דעה: מה הוא יעד האינפלציה המתאים לישראל?

המדיניות המוניטרית בישראל מנוהלת מ-1992 במשטר של "יעדי אינפלציה". ישראל הייתה בין החלוצות בהנהגת משטר זה, לאחר שהבנקים המרכזיים של ניו-זילנד, קנדה, שוודיה, ובריטניה נקטו מדיניות זו. כיום, משטר זה נפוץ לניהול המדיניות המוניטרית על-ידי הבנקים המרכזיים בעולם. 

יעדי האינפלציה בישראל הופחתו בהדרגה, עד ל-2003 שבה נקבע יעד של 1%-3% לשנה, שהוגדר אז כ"יציבות מחירים". משטר זה שירת אותנו ב-17 השנה האחרונות, ותרם להתבססות אינפלציה בשיעור חד-ספרתי נמוך, בדומה למשקים המפותחים. כעת הגיעה השעה לחשיבה מחודשת לגבי תחום יציבות המחירים ומשטר "היעדים". השינויים המוצעים תואמים לשאיפת הממשלה להפחתת יוקר המחיה. 

הפחתת יעד האינפלציה ל-3%-0% לשנה - בעת קביעת היעד הנוכחי, 1%-3%, ההערכה הייתה ששיעור האינפלציה של שיווי משקל לאורך זמן במשק, הוא כ-2% לשנה. עתה, עם סיום העשור השני בשנות ה-2000, גוברות העדויות לכך שסביבת האינפלציה "הנורמלית" למשק הישראלי לאורך זמן, ירדה וקרובה יותר ל-1% לשנה (הגבול התחתון ליעד הקיים) מאשר ל-2% לשנה. תופעת הירידה באינפלציה היא  גלובלית, וחלה גם בארה"ב ובאירופה.

כנראה, הגלובליזציה של שוקי המוצרים, השירותים, והעבודה, השינויים הטכנולוגיים, הגמשת שוקי העבודה, הירידה בהצמדות מחירים ושכר, והשינויים בהתנהגות הצרכנים (יותר רכישות גלובליות מקוונות) תרמו להפחתת שיעור האינפלציה של שיווי משקל כמעט בכל בעולם. זאת, למרות המדיניות המוניטרית המרחיבה של העשור האחרון. בתנאים של המשק, התאמת תחום יעד האינפלציה ל-0%-3% צפויה לחזק את האמינות של מדיניות הבנק המרכזי.

נציין, שכאשר הגבול התחתון של יעד האינפלציה נקבע בעבר ל-1%, ולא לכ-0%, הדבר נבע בין היתר מההערכה שקיימת הטיה כלפי מעלה במדידת האינפלציה, שמקורה בשינויי איכות במוצרים, שאינם באים לביטוי מלא במדידת האינפלציה. בארה"ב - סברה ועדה בראשות פרופ' בוסקין, שהטיה זו מביאה לאומדן-יתר של האינפלציה בכ-1% לשנה. אם ההטיה דומה גם בישראל, אז אפשר לומר שהגבול התחתון של היעד שנקבע בזמנו, מייצג אינפלציה של 0% המזוהה עם יציבות ברמת המחירים. כיום, סל המוצרים במדד מתעדכן בקצב מהיר יותר, וזה מעלה סוגיות-שאלות מתודולוגיות שעשויות להביא להטיות בשני הכיוונים.

בנוסף, בעבר אינפלציה אפסית נתפסה כגורם סיכון שיכול להוביל להאטה כלכלית, בעיקר אם קיימות קשיחויות כלפי מטה בשכר העבודה ובמחירים. עתה, כאשר שיעורי האינפלציה בישראל נמוכים, גם תחת מדיניות מוניטרית מרחיבה, בשעה שהמשק בתעסוקה מלאה, השתנתה התפיסה הנ"ל. זאת, מכיוון שהשווקים בישראל הפכו להיות תחרותיים וגמישים בהרבה משהיו בעשורים הקודמים. כיום, זה לא חריג לראות תקופות של ירידות במחירי המוצרים והשירותים, ובשכר הנומינלי. למשל, בעת המשבר העולמי האחרון, לאחר שבוטל מנגנון תוספת היוקר. 

שינוי ההכוונה המוניטרית (forward guidance)  - במסגרת "ההכוונה המוניטרית", המתפרסמת עם ההודעה על החלטות הריבית, הפך היעד של המדיניות המוניטרית בפועל להיות לאחרונה השגת מרכז תחום היעד. כלומר, אינפלציה של 2%, המהווה מקרה פרטי בתוך הטווח של 1% עד 3%. מהלך דומה נקט הפד האמריקני, אלא שבארה"ב האינפלציה לאורך זמן קרובה יותר ליעד זה.

אם סביבת אינפלציה בת-קיימה (או של שיווי משקל) בישראל, קרובה יותר ל-1% לשנה לעומת 2%, ייתכן שהניסיון להעלות אותה לכיוון ה-2% בשנה, עלול להוביל למדיניות מוניטרית מרחיבה מאוד, שאינה תואמת את מחזור העסקים, ועלולה להיות בעלת השפעות לוואי מדאיגות בשוקי הנכסים. נזכיר, שזה שנים רבות ששיעורי האינפלציה השנתיים בישראל מאותתים על שינוי מבני במשק, בכיוון אינפלציה נמוכה מזאת שחשבנו עליה בעבר.

לדעתנו, יהיה זה אמין ומתאים יותר להכריז שיעד האינפלציה הוא התחום של 0%-3% לשנה, בלי לכוון באופן מיוחד לנקודה מסוימת בתחום הזה. מדיניות זאת גם הולמת את יעדי הממשלות בשנים האחרונות של הפחתת יוקר המחיה בישראל. 

פרופ' ליאו ליידרמן הוא היועץ הכלכלי הראשי בבנק הפועלים; ויקטור בהר הוא מנהל המחלקה הכלכלית של בנק הפועלים