בנימין נתניהו / צילום: אמיר מאירי
הטור הזה נולד משיחה מקרית שניהלתי לפני שבועיים עם חבר ותיק, מצביע ימין, בסעודת שבת. לאחר האוכל פרשנו למרפסת וקשקשנו קצת על ענייני בחירות וכתבי האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. "ברור לך שרודפים אותו באופן אישי, ויש אכיפה בררנית", הוא אמר. לשנייה נאלמתי דום - ידעתי אומנם שדפי המסרים שיוצאים מלשכת ראש הממשלה הם חדים ומדויקים - אבל לא שיערתי כמה עמוק הם חדרו אל תוך התודעה הציבורית.
בשורות הבאות אנסה לענות בקצרה - ועד כמה שאפשר מבלי לייחס לדברים פרשנות סובייקטיבית (ובכל זאת, מדור דעות) - לטענות העיקריות שנשמעות בספירה הציבורית בחודשים האחרונים.
נתחיל מהקלישאה - רודפים את נתניהו באופן אישי. תראו, טענת רדיפה אישית של פוליטיקאי בחקירות היא בהחלט לא המצאה של נתניהו. גם לא, אגב, הטענות שלו בדבר ניסיון להפיל ראש ממשלה מכהן. גם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט טען את אותם הדברים בדיוק, ושליחו בתקשורת, אמנון דנקנר עליו השלום, אף הציע לפרקליט המדינה לדור לשלוח יד בנפשו. גם אביגדור ליברמן טען כי רודפים אותו ומנסים לחסל את מפלגתו, ועל אריה "הוא זכאי" דרעי אין טעם להרחיב. נתניהו בוודאי לא הראשון - אבל הוא הראשון שהצליח לשכנע רבים כל-כך.
אבל האם אכן נתניהו נרדף? בואו נבחן לרגע את הפרשות שלו, ונגלה משהו מאוד מעניין:
בשנת 2015 נעצר ארי הרו, מי שהיה ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה נתניהו. על-פי פרסומים, הוא נעצר בחשד שביצע עבירות של שוחד, מרמה, הפרת אמונים והלבנת הון שעה שהחזיק בפועל בחברה אותה התחייב למכור, תוך שהוא פועל בניגוד עניינים ומקדם את עניינה במסגרת תפקידו הציבורי. החוקרים, שחשבו שהם מחרימים את מחשבו הנייד על-מנת למצוא בו ראיות נוספות לעבירות אותן ביצע לכאורה הרו, לא האמינו כשבתוך המחשב נמצאו הקלטות ארוכות מאוד של שיחות של שניים אחרים - ראש הממשלה נתניהו והמו"ל של "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, בתיק שיבשיל לימים לפרשת 2000. רודפים את נתניהו? יותר ביש-מזל שנגמר בכתב אישום על מרמה והפרת אמונים (וגם כתב אישום בשוחד למוזס).
בחודש מאי 2015, מיד לאחר הבחירות בהן הכה את מדינת ישראל בתדהמה עת גרף 30 מנדטים, נתניהו מינה את עצמו לשר התקשורת החדש. צעדו הראשון כשר היה לפטר את מנכ"ל המשרד המוערך, איש המקצוע אבי ברגר שמינה קודמו ארדן, שר מטעם הליכוד למי ששכח, ולמנות במקומו עסקן פוליטי חסר כל ניסיון ניהולי או מקצועי - שלמה פילבר. מטרתם המיידית? לסכל את הרפורמה בבזק. אותה רפורמה שקידמו בלהט ארדן וברגר, אותה רפורמה שהייתה אמורה לחולל תחרות בשוק הטלפון הקווי ולחסוך מאות מיליוני שקלים לציבור.
באותה תקופה, אגב, דווקא אנשי ימין כלכלי, שוחרי השוק החופשי שבחנו את התנהלות נתניהו, אחזו את ראשם ולא הצליחו להבין מה בדיוק הוא עושה. כלכלנית בכירה אמרה לי באותם ימים כי המהלך הזה יתברר במורד הדרך כאחד מהשניים - איוולת איומה או שחיתות חמורה. כמה שהיא צדקה.
לא חלפו אלא שנתיים, ופילבר נעצר - דווקא במסגרת חקירה של רשות ניירות ערך שתפסה תכתובות שהעלו חשד כי מנכ"ל משרד התקשורת העביר מסמכים פנימיים לבזק, בהם מסמכים מסווגים, ותוך שהוא מסתיר זאת מהגורמים המקצועיים במשרדו. וככל שהתקדמה החקירה שם - הבינו במשטרת ישראל שפילבר לא פעל לבד.
רדיפה של נתניהו? יותר כמו טרגדיה של טעויות שהובילו לחקירת שני מקורבים אליו - אשר מי בטעות ומי במכוון הפנו את חוקרי להב אליו - ובטח לא איזו מזימה שנרקחה במחשכים.
אבל למה רק נתניהו ולא יאיר לפיד ואיתן כבל? מקשים אז השואלים, הרי גם הם נפגשו עם מוזס עשרות פעמים! ובכן, אני לא סנגורם של השניים, ובאופן כללי אני סבור כי על כל מי שניהל קשרים ענפים עם מו"לים לתת דין וחשבון לציבור בוחריו. אלא שבמקרה של נתניהו יש הבדל אחד קטן - קוראים לו ראיות. בסופו של דבר, במדינת ישראל, ותודה לאל על כך, כדי להעמיד אדם לדין צריכה התביעה להאמין שביכולתה להרשיע אותו בסבירות גבוהה מאוד - ואיך מנתחים סבירות כזו? נכון - על-ידי בחינת חומר הראיות. לא נחשפתי לחומר החקירות נגד נתניהו, וכל שידוע לי הוא מהתקשורת, אולם בתיקי נתניהו, על-פי פרסומים, יש לחוקרים הקלטות, מסרונים וכמובן עדי מדינה מתוך כוורתו האישית של נתניהו ששפכו אור על התנהלותו. בסופם של דברים ישבו חוקרי משטרת ישראל, ולאחריהם פרקליטי התביעה, וסברו כי בתיקי נתניהו התגבשה תשתית ראייתית מספיקה להעמדה לדין בסבירות גבוהה להרשעה - וזה המבחן היחידי שצריך היה להיבחן. לא רדיפה ולא נעליים.
