בוריס ג'ונסון ונייג'ל פאראג' / צילומים: רויטרס INTS KALNINS, SCOTT HEPPELL
הפוליטיקאי הבריטי נייג'ל פאראג' מקבל משכורת מהאיחוד האירופי שנוא-נפשו כבר שני עשורים פחות או יותר; ראש הממשלה הבריטי בוריס ג'ונסון (55), בן לאחד הדיפלומטים הבריטים הראשונים שהוצבו באיחוד, בנה את הקריירה שלו מטורים הלועגים לאיחוד האירופי, בעודו מוצב בבריסל ומתקבל בזרועות פתוחות בשלל האירועים ובתדרוכים העיתונאיים. שניהם - מי שאחראי יותר מכל להטות את הכף בעד העזיבה את האיחוד במשאל העם ביוני 2016, והפוליטיקאי שהולך להוציא את בריטניה מהארגון בינואר 2020 - הם השניים האחראים יותר מכל לאחד מאירועי העשור החולף - ה"ברקזיט".
נדמה שהנבואה "מהרסיך ומחרביך ממך ייצאו" מהדהדת בבריסל כבר עשורים רבים. פאראג' נבחר לפרלמנט האירופי עוד ב-1999, על מצע הכולל התנגדות לאיחוד האירופי ודרישה לצאת ממנו. לאחר מכן גם עמד בראש מפלגת הימין המתנגדת להגירה, UKIP (מפלגת העצמאות של הממלכה המאוחדת), אבל האירו-סקפטיות של הפרובוקטור המוצלח, פוליטיקאי שמרני לשעבר שחתך ימינה, היא זו שהקנתה לו את התמיכה הציבורית הרבה ביותר. מתוקף היותו ארגון על-לאומי, הפרלמנט האירופי אינו דורש שבועת נאמנות כמו בתי נבחרים של ארצות רבות. זו הסיבה שאחד מכל חמישה חברי פרלמנט המכהנים בו כיום למעשה מתנגדים לעצם קיומו של האיחוד האירופי במתכונתו הנוכחית.
פאראג' דחף כל העת מימין - מחוץ למערכת הפוליטית הלגיטימית הבריטית אבל בהחלט בתוך התודעה השמרנית הימנית - את האגף האירו-סקפטי יותר של המפלגה השמרנית לקיים משאל עם בנושא פרישה מהאיחוד. כשדיוויד קמרון, שכבר הספיק להתחרט על כך פומבית, הודיע על משאל עם כדי לנטרל את הלחץ, היה פאראג' מוכן למערכה. הוא חרש את בריטניה באוטובוס גדול, והבטיח לבריטים גדולות ונצורות - כולל חיסכון כלכלי של עשרות מיליארדים - אם יפרשו מהאיחוד. מול השתיקה של התומכים בהישארות, הרעשנות של פאראג', מומחה יחסי ציבור מהמעלה הראשונה, הוכיחה את עצמה. ברוב דחוק של 4% - הברקזיט עבר.
מי שהיה לצדו באותו קמפיין הוא מי שמעטים חשבו שיהיה ראש ממשלה באחד הימים - בוריס ג'ונסון. השמועות אומרות כי כמה חודשים לפני משאל העם כתב ג'ונסון שני מאמרים מנומקים היטב - אחד מהם תמך בפרישה מהאיחוד אירופי, השני קרא בכל זאת להישאר בו ולשנותו מבפנים. לפי השמועות, אחרי שכתב אותם, הטיל ג'ונסון מטבע כדי להכריע איזה מהם לשלוח לעורך. בסופו של דבר, הראשון נבחר, וג'ונסון התגייס לדחוף את בריטניה לפרישה. בחודש האחרון הוא חידש את מסע האוטובוס האדום שקיים ב-2016, והביא את המפלגה השמרנית לניצחון בקנה מידה היסטורי בבחירות, בין השאר על מצע של "לבצע את הברקזיט". אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, בסוף ינואר 2020, אחרי 46 שנות חברות, בריטניה צפויה לפרוש מהאיחוד האירופי.
ה"ברקזיט" הוא אחד מאירועי העשור משתי סיבות עיקריות. ראשית הוא מראה עד כמה הלאומיות, החשש מהגירה והצורך בהגדרה עצמית ממלאים תפקיד אפילו ביבשת ליברלית כמו אירופה.
הסיבה השנייה היא שהתהליך מראה מה מפלגות המרכז-ימין השמרניות באירופה צריכות לעשות כדי לחזור ולהיות רלוונטיות ולזכות בקולות הבוחרים - פשוט לאמץ את המצע של המפלגות שצצו מימין להן. השמרנים לקחו את ה"ברקזיט" (וחלק מההתנגדות להגירה) מ-UKIP, והתוו בכך מתכונת מוצלחת לחזרה לשלטון. כמו שאמר פאראג' על ג'ונסון ערב הבחירות על הברקזיט: "הוא לא היה יכול לעשות זאת בלעדיי". מפלגתו, אגב, לא זכתה באף מושב בפרלמנט. אבל לא נורא, פאראג' הוא עדיין חבר פרלמנט אירופי, וממשיך לקבל משכורת מבריסל.