הפגנה באמסטרדם למען המאבק בהתחממות כדור הארץ / צילום: EVA PLEVIER, רויטרס
כשחושבים על שדרות הולנדיות קרירות, מרוצפות ומשובצות עצים, שבהן נוסעים בנחת רבבות זוגות אופניים, קשה להאמין שדווקא האזרחים ההולנדים הם אלה שנאלצו לגרור את מדינתם לבית המשפט ולאלץ אותה להתמודד טוב יותר עם משבר האקלים.
לפני ארבע שנים, ביוני 2015, נדרש בית המשפט בהולנד להכריע בעתירת ארגון הסביבה "אורגנדה" בשיתוף 900 מאזרחי המדינה, שטענו כי המדינה אינה עושה מספיק כדי להיאבק במשבר האקלים, וכי יעדי הפחתת הפליטות שקבעה לעצמה מגוחכים, או בלשון משפטית - אינם חוקיים. ממשלת הולנד נחלה תבוסה בבית המשפט, כאשר בית המשפט פסק כי צמצום פליטות הפחמן הוא חובה ממשלתית הנובעת מזכויות אדם.
בית המשפט ההולנדי קבע במפורש כי יעדי הממשלה לצמצום 14%-17% בפליטות גזי החממה עד שנת 2020, מתחת לרמה של 1990, הוא נמוך מדי, ופסק בהתאם לדרישות העותרים כי על הממשלה לפעול לקיצוץ של לפחות 25% מפליטות גזי החממה עד סוף העשור.
פסק הדין היה המקרה הראשון בעולם שבו נעשה שימוש בזכויות אדם כבסיס חוקתי להגנה על אזרחים מפני שינויי האקלים. זמן קצר לפני כן פורסם מסמך עקרונות אוסלו, הקובע כי בהיעדר אמנות בינלאומיות, לממשלות יש מחויבות חוקית למנוע השלכות שינויי אקלים, בהתבסס על חקיקה סביבתית, חוקי זכויות אדם ודיני נזיקין.
עם זאת, גם אחרי החלטת בית המשפט ואף שמרבית תושבי הולנד מודאגים מהשלכות משבר האקלים, דוחות מצביעים על כך שממשלת הולנד אינה עומדת באופן מלא ביעדי צמצום פליטות הפחמן שהציבה לעצמה ותנועת המחאה "ימי שישי בשביל העתיד" טוענת כי ממשלת הולנד אינה נוקטת אמצעים טובים דיים כדי לבלום את ההשפעות המסוכנות של משבר האקלים.
התנועה דורשת מן הממשלה "גרין ניו דיל", עסקה הכוללת כיוון מחדש של המשק, והפיכתו לנגיש יותר לחלופות ידידותיות לסביבה במחירים סבירים לכולם. במדד ביצועי שינויי האקלים 2019 (CCPI), מדורגת הולנד במקום ה-28 מבין 56 המדינות במדד, בכל הנוגע לנקיטת פעולות והתחייבויות להגבלת ההתחממות הגלובלית.
המחאה לא באה בחלל ריק: בקיץ האחרון נשברו שיאי הטמפרטורה בהולנד, והגיעו ל-40 מעלות צלזיוס. לא מדובר בהפתעה; מספר ימי הקיץ בהולנד כמעט והכפיל את עצמו, הטמפרטורה הממוצעת עלתה מאז שנת 1900 ביותר מ-1.5 מעלות, וקצב ההתחממות של המדינה מהיר פי שניים מהממוצע העולמי.
למעלה משני שלישים מאוכלוסיית הולנד, המונה כ-17 מיליון בני אדם, חיים מתחת לגובה פני הים. מקבלי ההחלטות במדינה העריכו כי במידה ומגמת ההתחממות הנוכחית תמשיך, צפוי גובה פני הים לעלות בכ-80 סנטימטרים ב-100 השנים הבאות - עלייה משמעותית, החושפת את הערים הסמוכות לחופים לסכנת קיום ממשית המאיימת להותירן מתחת למים.
הערים - שבהן מתגוררת מרבית האוכלוסייה - ניצבות בחזית המלחמה במשבר האקלים.
"הערים הן המקום שבו ננצח או נפסיד בקרב של משבר האקלים", אומרת קרולה ואן ריינסוובר, שגרירת הולנד לפיתוח בר-קיימא באיחוד האירופי. לדבריה, "הן מאכלסות יותר ממחצית מהאוכלוסייה, צורכות יותר משני שלישים מהאנרגיה העולמית ואחראיות ליותר מ-70% מפליטת ה-CO2 העולמית.
