הדס שטייף / צילום: שלומי יוסף, גלובס
קשה להכיל את התוצאה העקומה שאליה הגיעה הפרקליטות בפרשת אפי נוה. המשטרה המליצה להעמיד לדין את ראש לשכת עוה"ד לשעבר בעבירות של מרמה והפרת אמונים, והפרקליטות החמירה עימו עוד יותר והחליטה כי הוא יואשם בשוחד. אולם סוגיה אחת נותרה מטרידה, והיא הדרך להשגת המידע המפליל נגד נוה ונסיבותיה המחמירות, וההשלכות הציבוריות של העניין.
● החומרה שבפרשת נוה וכרייף מצדיקה פגיעה בפרטיות | מתן ברניר, דעה
מטריד בעיני שכתבת גל"צ הדס שטייף ושותפים נוספים לדבר יצאו בלא כלום. לא רק שהוחלט שלא להעמיד אותם לדין, אלא שהפרקליטות בהודעתה לעיתונות אפילו לא ציינה מה היו העבירות שבוצעו כלפי נוה, והיא אפילו שמרה על כבודם ועל מעמדם של שותפיה והחליטה שלא לציין את שמותיהם, משל היו מקורות מודיעיניים.
העובדות לענייננו הן: עו"ד חני נוה ובעלה ראש הלשכה נוה היו בסכסוך גירושין מכוער. חני נוה העבירה את הטלפון לחוקר פרטי. החוקר, יולי רוזנברג, שהיה גם מתמחה במשפטים שנכשל מספר פעמים במבחן של לשכת עורכי הדין, כעס על אפי נוה ולכן החליט לסייע לפרודתו. רוזנברג, כך לטענת גורם המעורה בפרטים, היה אחראי לפריצת הטלפון והעביר אותו לשטייף.
שטייף קיבלה את הטלפון הפרוץ אך לא העבירה אותו למשטרה. באותה תקופה היא סיפרה לגורם בתחנה כי היא מחזיקה במזוודתה "פצצת אטום", כלשונה. שטייף גם שיתפה עיתונאים בכירים נוספים בגל"צ בחומרים מתוך הטלפון שעברו על החומרים מתוך הטלפון לאורך ולרוחב.
מדובר בהתנהלות ממושכת כפי שסיפרה שטייף בעצמה בשידור בגל"צ לאחר חשיפת הפרשה: "ישבנו שעות ארוכות כולנו, וככל שצללנו אל החומרים הבנו למה אנחנו נחשפים". הכוונה הייתה לפרסם תחקיר עם המידע הדרמטי שהתקבל מתוך הטלפון של נוה, לאחר ששטייף "דגרה" עליו זמן רב. אך כאשר הדבר נודע לפרקליטות הצבאית, היא פסלה את האייטם ודרשה כי החומר יועבר למשטרה, ויצרה לצורך כך קשר עם הפרקליטות האזרחית.
בלית ברירה, שטייף העבירה את החומרים למשטרה. לפני כן, הובטח לה על ידי הפרקליטות כי תוענק לה "פסקת חסינות", שלפיה כל מידע וחומרים שהיא תעביר, לא ישמשו נגדה. אלא ששטייף לא דרשה חסינות עבורה בלבד, אלא גם לגורמים הנוספים שהיו מעורבים בהשגת הטלפונים והפקת החומר מתוכם. הפרקליטות הבטיחה לה כי לא ייעשה נגדם שימוש בדברים שיימסרו על ידה בעדותה. בהמשך, גם חני נוה והחוקר הפרטי מסרו עדות במשטרה. לדברי הפרקליטות "גם חקירתם נוהלה תחת הבטחות דומות".
אין לפרקליטות אלא להאשים את עצמה בביקורת הציבורית שלה
ועכשיו בחזרה לפרקליטות. לאורך כל הדרך טענו שם כי לא הובטחה לשטייף חסינות וכי מעמדה נבחן, וכי הנושא הוחלט רק עם ההחלטה להעמיד את נוה לדין, בכפוף לשימוע. עם ההודעה על סגירת התיק, מתגלה כי מלכתחילה היא קיבלה "פסקת חסינות", והובטח לה בנוסף כי ישקלו לא להעמידה לדין. מעבר לכך, בצעד חסר תקדים - שטייף קיבלה הבטחה דומה עבור שותפיה.
