקי הרעב: התלקחות"), ולראש הטבלה הצליח להעפיל רק פעמיים, בהפרש של חמישה שבועות זה מזה. בדיסני לא לגמרי ידעו מה לעשות איתו. מותג הנסיכות שלהם היה חלש מאי פעם, והשילוב המשונה של חצי-מוזיקלי-חצי-לא, יצר חששות לגבי תגובת הקהל, מה שהוביל למערך שיווק והפצה די מבולבל ומתון באופן יחסי.
אבל הילדים שהלכו אליו פעם אחר פעם והפה לאוזן עשו את שלהם, והכנסות של מעל מיליארד דולר בעולם, שני פרסי אוסקר, והשיר הכי מפורסם שיצא מסרט זה עשורים חתמו את הנסיכות האחיות אנה ואלזה כמכרה זהב בשביל דיסני.
סרט המשך היה רק עניין של זמן (בדרך, כדי לשמר את המומנטום, הוציאו דיסני סרטים קצרים עם גיבורי "לשבור את הקרח" שהוקרנו לפני "סינדרלה" ו"קוקו"), והנה הגיע "לשבור את הקרח 2". הפעם, יציאת הסרט מלווה בהוד והדר, ובהתרגשות אמיתית של דור שלם של ילדים (והוריהם, בואו נזכור מי היו צריכים לסחוב בנטל) שראו את הסרט המקורי כמות בלתי נתפסת של פעמים.
הבדל נוסף בין "לשבור את הקרח" והמשכו החדש הוא שהנוכחי ממש לא מסתיר את היותו מחזמר. בשונה מהקודם, השירים - ויש המון מהם - משובצים מההתחלה ועד הסוף, כי אחרי כל הכסף שהכניס "לט איט גו", אי אפשר לצפות לפחות מזה. זה אולי הדבר הכי אחיד בסרט החדש - כל השירים שכתבו קריסטן אנדרסון-לופז ובעלה רוברט לופז באמת נפלאים. אומנם הם קצת לוחצים חזק מדי על נושאים של העצמה אישית (כמעט כל שיר פה יכול להפוך להמנון של הקהילה הגאה עד תום 2020), אבל הם סוחפים וקליטים בדיוק כמו שצריך. אל זה מצטרפים האנימציה המדהימה ועוצרת הנשימה, וכמובן כמה רגעים קורעים מצחוק של אולף, איש השלג.
"לשבור את הקרח 2" גם ממשיך ביתר שאת את הקו שהתחיל הקודם, הצבת הבנות במרכז העלילה. לא רק שהגברים פה משניים לחלוטין, אלא שהשיר היחיד של דמות גברית הוא כולו מזמור על כמה הוא אבוד בלי אהובתו.
המקומות שבהם הסרט מועד נמצאים בעלילה, שמצד אחד די דלה (אנה ואלזה יוצאות ליער עתיק כדי להציל את ממלכתן), ומצד שני מתפזרת יותר מדי לכל מיני תוספות וקישוטים שהיה אפשר בלעדיהם. בנוסף, כמעט כל רגע פה - מרהיב ככל שיהיה - כבר ראינו בסרט אחר, מ"שר הטבעות", דרך "הסיפור שאינו נגמר", "פוקהונטס" ואפילו "סופרמן" מ-1978, וישנה תחושה של עגמומיות משונה לכל אורכו. אלו קצת מקהים את הברק וההתלהבות מהסרט החדש, אבל בסופו של דבר, מדובר בסרט מושקע ויפה שאיננו נופל מזה שקדם לו, ואין ספק שהוא בדרכו להיות להיט עצום.
ציון: 4