"ערים הן המפתח לשינוי וליצירת חברות עמידות ובנות-קיימא. הולנד וישראל, כמדינות מאוכלסות בצפיפות ועירוניות, אינן חריגות מכלל זה. ערי הולנד עושות את שלהן כדי להבטיח את העתיד שלנו".
אמסטרדם: תוכנית אקלים שאפתנית
אמסטרדם הציגה בינואר השנה תוכנית אקלים שאפתנית, המיישמת ומרחיבה את החלטת הפרלמנט ההולנדי לצמצום גזי החממה ב-95% עד 2050. העירייה הצהירה כי היא מתחייבת לחתוך את פליטות הפחמן שהיא מייצרת ב-55% עד 2030, וב-95% עד שנת 2050. כדי ליישם את היעד, העיר תתנתק לחלוטין מתשתיות גז טבעי עד 2040 לטובת שימוש באנרגיה מתחדשת, ותהפוך את כל התשתיות שלה לניטרליות פחמנית.
הבנייה החדשה כולה תוכפף לתקן בנייה ירודה מחמיר, כך שהבניינים יהיו מאופסים פחמנית ועל גגותיהם יותקנו פאנלים סולריים שיספקו חשמל גם לעיר עצמה. כדי לחזק את השכונות עצמן, העיר עובדת עם כל אחת מהן בנפרד, כדי לנטרל את תשתיות הגז לטובת אנרגיה מתחדשת וליצור פתרונות ייעודיים לאוכלוסייה בקהילה.
כשחלק גדול מזיהום האוויר מגיע מסקטור התחבורה, גם עבורו תכננו בעיר מענה; עד שנת 2030, התחבורה באמסטרדם תהיה, בשאיפה, מאופסת פליטות. כדי להשיג את היעד, העירייה תציב עמדות בפריסה רחבה לטעינת רכבים חשמליים, ותרחיב את האזורים שאליהם מוגבלת כניסת רכבים מזהמים המונעים בדיזל או בנזין, דוגמת מכוניות, טוסטוסים, אוטובוסים, משאיות וגם סירות. בנוסף, היא תפעל להוצאת המכוניות ממספר שכונות, וכל תחבורה ציבורית חדשה תהיה חשמלית ומאופסת פליטות.
את התוכנית השאפתנית תקצבה העירייה בהשקעה של 150 מיליון אירו לקרן האקלים לשש השנים הקרובות, והיא גם מבקשת לשתף את הציבור בהחלטותיה ופעילותה. בקול קורא, שפרסמה התבקשו העסקים והתושבים להציע לעיר כיצד לממש את היעדים האמביציוזיים, במטרה להשתמש בידע הקולקטיבי הנצבר בשטח ולא לסמוך אך ורק על פתרונות מגבוה. דבר אחד ברור: אין שיח על השאלה האם צריך להוריד את הפליטות, השאלה היחידה היא איך להגיע אל היעד - כמה שיותר מהר וטוב.
כדי לצמצם את השימוש בכלי רכב, העירייה הכריזה השנה כי תבטל 11 אלף מקומות חניה עד סוף 2025, למרות מצוקת החניה בעיר. התוכנית להוסיף חניון מתחת לכיכר מרכזית בוטלה גם היא, והאופציה להתנייד באמצעות רכב פרטי עתידה להפוך לכמעט בלתי נסבלת. למדיניות החניה הקשוחה נוסף קושי תווי החניה; התושבים לא זכאים לתו חניה בחינם לחניה ברחוב ונאלצים לשלם תמורת אחד, ואם יש חניון בבניין בו הם מתגוררים - הם לא זכאים לתו חניה ברחוב כלל.
רוטרדם: מונעים הצפות ושותלים על הגגות
עיר נוספת הצופה פני עתיד ונערכת להתמודדות עם תוצאות משבר האקלים היא רוטרדם, עיר הנמל השנייה בגודלה בהולנד.
"רוטרדם, שבה ממוקם אחד הנמלים הגדולים בעולם, ממוקמת כמעט ב-80% מתחת לגובה פני הים", אומרת ואן ריינסוובר. "ב-2007 היא הודיעה על שאיפתה להפוך ל-100% מוגנת מפגעי אקלים עד 2025. המשמעות היא שהעיר תהיה מסוגלת להמשיך ולתפקד כלכלית וחברתית - עם הפרעה מינימלית בכל מצב מזג אוויר קיצוני".
