סכנין / צילום: איל יצהר
שוב ירו אל ביתו של ראש עיר מהחברה הערבית. הפעם על ביתו של ראש עיריית סכנין ספואת אבו ריא.
ספואת נבחר לפני שנה בסופה של מערכת בחירות סוערת מול מאזן גנאים המפורסם מתקופת היותו הבעלים של קבוצת הכדורגל, בני סכנין.
מדובר היה בירי אזהרה, כמקובל בעולם התחתון, שכן ראש העיר היה בחו"ל... תקרית זו מצטרפת לשורה ארוכה של התנכלויות אלימות נגד ראשי רשויות, מנכ"לים, גזברים ומהנדסים ברשויות ערביות. נשאלת השאלה מה קורה כאן? איך התפתחה תופעה כזו לנגד עינינו?
התשובה האוטומטית היא שזה קשור לאלימות הקשה הפוקדת ממילא את החברה הערבית כולה, ושזה רק סימפטום אחד לבעיה רחבה. זו תשובה נכונה אבל לא מלאה. האלימות של גורמי פשיעה, שהשתלטו בכוח על נכסים מוניציפליים נגד גורמי שלטון מקומי ברשויות הערביות, נובעת גם כתוצאה מחילופי השלטון, כולל השלטון החמולתי, ביישובים רבים. הדבר הזה גורם למתח עצום. מקורבים לשלטון הפכו מקורבים לשעבר. גורמים עברייניים שהחוק לא נאכף כלפיהם, פתאום נדרשים להוציא רישיונות, לשלם ארנונה וכדומה... וזה ממש לא מוצא חן בעיניהם.
בחברה הערבית היוצרות מתהפכות. אם האזרח היהודי הממוצע מגלה אדישות יחסית לשלטון המקומי, הרי שעבור האזרח הערבי, השלטון המקומי הוא עיקר העיקרים. זה מרכז חייו. הקרקע שלו בבעלותו, הבית שלו, משפחתו הגרעינית והחמולתית מתגוררת שם. הסיכוי שיעבור להתגורר במקום אחר שואפת לאפס. בקיצור, האינטרסים החשובים לו ביותר נמצאים ביישוב שלו. משום כך המתח גואה ומתפרץ. להחלטות בעירייה יש השלכה ישירה ורבת-חשיבות על חייו ועל חיי בני משפחתו.
הדבר בולט ביתר שאת לנוכח הדרת הציבור הערבי מהשלטון המרכזי. תופעה חמורה זו רק מגבירה את התלות של התושב הערבי ברשות המקומית שלו. היישוב בו הוא מתגורר אינו רק מרכז חייו. זהו במובנים רבים כל חייו, באופן שהציבור היהודי בישראל לא יכול להבין.
אבל הממסד הישראלי חייב להבין ולהפנים: ראשי הרשויות הערביות חשים נטושים ולא מגובים. המטלות הנדרשות מהם הולכות ונערמות על שולחנם, והביצוע שלהן קשה כקריעת ים סוף, מורכב ומסוכן, ואין מי שבא לעזרם בדרך אל השגת היעד.
חובה על משרדי הפנים והאוצר ומשטרת ישראל לא רק להגן על אנשי הציבור המתנהלים באומץ, במקצועיות ובענייניות, ומצד שני להוקיע את אלה שמתנהלים בניגוד להנחיות הרגולטור ומתוך שיקולים זרים - אלא גם ללוות באופן צמוד בשטח את התהליכים האלה. מכל מקום, הם חייבים ראש וראשונה להעביר מסר חד וברור, שהאלימות לא תעבור ובוודאי לא תנצח.
אסור לאפשר מצב בו ראשי רשויות יהיו מאוימים, מפוחדים, מותקפים וחסרי גיבוי של הגורמים השלטוניים הרלוונטיים, ויפה שעה אחת קודם. אם לא תינקט לאלתר מדיניות תקיפה נגד מהלכי האימים, אין ספק שנמצא את עצמנו בקרוב מבקרים באוהל תנחומים שיוקם על-ידי משפחת אחד מראשי הרשויות הערביות. את זה צריך ואפשר למנוע. חובה למנוע!
הכותב הוא ראש המכון לשלטון מקומי באוניברסיטת תל-אביב ושר הפנים לשעבר