ארז ויגודמן / צילום: איל יצהר
הוא הגיע עם הרזומה הטוב ביותר שאפשר היה להעלות על הדעת, אחרי חודשים של חיפוש אחר מנכ"ל שיחליף את ד"ר ג'רמי לוין בטבע. החברה לא יכלה להרשות לעצמה עוד דרמות ניהוליות: הפיטורין הסוערים של ישראל מקוב בשל חיכוכים אישיים עם אלי הורביץ, מותו של הורביץ, הפרידה נטולת ההתלהבות משלמה ינאי ושוב פיטורין דרמטיים של לוין בעקבות חיכוכים עם היו"ר ד"ר פיליפ פרוסט. טבע שבעה מכל זה. לכן המנכ"ל החדש היה צריך להיות מקובל על הדירקטורים והמשקיעים הישראלים, וגם על האמריקאים. להיות איש חזון, איש תפעול וגם איש של אנשים. בעל ניסיון בתחום, אך לא שבוי בקונספציות של התחום. עד שארז ויגודמן נבחר, היה נדמה שאין בעולם איש כזה. אבל כשהוא נבחר - זה נראה מתאים.
ויגודמן היה ישראלי, אך נחשב למקצועי ומסודר כמו האמריקאים. הוא ניהל עסקים ישראלים עם נגיעה בינלאומית: עלית תעשיות, שטראוס גרופ ומכתשים אגן. הוא נחשב לאדם שעובד עם חזון מסודר. הוא היה דירקטור בטבע לפני המינוי והכיר את החברה. אמנם לא עבד מעולם בתעשיית הפארמה, אולם תעשיית הכימיקלים די דומה לה.
ויגודמן הגיע לטבע לאחר שביצע תוכנית הבראה במכתשים אגן (היום "אדמה"), כולל פיטורי עובדים וסגירת הפעילות. הוא הוביל את החברה לפעילות בסין, מה שהביא בסופו של דבר למכירתה לכימצ'יינה הסינית. במצגות של מכתשים אגן, הראה כיצד תוכניותיו ארוכות הטווח התממשו כמעט במדוייק למציאות. עם כניסתו לטבע ב-2014, החל לעבוד על תוכנית ארוכת טווח כזו.
זה היה המצב של ויגודמן ערב המפגש עם טבע. ומה לגבי המצב של טבע ערב המפגש עם ויגודמן? לכאורה, החברה הייתה בשיא, אך כל מי שקילף את הצבע קצת, יכול היה לראות לפחות חלק מהבעיות. בראשן: הפקיעה הצפויה של הפטנט על הקופקסון, שהניב לחברה בשיא כחמישית מכלל הכנסות שלה ומעל מחצית מרווחיה, לצד מספר תרופות נוספות שהגיעו עם רכישת ספלון בתקופת המנכ"ל שלמה ינאי.
מצבה של טבע גם בתחום התרופות הגנריות לא היה מזהיר, אך ההצלחות של הקופקסון והתרופות של ספלון חיפו על כך. זו הייתה טבע שאליה ויגודמן נכנס - חברה שהולכת לקראת צוק, וגם בביזנס הקלאסי שלה לא הכל כשורה, אבל מבחינת מספרים נטו היא נראית נפלא כאילו מצבה מעולם לא היה טוב יותר.
ניסיון הרכישה שנכשל וחשף את הסדקים
כשויגודמן חשף לראשונה את תוכנית הפעולה שלו, הורמו כמה גבות בשוק - אם כי בשקט, כי מאז מינויו למנכ"ל המניה רק עלתה ועלתה. המשקיעים קימטו את מצחם מול התוכניות העמומות לעתיד, אבל ויגודמן נראה כמי שיודע מה הוא עושה.
החריקות החלו ברגע שהגיש ויגודמן את ההצעה לרכוש את המתחרה המובילה, הגדולה והמרה מיילן. לו הייתה טבע רוכשת את מיילן, הייתה מבצרת את מעמדה כמספר אחת בשוק ומסירה חלק מן האיום על הקופקסון. לעומת זאת, אם טבע לא הייתה רוכשת את מיילן וגם לא שום חברה גנרית אחרת, ייתכן והיא הייתה עוקפת אותה כמובילת שוק הגנריקה.
אבל מיילן לא רצתה להירכש, ובשיא המאבק כתב המנכ"ל שלה רוברט קורי מכתב חריף מאוד לויגודמן, אחד האגרסיביים ביותר שפורסמו במסגרת מאבקי שליטה בין חברות בסדר גודל כזה. קורי ציין כי "ביצועי החסר של טבע יוחסו באופן ישיר לתרבות ה'לא מתפקדת' שלה. מדובר בדירקטוריון שתואר כ'בית משוגעים' על ידי משקיע. הדירקטוריון שלכם כתש שלושה מנכ"לים שונים, והבריח את המנכ"ל היחיד שהיה בעל ניסיון גלובלי בתחום התרופות".