כדי להתמודד עם הלחץ המופעל על מערכת הניקוז העירונית בעת גשמים כבדים, החליטה העירייה לייצר פתרונות להתמודדות עם מי נגר. העירייה חילקה את העיר לאזורים, ובאזורים הנמוכים ביותר יצרה פתרונות מקומיים לניקוז המים; מאגרי מים תת-קרקעיים הוקמו ברחבי העיר - אפילו בקומתם התחתונה של החניונים, וגם נבנו כיכרות מים - כיכר עירונית מונמכת שהתושבים יכולים לשבת בה, וכשיורדים גשמים היא הופכת להיות מעין אגם ומווסתת את העומס על מערכת הניקוז העירונית.
בכיוון של הורדת החום בעיר בימי הקיץ, רוטרדם מעודדת את תושביה להקים גגות ירוקים, ומעניקה סובסידיה של 40% להקמתם; בניגוד לגגות המצופים זפת הנוטה להתחמם בקיץ הלוהט, מדרבנת העירייה את התושבים ליצור שכבת איטום וקירור טבעית, באמצעות הצבת שכבת אדמה קלה על הגג באופן המגן על האיטום ומקרר את הקומה העליונה בצורה דרסטית. אותה שכבת איטום ובידוד מסייעת לניהול הנגר העירוני: כשיורד גשם, נוצרת שכבה שהיא מעיין ספוג, שבמשך כמה שעות אוגרת את הגשם, המתנקז לאיטו. הגגות הופכים גם לגינה משותפת, ומשמשים את התושבים המקימים בהן גינות ירק וגידול מזון לצריכה עצמית, שגם מגדילות את המגוון הביולוגי בעיר.
"מַעבר לכלכלה דלת פחמן ייצור הזדמנויות כלכליות חדשות שהמדינה יכולה להרוויח מהן"
כדי לספר מעט על הפתרונות ההולנדיים ולשמוע על הנעשה בישראל בתחום משבר האקלים, השתתפה בחודש שעבר קרולה ואן ריינסוובר, שגרירת הולנד לפיתוח בר-קיימא באיחוד האירופי, בוועידת האקלים הישראלית הרביעית, בהובלת קואליציית האקלים הישראלית, שחברים בה ארגוני סביבה ובהם החברה להגנת הטבע, גרינפיס, מגמה ירוקה, צלול ועוד.
בראיון ל"גלובס", היא ממהרת דווקא להשוות בין שתי המדינות - שממבט רחוק נראה כי ההבדל ביניהן הוא כשמים וארץ. "במבט ראשון נראה שישראל עם האקלים היבש והחם שלה אינה דומה לנוף הרטוב, הירוק והשטוח שהולנד מפורסמת בו", היא אומרת. "אך שתי המדינות שלנו יחסית קטנות, מאוכלסות מאוד - הולנד היא אחת מהמדינות הצפופות בעולם, ובעיקרן אורבניות. נוסף לכך, שתי המדינות ידועות ביצירתיות שלהן - בהולנד פתרונות חדשניים עזרו לנו בהתמודדות עם סכנת הצפות, וישראל, אחת המדינות היבשות בעולם, מייצרת כעת מים מתוקים".
כיצד הולנד מתכוונת להשיג את יעדי חוק האקלים שלה, לצמצום פליטות הפחמן ב־95%?
"הצעד המסובך והקשה הוא הגדרת הדרך להשגת היעדים. פיתחנו מערך של צעדים קונקרטיים באמצעות תהליך רוחבי המקיף את כלל הסקטורים הכלכליים. הם כוללים, למשל, את השבתת כל תחנות הכוח הפחמיות עד 2030, הטלת מס פחמן ממוקד על התעשייה והגברת מאמצינו ליצירת תשתיות של אנרגיה מתחדשת. ההסכם שלנו כולל יותר מ-100 שותפים - מאיגודי עובדים, עמותות ללא מטרות רווח, תאגידים גדולים והסקטור הפיננסי, בהתאם למסורת ההולנדית המושרשת העמוקה של הבטחת תמיכה רחבה ושיתוף של כל שכבות החברה".
האם משבר האקלים הוא נושא מרכזי התופס נפח משמעותי בשיח ומדאיג את הציבור ההולנדי?
"סקרים בהולנד מראים כי רוב גדול מהציבור ההולנדי מבין את הבעייתיות הגדולה שמייצר משבר האקלים. במרץ ובספטמבר יצאו כ-40 אלף איש לרחובות באמסטרדם ובהאג במסגרת מחאת האקלים. הנוער משמיע את דאגותיו: הם מחו, השתתפו ב'ימי שישי למען העתיד' והציגו חזון אקלימי חלופי משלהם לטווח הארוך. אחת הדאגות העיקריות של הציבור היא היכולת הכלכלית של הפרט לממן מעבר לאורח חיים נקי יותר ובר-קיימא. יחד עם זאת, מרבית הציבור מרגיש שיש לו אחריות לעשות משהו בקשר לשינויי אקלים ומוכן לנקוט בפעולה.
