דעה: כלי החילוט אפקטיבי ואינו מופעל שרירותית

בשבוע שעבר (5.12.19) פורסמה ב"גלובס" כתבה בנושא מדיניות החילוט של רשויות האכיפה, שכללה, לטעמי, אי-דיוקים שאותם אני מבקש לתקן.

1. מהי תכלית החילוט? על-פי פסיקתו של בית המשפט העליון, סמכות החילוט איננה עונש, אם כי יש לה היבטים מעין-עונשיים, והיא נועדה להוציא את "בלעו של גזלן מפיו", למנוע המשך ביצוע עבירות ברכוש שאינו שייך, ולמעשה מעולם לא היה שייך כדין לעבריין, ולהבטיח במקרים מתאימים גם פיצוי לקורבנות העבירה. סמכות התפיסה הזמנית של רכוש בזמן החקירה נועדה להבטיח אפשרות חילוט בסוף ההליך ולמנוע הברחת נכסים.

כמובן, אם נעשה במקרה ספציפי שימוש לרעה בתפיסה זמנית של רכוש, ללא עילה בדין, ורק כדי להפעיל לחץ בלתי הוגן על נחקר - הרי שהדבר פסול; אך אינני מכיר מקרה שבו קבע בית המשפט כי כך היה.

2. יחס בית המשפט לחילוטים - פסיקת בית המשפט תומכת בשימוש שנעשה בכלי החילוט ומעודדת אותו. בכתבה נטען כי פסיקת בית המשפט העליון "הגבילה את האצבע הקלה על ההדק של הרשויות", אך אין דבר רחוק יותר מהמציאות. לא זה המקום להיכנס לניתוח משפטי של פסקי דין, אך ראו, למשל, את הכותרת ב"גלובס" מיום 10.4.18 - "בשורה רעה לחשודים בהלבנת הון: רוח גבית מהעליון למדיניות החילוטים המחמירה".

הגם שבמקרה קונקרטי כזה או אחר, יכול ורשאי בית המשפט לצמצם את היקף התפיסה הזמנית, רוב פסיקותיו של בית המשפט תומכות ומעודדות את הרשויות להמשיך ולפגוע בכיסם של העבריינים. זאת, תוך שימוש בכל הכלים המשפטיים העומדים לרשותן, וטוב שכך.

3. האם נתפס רכוש רב מדי בתחילת החקירה לעומת סיום ההליך? הרגע הנכון לבחון שאלה זו היא רק בסופו של ההליך הפלילי, שאז ניתן להשוות בין תחילתה של הדרך לסופה. מה הם אם כן הנתונים האמיתיים? מעיון בדוח השנתי של פרקליטות המדינה לשנת 2018, עולה כי בממוצע רב-שנתי, נשללים במסגרת החלטה שיפוטית כ-85% מהרכוש שחילוטו התבקש על-ידי הפרקליטות, וכ-75% מהרכוש שנתפס בתחילת ההליך.

חשוב להדגיש כי כמחצית מהרכוש שחילוטו התבקש על-ידי הפרקליטות אך לא נשלל מהעבריין, אינו מוחזר לעבריין, אלא מועבר לצדדים שלישיים הטוענים לזכות ברכוש, ושבית המשפט קבע לגביהם כי זכותם גוברת על האינטרס הציבורי שבחילוט. כמו כן, במסגרת הרכוש המשוחרר נכללים כספים המשוחררים לנאשם כ"דמי מחיה סבירים", לאחר שהנאשם הוכיח כי אין לו מקורות הכנסה או הון, שמהם יוכל להשתכר בתקופת הביניים עד להחלטה סופית בבקשת החילוט.

בהקשר זה כדאי לעיין בסדרה של נתונים מפורטים בדוח הפרקליטות בקישור הבא (לא בכל יום מתפרסמים נתוני אפקטיביות בפירוט כה רב):  https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/files-general/he/files_report-2018.pdf

בכתבה הובאו נתונים בדבר הפער הגדל והולך שבין סך הרכוש שנתפס בשנים האחרונות בתחילת הליכים פליליים (3.5 מיליארד שקל), לעומת סך החילוט הסופי (חצי מיליארד שקל). בעניין זה אבקש להעיר שתי הערות. ראשית, נתונים אלה בהחלט מדאיגים, אך הם מצביעים על התמשכות ההליכים הפליליים על פני מספר שנים (בעיקר כשלא מדובר בתיקים שבהם הנאשמים עצורים), ויש למצוא פתרון לבעיה זו!

שנית, התמקדות בהשוואה בין שיעור התפיסה לשיעור החילוט הסופי בלבד, היא מטעה. האפקטיביות של הפרקליטות בעניין זה צריכה להימדד באמצעות השוואת שיעור התפיסה לשיעור הרכוש שנלקח מהעבריין, במסגרת החלטה שיפוטית (כולל, למשל, צו עיקול לתשלום מסים או פיצוי קורבנות), גם אם לא במסגרת צו חילוט פורמלי. מה שחשוב הוא עיקור כדאיות הפשיעה בכל דרך אפשרית.

4. האם ראויה ביקורת על פעולת הרשויות בנושא החילוט? בהחלט כן! כל פעולות התפיסה הזמנית והחילוטים נתונים לביקורת בזמן אמת על-ידי בית המשפט, שאינו מקבל תמיד את עמדת המשטרה או הפרקליטות.

ישנה גם ביקורת בינלאומית על ישראל בנושא זה, וארגון FATF ׁ(ארגון בינלאומי לקידום מדיניות למאבק בהלבנת הון ומימון טרור) פרסם את ממצאיו ב-2018, שלפיהם ישראל מצטיינת בתחום החילוט, ואחוזי האפקטיביות בין תפיסה בתחילת ההליך הפלילי לחילוט סופי הם טובים (אם כי הושמעה ביקורת על התארכות ההליכים, והומלץ לשקול הקמת בית משפט כלכלי שידון בתיקי הלבנת הון).

גם משרד מבקר המדינה בדק את העניין ב-2016. לאחר בחינה מעמיקה של הנתונים, המבקר קיבל את עמדת הפרקליטות לגבי אפקטיביות החילוט, והשמיט פסקאות ביקורת בנושא זה מהטיוטה. על כן, זה תמוה מדוע פורסם כעת כי העניין נבחן עתה שוב במשרד המבקר, כשיש נושאים רבים כל-כך לבחון (אפילו בנושא החילוט), כגון התמשכות ההליכים בפרקליטות ובבתי המשפט, הליכי מימוש הרכוש שהוחלט על חילוטו וכו'.

טוב עשה "גלובס" כשמיקד את תשומת-הלב להיבטים הכלכליים של סוגיית החילוט, אך כדאי לדייק, הן בעובדות והן במשמעות האמיתית שלהן. יש להמשיך לפעול לשיפור המצב - ויש מה לשפר - אך מה ניתן לבקש מהמשטרה ומהפרקליטות יותר? כשאחוז האפקטיביות הרב-שנתי הוא בשיעור של 85% בתיקים שהסתיימו, ברור כי אין כל שרירותיות בהפעלת כלי התפיסה הזמנית והחילוט.

הכותב משמש כיום כיועץ בינלאומי בתחום המאבק בהלבנת הון; כיהן בעבר כמשנה לפרקליט המדינה (אכיפה כלכלית)