צבי האוזר, כחול לבן / צילום: איל יצהר, גלובס
ח"כ צבי האוזר מכחול לבן רוצה לאפשר לכולנו להצביע בחו"ל, ויש לו נימוק. בראיון לכאן ב' הוא ציין: "יש למעלה מ-100 מדינות שנוהגות ככה. כל מדינות OECD, מדינות המערב - רק ישראל נאחזת בזה שלאנשים יש זכות והם לא יכולים לממש אותה".
האוזר הציג נתונים דומים בהסברים להצעת חוק שהגיש לפני שבועיים. הוא הציע שהאפשרות להצביע בנציגויות בחו"ל תינתן לא רק לעובדי מדינה, חיילים ואנשי המוסדות הלאומיים, אלא לכל אזרח ואזרחית. התנאי: האזרח הצביע בארץ בסבב הבחירות הקודם.
כמה אזרחים בתבל זוכים להשתתף בבחירות גם כשהם נופשים מעבר לים? המחקר המקיף ביותר פורסם ב-2007 מטעם מכון IDEA, מוסד בין-מדינתי שעוסק בענייני דמוקרטיה. אף שזו סקירה בת יותר מעשור, היא עדיין משמשת בסיס למחקרים אחרים, כולל נייר עמדה של המכון למדיניות העם היהודי שהאוזר, לדבריו, נשען עליו.
המחקר בדק 214 מדינות. 115 מהן מתירות הצבעה בחו"ל במתכונת כלשהי. אמנם, "מתכונת כלשהי" היא הגדרה רחבה: היא כוללת גם מדינות כמו ישראל, שבהן הפריבילגיה ניתנת רק לקבוצה מצומצמת, לרוב דיפלומטים, אנשי צבא ונציגי מדינה. ובכל זאת, גם בניכוי מדינות שמקצות את הזכות במשורה, נשארות כ-100 מדינות שמתירות הצבעה בחו"ל לכולם. לפעמים בלי הגבלת זמן, ולפעמים הזכות פוקעת אחרי כמה שנים בנכר. בגרמניה התקופה מגיעה ל-25 שנות מגורים מחוץ לאיחוד האירופי; בדנמרק לשנתיים בחו"ל בלבד.
אשר לחברות OECD, כמעט כולן מאפשרות הצבעה בחו"ל. רבות הרחיבו את הזכות רק לאחרונה, ובהן יוון. רק באירלנד החוק דומה לזה שבישראל, אבל שינויו נידון בפרלמנט האירי בימים אלה.
■ בשורה התחתונה: דברי האוזר נכונים. בכ-100 מדינות יכולים כל אזרח ואזרחית להצביע בחו"ל, לפחות לכמה שנים. עם אלה נמנות כל חברות OECD, פרט לאירלנד.
● תחקיר: דרור שרון