כן? ואיך תסביר את ההליך התקדימי נגד נתניהו? מעולם לא הוגש פה כתב אישום על סיקור אוהד! אפילו שי ניצן אמר בראיון. תראו, לא ברור לי מה היה מקור פליטת הפה האומללה והשגויה של שי ניצן באותו ראיון עיתונאי, אבל כתב אישום - וגם הרשעה - על סיקור אוהד כבר ראינו. ולא, אני לא מדבר רק על כתב האישום נגד ראש עיריית אשקלון לשעבר איתמר שמעוני. חפשו בגוגל את אורי עמית, מי שהיה ראש עיריית רמת גן בשלהי שנות ה-80, ונשלח לכלא ב-1995 לאחר שחברת דן שילמה למקומון רמת גני על-מנת שיסקר אותו סיקור אוהד בתמורה להקלות תכנוניות שביצע עבורה. ופה, אגב, לא היה מדובר בסתם סיקור אוהד, אלא כזה שניתן בעבור שינוי רפורמות ומיסוי שנוגעים לכיס של כולנו.
אוקיי... אבל ידוע הפרקליטות סוגרת חשבון עם מי שרוצה לערוך רפורמות! נכון, ולכן ראינו חקירות מפוארות נגד דניאל פרידמן ואיילת שקד - שני שרי המשפטים שפעלו יותר מכולם כדי לערוך רפורמות מקיפות במערכת המשפט הישראלית. גם נגד ציפי לבני, שקידמה את מערך הביקורת על הפרקליטות ומינתה את הילה גרסטל שעוררה את חמתו של שי ניצן, לא ראיתי שנפתחה איזו חקירה.
ומה לגבי זה שהפרקליטות מחפשת להפיל נבחרי ציבור מהימין? ובכן, אין ספק שהדבר המרשים ביותר שהצליח לעשות נתניהו, הוא החיבור המזהיר בינו לבין שלטון הימין. בניגוד לאולמרט שסיפר על ניסיונות להפיל ראש ממשלה מכהן, נתניהו מדבר על הפלת שלטון הימין - וכאילו שאחריו לא יוכל הימין להציב מועמד אחר. אבל גם בחינה עניינית של הדברים תגלה מציאות מעט יותר מורכבת. משום שאם הפרקליטות מחפשת להפיל את הימין, מה בדיוק היה להם לחפש עם אהוד אולמרט רגע לפני תכנית ההתכנסות? או עם פואד בן-אליעזר, או עם אברהם הירשזון מקדימה, או עם בוז'י הרצוג ואהוד ברק. מה היה לה לחפש עם עשרות ראשי ערים מכל קצוות הקשת הפוליטית? מה היה לה, רחמנא ליצלן, לחפש אצל חברי כנסת ערבים?
אתם מבינים, שחיתות קיימת בכל מקום ובכל מגזר. אין לה צבע, טעם וריח. אין לה דת, ולא גזע ולא מין. יש מושחתים בימין ויש בשמאל, יש דתיים וחילוניים, ערבים ויהודים, נשים וגברים. ומי שמחפש את האשם האמיתי - שיבחן תחילה את השיטה.
טוב נעשה כחברה אם נפסיק לחפש אשמים וקונספירציות, ונתחיל לבחון מה בשיטת הממשל שלנו מאפשר לבעלי כוח ציבורי לעבור בכזו קלות על החוק, מה מעודד נבחרי ועובדי ציבור לסטות מבין השורות, טוב נעשה אם נשכיל לתקן את המנגנונים בשלטון המקומי, לייעל את הפיקוח והבקרה על הליכי תכנון ובנייה, מכרזים ומינויים. טוב נעשה אם נקדם שקיפות במערכי השלטון המרכזי, נחשוף יומני פגישות ופרוטוקולים, נקצוב קדנציות ונבלום ריכוז כוח בידי בודדים.
זו לא רדיפה ולא אכיפה בררנית, בטח שלא ניסיונות להפיכה שלטונית, ולצערי הרב אין פה אף החלטה תקדימית. נתניהו לא המציא שום דבר, לא את הרדיפה וגם לא את השיטה - ויכול מאוד להיות שלפניו היו פוליטיקאים שסגרו עסקאות מלוכלכות לא פחות - רק שאתרע מזלו שלו שבחיק החוקרים נפלו כאלה ראיות זהב.
ומי שהמדינה באמת חשובה לו, צריך להפסיק לכלות את ימיו בטענות חסרות שחר, ולהבין שמתוך ביש-המזל של נתניהו קיבלנו כולנו הצצה מדהימה לשיטה הרסנית לדמוקרטיה, שבמשך שנים השחיתה את מיטב הפוליטיקאים שלנו - מימין וגם משמאל - ואם לא נעצור כאן ועכשיו, היא תשחית גם את אלה שיבואו אחריו. ולכן, כדאי שנפסיק עם הקונספירציות ונביט בעובדות הפשוטות, ואחר-כך אולי כדאי שגם נבין שהגיע הזמן לעשות תיקון - כדי שלא תהיה עוד הפעם הבאה.
הכותב הוא ראש האגף המשפטי בתנועה לאיכות השלטון
*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא בגדר חשוד, מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.