המשקיעים הישראלים היו המומים. טבע שלנו? בוודאי שקורי, אמריקאי ממוצא לבנוני, אומר זאת מאנטישמיות. טבע היא ספינת הדגל, החברה המסודרת של ישראל. אולם עם הזמן הסתבר שהמצב היה קרוב יותר למה שתיאר קורי מכפי שהשוק הישראלי העז לדמיין.
טבע לא קנתה את מיילן. אבל אחרי התגרות כזו, היא הייתה חייבת לצאת מהמהלך הזה בכבוד. ביולי 2015, שלושה חודשים אחרי קבלת המכתב של קורי וכאשר נראה היה שתידרש נסיגה, הכריזה טבע על רכישת אקטביס, חטיבת הגנריקה של חברת אלרגן, ב-40 מיליארד דולר.
השוק הילל את העסקה, מלבד מעטים, ביניהם המנכ"ל לשעבר לוין, שאמר כי "העסקה הזו מצויינת... לאלרגן". אבל, יש לאמר להגנת ויגודמן, הדירקטוריון אישר את העסקה פה אחד, המניה עלתה, הציבור תמך, וגם האנליסטים ייחסו לחברה הממוזגת שווי כפול מזה שלטבע המקורית.
הסוף כבר ידוע. השוק הגנרי קרס. הסינרגיות בין שתי החברות הסתברו כמועטות. החברה נאלצה למכור פעילויות רבות כדי להימנע מהפרת חוקי הגבלים עסקיים, ושחיתויות ופרקטיקות שיווק גבוליות בהן הואשמו הן טבע והן החטיבה הנרכשת הובילו את החברה לתביעות ענק. במקביל, התפתחה הדרמה בחברה הקטנה רימסה ממקסיקו. החברה אמנם נרכשה בסכום קטן לעומת אקטביס, 2.3 מיליארד דולר, אך העסקה התפוצצה לטבע בפרצוף.
כך, אם ברגע חתימת העסקה עם אקטביס השוק עמד כולו מאחורי ויגודמן, הרי שבעת השלמתה באמצע 2016 כבר נשמעו קולות אחרים. מניית טבע להתדרדר, וגורמים בשוק החלו לומר כי העסקה כבר לא כדאית, ועל ויגודמן לסגת גם במחיר הפרת חוזה. משפטית, לא נותרה לו אפשרות כזו.
מרגע הרכישה הוכתבה התנהלותה של טבע על ידי החוב שצברה. בפברואר 2017, אחרי שמניית החברה איבדה 30% מיום השלמת העסקה וכ-50% מחתימת העסקה כשנה וחצי בלבד לפני כן, הודיעה טבע כי ארז ויגודמן יעזוב. בסוף 2017 הושק קופקסון גנרי, טבע לא שלפה שפן נוסף. היא לא הצליחה להתמודד עם המהלך ממנו חששה במשך כל העשור שקדם לכך, אך ארבעה מנכ"לים לא באמת הצליחו להתארגן אליו. ההכנסות החלו לרדת במהירות.
הספינה קרסה, המנכ"ל לשעבר כמעט ונעלם
מאז השיא שרשמה טבע ב-2015, איבדה המניה 87% מערכה. מניית טבע, מניית העם, הייתה האכזבה הגדולה של העשור, עם אבדן של 85% מערכה מאז סוף 2009. נכון לסוף הרבעון השלישי של 2019, עומד החוב של טבע על 29.6 מיליארד דולר, יותר מכפול משווי החברה. כמו כן, כרגע לא ברור כיצד טבע ממשיכה הלאה, ומה חזון הצמיחה שלה.
ומה עם ויגודמן? מי שנבחר על ידי "גלובס" לאיש השנה ב-2015, כמעט ונעלם אחרי עזיבתו את טבע. במאי 2017, כמה חודשים אחרי פרישתו, עוד השתתף בכנס של מכון אהרון, ואמר לגבי התעשייה הישראלית: "יש עודף בעובדים עם כישורים נמוכים וחוסר גדול בעובדים עם כישורים גבוהים ובינוניים - לא רק בישראל, אלא בכל העולם. צריך לעבור במשק לאוטומציה, צריך להתאים את הכישורים של העובדים לכלכה עם פריון גבוה. צריך חזון של מדינה - לא מהעבר קדימה אלה מהעתיד אחורנית. זאת קריאת השכמה לצורך של חזון על למדינה". הטעות של ויגודמן והתרסקות טבע בעקבותיה הפסידו למדינה מנהל שגם עשה כמה דברים והוכיח את עצמו בחייו. אולי הוא עוד יחזור.