"לכן, אחד העקרונות המנחים בהסכם האקלים שלנו, הוא שהורדת פליטות גזי החממה צריכה להיות הוגנת, בת ביצוע ובמחיר סביר לכולם. ההסכם מגביל את הפגיעה הכלכלית במשק בית ומבזר את העול הכלכלי בין האזרחים לבין העסקים, תוך שמירה על השאיפות האקלימיות שלנו.
"בנוסף, כדי לעודד את הציבור לפעול, החל גם קמפיין המראה מה הדברים הקטנים שאנשים יכולים לעשות בכדי לעשות שינוי. למשל, החלפת נורות לנורות לד חסכוניות, מתכונים לאוכל טבעוני, התקנות פאנלים סולריים ומערכות חימום בנות-קיימא".
ואן ריינסוובר שבה ומדגישה את הדמיון בין ישראל להולנד, ואת הצורך של ישראל לבנות תוכניות התמודדות מפורטות עם משבר האקלים, להציב יעדים שאפתניים ולחתור למימושם. "כש-93% מהאוכלוסייה הישראלית מתגוררת בערים, נדרשת פעולה שאפתנית כדי להבטיח, למשל, שתל-אביב יכולה להישאר תוססת בעתיד לפחות כפי שהיא כיום".
היא גם מדגישה כי על המדינות לפעול יחד כדי ליישם פתרונות למשבר האקלים - שלא נעצר בגבולות בין מדינות. גם ישראל, היא מדגישה, צריכה לפעול באופן רחב. "באזור המזרח התיכון ניהול יעיל של מים ושימוש באנרגיה מתחדשת הם תחומי פעילות חשובים. למדינת ישראל יש פוטנציאל גבוה לייצור אנרגיה סולארית, וזה הכרחי להפחתת גזי חממה. חדשנות ופתרונות חכמים יכולים להתאחד כדי למקסם פתרונות. למשל, הטמעה של פאנלים סולאריים בסביבה הבנויה הקיימת".
לסיום, יש לה גם מסר למקבלי ההחלטות הישראלים: "פעילות נחושה ושאפתנית יותר בתחום האקלים היא הכרחית בכל העולם אם ברצוננו להגביל את ההתחממות הגלובלית ואת תוצאותיה. בשנה האחרונה מדגישים זאת שוב ושוב - המדענים והאזרחים.
"נקיטת צעדים בתחום האקלים מזמנת לפתחנו גם הזדמנויות חדשות, וישראל ידועה ביכולתה לתכנן פתרונות חדשניים. מעבר לכלכלה דלת פחמן ייצור הזדמנויות כלכליות חדשות שהמדינה יכולה להרוויח מהן, וישראל יכולה להוביל בתחום פיתוח טכנולוגיות נקיות. כל אחד ואחד צריך לעשות את שלו - לא רק מדינות אלא גם עסקים, ארגונים אזוריים ובינלאומיים ומוסדות פיננסיים צריכים לנקוט בפעולות כדי לתרום ולהתקדם לעבר היעדים שנקבעו בהסכם פריז. שיתוף-פעולה הוא חיוני, ולכן חשוב שנמשיך לעבור יחד כדי לעמוד בהתחייבויות שלנו, להגביל את ההתחממות הגלובלית ולהבטיח עתיד בר-קיימא לכולם".
התוכנית של אמסטרדם לצמצום פליטת גזי חממה ב-95% עד 2050
אנרגיה:
העיר תתנתק לחלוטין מתשתיות גז טבעי עד 2040 לטובת שימוש באנרגיה מתחדשת, ותהפוך את כל התשתיות שלה לניטרליות פחמנית ● הבנייה החדשה כולה תוכפף לתקן בנייה ירוקה מחמיר, כך שהבניינים יהיו מאופסים פחמנית ● על הגגות יותקנו פאנלים סולאריים שיספקו חשמל גם לעיר עצמה
תחבורה:
העירייה תציב עמדות בפריסה רחבה לטעינת רכבים חשמליים, ותרחיב את האזורים שאליהם מוגבלת כניסת רכבים מזהמים ● כל תחבורה ציבורית חדשה תהיה חשמלית ומאופסת פליטות ● ביטול 11 אלף מקומות חניה עד 2025