כך יוצא שקורבן העבירה, נוה, מועמד לדין על שוחד, ואילו מבצעי העבירות לכאורה זוכים שהתיק נגדם נסגר בקול דממה דקה. אם נוה נטל שוחד "אינטימי", הוא צריך לשלם את מלוא המחיר על מעשיו. אך לא יעלה על הדעת שהפרשה שהחלה בביצוע העבירות החמורות, מסתיימת בהעמדתו לדין ובהענקת חסינות למבצעי העבירות לכאורה כלפיו. מדוע הפרקליטות הסתירה מהציבור את פסקת החסינות, ואת ההבטחה כי ישקלו שלא להעמיד אותה ואת חבריה לדין?
הפרקליטות בהודעתה לעו"ד בועז בן צור, סנגורו של נוה, הסבירה כי התיק נגדם נסגר בשל העובדה כי המידע הוביל לחקירה חשובה ביותר, וכן בשל העובדה כי עיקרו של המידע שהוצא מהטלפונים לא פורסם ברבים, "לכך יש להוסיף, כי עדויות שלושת החשודים נגבו תחת 'פיסקת חסינות', במסגרתה הובטח לכל אחד מהם כי לא ייעשה שימוש נגדו בדברים שימסור בחקירה וכי תישקל האפשרות להעניק לו חסינות מפני העמדה לדין. ללא שימוש בעדויות אלה, קשה מאוד להעמיד לדין. כמו כן, העמדתם לדין יכלה לעורר טענות ממשיות של הגנה מן הצדק". כך לשון הודעת הפרקליטות.
על טענות הפרקליטות יש להשיב כי החקירה אמנם חשובה ביותר, אך גם העבירות שבוצעו כלפי נוה חמורות לא פחות ואף יותר. כאשר הפרקליטות מדברת על "הגנה מן הצדק" היא מתכוונת לומר למעשה כי השלושה הסתמכו על "פסקת החסינות" וכן על ההבטחה כי ישקלו שלא להעמיד אותם לדין, ומשום כך אין זה מן הצדק כי כעת הם יועמדו לדין לאחר שהם שיתפו פעולה עם המשטרה. כך יוצא שפסקת החסינות וההבטחה לשקול אי העמדה לדין, היא למעשה חסינות הרמטית מהרגע הראשון, חרף ההכחשות הנחרצות של הפרקליטות בתקשורת ואף בבית המשפט.
גם הטענה כאילו חומרים לא פורסמו ברבים מוזרה לאור העובדה שחלק מהמידע הרגיש זלג כך במפתיע לאמצעי תקשורת אחרים. כך יוצא ששטייף, חני נוה ורוזנברג קיבלו הבטחת חסינות מלכתחילה, התיק נגדם נסגר מראש והדבר הוסתר במשך תקופה ארוכה. לא כך נראית הגנה מן הצדק אלא זו בריחה מן הצדק.
אני מציע לצאת רגע מהסיפור האישי של הדס שטייף ואפי נוה, ולהסתכל על התקדים החמור שאישרה הפרקליטות במו ידיה. התקדים לפיו אדם בסכסוך גירושין פורץ לטלפון של בן זוגו, חובר לגורמים נוספים וביניהם עיתונאים שמפלילים אותו תוך שהם זוכים לחסינות מעורר בי חרדה לזכויות האדם. קשה להבין כיצד הפרקליטות לא חששה כי כעת כל אדם יפרוץ לטלפונים של אחרים, אם ימצא מידע מפליל יעביר אותו לתקשורת ולמשטרה ויקבל חסינות. ואם לא, ישמור את הדבר בסוד כאילו דבר לא קרה. מה בעצם מונע מהדס שטייף לפרוץ לטלפונים של שרים, חברי כנסת או של פרקליט המדינה שי ניצן?
הפרקליטות בפרשה הזו התנהלה בצורה לטעמי תמוהה ומפחידה. כאשר זו ההתנהלות של מערכת הצדק, אין לפרקליטות אלא להאשים את עצמה בביקורת הציבורית לה היא זוכה ולטענות על אכיפה בררנית ותפירת תיקים. כך לא זוכים לקבל את אמון הציבור.
***חזקת החפות. אפי נוה ואסתר כרייף הם בגדר חשודים בלבד במעשים האמורים. הם מכחישים את החשדות נגדם, ועומדת להם חזקת החפות