שר המשפטים אמיר אוחנה והיועמ"ש אביחי מנדלבליט / צילום: כדיה לוי, גלובס
לא כך דמיינה עו"ד אורלי בן-ארי גינזברג, אם בכלל דמיינה סיטואציה כזו, להתקדם לפסגת הפירמידה של הפרקליטות. היא נקלעה בין הפטיש של שר המשפטים אמיר אוחנה לבין הסדן של היועמ"ש אביחי מנדלבליט, שהתעמתו, ועדיין מתעמתים, בשאלה מי ראוי וצריך למלא את מקומו של עו"ד שי ניצן. החלטת אוחנה היום למנות את בן-ארי גינזברג לתפקיד נתפסת, בצדק, בעיקר כמעשה של התרסה מצד אוחנה ובעקיפין של ראש הממשלה בנימין נתניהו. זהו מינוי שנועד בעיקר לתקוע אצבעות בעיניו של היועמ"ש ובעיני הפרקליטות.
אוחנה אומנם פועל בהתאם לחוק היבש, אבל בעמדה העקרונית של מנדלבליט - לפיה במצב הפוליטי הקיים ראוי היה שיתחשב מאוד בדעתו לגבי המינוי - יש היגיון רב, ולמעשה היא מחויבת המציאות. אוחנה הוא כידוע שר משפטים זמני, שלוחו של ראש ממשלה בממשלה זמנית המואשם על-ידי הפרקליטות בשחיתות. קשה להתכחש לבעייתיות בכך שאוחנה לא מתחשב בעת הזו בעמדת היועמ"ש, בבואו למנות את האדם שיעמוד בראש המערכת שתפקידה לנהל את משפטו של ראש הממשלה.
ואולם, גם מנדלבליט אינו חף מטעויות בסיפור הזה. היועמ"ש טעה כשהציג רק מועמד אפשרי אחד לתפקיד ממלא-מקומו של ניצן. האמירה הפומבית הנחרצת שלו כי עו"ד שלמה למברגר הוא המועמד שאין בלתו להחליף את ניצן, פגעה בפרקליטים בכירים אחרים והעבירה בטעות מסר שגוי, כאילו כל מי שאינו למברגר הוא "שייך לשלטון", ומינויו לא ראוי.
מנדלבליט צודק שלמברגר הוא "מועמד טבעי" לתפקיד. ללמברגר יש את הניסיון הרב ביותר בפרקליטות, הוא שימש כפרקליט הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי וכיהן בשורה של תפקידים בכירים ביותר. הוא היה סגן מנהל המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), פרקליט מחוז דרום (פלילי), פרקליט מחוז תל-אביב (פלילי); והחל מפברואר 2017 הוא המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים.
אבל זה שלמברגר הוא המועמד הטבעי למלא את מקומו של ניצן, לא הפך מועמדים אחרים, כמו עו"ד דן אלדד, עו"ד ליאת בן-ארי ונוספים, למועמדים לא ראויים. דברים שקשה לומר על עו"ד אורלי בן-ארי גינזברג, בעיקר לאור חוסר ניסיונה בניהול ובמילוי תפקידים בכירים.
את סיכויי העתירות לבג"ץ נגד המינוי שוודאי יוגשו, קשה להעריך. השאלה המשפטית כאן היא מורכבת. מחד, השר אוחנה עשה שימוש בסמכות המוקנה לו בחוק. מאידך, הוא לא התחשב בעמדת היועמ"ש, ומדובר בנסיבות ייחודיות שבהן השר הוא שלוחו של ראש ממשלה שמואשם בפלילים, ובבחירה בפרקליטה שנראית חסרת ניסיון וכישורים ביחס למועמדים אחרים.
על כל פנים, האופן שבו מונתה בן-ארי גינזברג לממלאת-מקום פרקליט המדינה יקשה עליה מאוד למלא את התפקיד בהצלחה, ולכן זהו מינוי שהוא די כפוי-טובה כלפי הממונה. בן-ארי גינזברג תצטרך להסתדר עם יועמ"ש שלא רוצה בה בתפקיד. היא תיאלץ לנסות לנהל פרקליטים שרואים עצמם טובים ומוכשרים ממנה. היא תצטרך להוכיח כי אינה מינוי פוליטי של השר אוחנה, וכי אינה חייבת לו דבר.
לאור האמור, קיים ספק רב מאוד אם בן-ארי גינזברג תצליח לקדם מהלכים משמעותיים בפרקליטות בתקופה הקצרה ממילא שבה היא אמורה למלא את התפקיד, בין אם מינויה ייפסל בבג"ץ ובין אם לאו.