אפריקה מיטלטלת בין משבר לשגשוג, בין ייאוש לתקווה - כלכלת אפריקה 2030 / צילום: רויטרס
שטופת מלחמות ורציחות עם, עמוסת מיליציות, רוויה בדיקטטורים, בילדים רעבים, בעוני, בפיגור טכנולוגי, במחלות נשכחות, בתוחלת חיים נמוכה, בשדות נפט, במרבצי זהב וביהלומי דמים ובהרבה מאוד חול בכל הצבעים האפשריים - אלה הם מדגם מייצג של דימויים שיש לרובנו על אפריקה.
בעוד שהדימויים האלה נכונים ברובם, הם מספרים רק סיפור חלקי. בינתיים, ובניגוד אולי לרושם של נחשלות, המדדים הבינלאומיים מלמדים שאפריקה דווקא נמצאת בכלל בתהליך של צמיחה. אמנם לא בכל מקום ולא כל אפריקני מרגיש אותה ביומיום, אבל הנתונים מצביעים באופן חד-משמעי על שינויים לטובה. גם אם איטיים.
יבשות ומדינות, בעיקר מעל קו המשווה, החלו לחוות טרנספורמציה כלכלית עולמית לפני כ־200 שנים. בזמן שהמהפכה התעשייתית שינתה מהיסוד את רוב החוקים החברתיים והכלכליים שהעולם הכיר, חברות אגרריות החלו להשתחרר מעול שליטיהן. אפריקה נותרה מחוץ למשחק כמתבוננת מהצד. יותר מאוחר צצו בעולם עוד ועוד דמוקרטיות בזמן שבאפריקה התבססו רודנים, שכדי לשמר את שלטונם, קשרו קשרים עם ממשלות וחברות נשק בינלאומיות, שהרוויחו סכומים דמיוניים ממחול המוות תחת שליטתם.
הקלישאה ש"המלחמה היא העסק הכלכלי הטוב ביותר" נכונה שבעתיים בהקשר האפריקני. הרבה מאוד גורמים פרטיים התפרנסו (ומתפרנסים) היטב מהאלימות ומהקונפליקטים באפריקה. האינטרסים של הממשלות והגורמים הפרטיים מתערבבים ללא הבחנה.
"עם תום המלחמה הקרה התחיל לזרום הרבה נשק קל לתוך היבשת", אומרת ד"ר אירית בק, ראשת התחום להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. "בכלל, התחרות בין המעצמות - ארה"ב, רוסיה, סין ואחרות - והגורמים הפרטיים מעצימים את הקונפליקטים הפנים-יבשתיים".
"בכל הנוגע לאפריקה, הפסימיסטים יגידו 'אפריקה - אין לה שום תקומה, השליטים מושחתים, אפשר לקנות אותם בזול. זו יבשת חסרת סיכוי'", אומר ד"ר חיים קורן, ששימש בעבר שגריר במצרים ובדרום סודן. "אבל אפשר לראות בה גם דוגמאות של הצלחה, כמו מוזמביק, אנגולה, רואנדה, אתיופיה. בסוף יצטרכו להתייחס לאפריקה ברצינות יותר גדולה".
"מצד אחד, יש תהליכים מעמיקים של דמוקרטיזציה. מצד שני, יש עדיין רודנים שגורמים הרבה מאוד נזק ושומרים את המשאבים לעצמם ולמקורבים אליהם", מוסיפה ד"ר בק. "עם זאת, יש כיום ירידה משמעותית בכמות הקונפליקטים ברמה הכלל-יבשתית, ובכלל יש פחות קונפליקטים שיש בהם מתים. מה שכן אפשר לומר בוודאות הוא, שתהליכי השינוי הכי דרמטיים בעולם נמצאים כיום ביבשת אפריקה".
לדברי קורן, אחד הדברים המעודדים ביחס לאפריקה לגבי העשור הבא טמון באדמת היבשת. "אם לוקחים את המגמות שקורות היום למשל בתחום ההגירה והפליטים לאירופה שרואים בתקשורת, למשל מלוב לאיטליה או ליוון והמאמץ שהאפריקאים עושים לעלות כדי להגיע לאירופה, מתקבל הרושם שהמצב נורא, שהכלכלות לא טובות, שיש רודנים. מצד השני, המשאבים של אפריקה הם אבן שואבת לכל העולם: סין, טורקיה מאוד חזקה באפריקה, הבריטים והצרפתים תמיד היו באפריקה, והאיטלקים חוזרים עכשיו".
תוחלת חיים של פחות מ-40 שנים
כמובטח, כמה נתונים יבשים על קצה המזלג. אפריקה היא היבשת השנייה בגודלה אחרי אסיה, ומשתרעת על פני 30.4 מיליון קמ"ר; היא משמשת בית ל־1.3 מיליארד איש, כמחצית מהם ילדים ונוער מתחת לגיל 18. אלה מאכלסים 54 מדינות שהם 16.9% מכלל האנשים בעולם. גם מהבחינה הזו היא ממוקמת במקום השני בעולם, אחרי אסיה (4.5 מיליארד איש) ולפני אירופה (750 מיליון איש); התוצר המקומי הגולמי של היבשת ל-2019 עומד 2.45 טריליון דולר - 2.8% בלבד מהתמ"ג העולמי (87.3 טריליון ב-2019). התמ"ג לנפש באפריקה עומד על 1,930 דולר לשנה. לשם השוואה, באמריקה הצפונית מדובר על 49 אלף דולר ובאירופה על 29 אלף דולר לשנה.
תוחלת החיים באפריקה היא הנמוכה בעולם ועומדת על 61 שנים, ובחלק מהמדינות אפילו על פחות מ-40 שנים. בישראל, לשם השוואה, תוחלת החיים עומדת על 82 שנים. מבחינה כלכלית, אולי הנתון הדרמטי ביותר הוא ש־30% מכלל המשאבים הטבעיים בעולם קבורים באדמות באפריקה ובמים הטריטוריאליים שלה. אפריקה היא גם ביתם של כשליש מיערות העולם, כך שהשפעות משבר האקלים העולמי משחקות תפקיד משמעותי גם ביבשת זו.
והרי התחזית לשנים הבאות: ב־2020 התמ"ג של אפריקה צפוי לעלות רק במעט ל-2.6 טריליון דולר - עדיין זניח ביחס לעולם. ב-2035 החלק היחסי של התמ"ג של אפריקה בעולם יעמוד על קצת פחות מ־4%. אם מרחיבים את המבט קדימה, ההערכות מדברות על כך שהתמ"ג ב-2050 יזנק פי עשרה ממה שהוא כיום, ויעמוד על 30 מיליארד דולר. זו בהחלט קפיצה משמעותית אבל צריך לקחת בחשבון, שהאוכלוסייה האפריקנית צפויה לגדול בקצב הכי מהיר מבין היבשות בעשורים הקרובים הודות לשיפור בתשתיות הבריאות, לנגישות גוברת למים נקיים שמובילים לכך שיותר תינוקות נשארים בחיים.
אם התחזיות נכונות עד שנת 2050 כל אדם רביעי בעולם יהיה אפריקני (2.5 מיליארד איש) ובתחילת המאה ה־22, כל אדם שלישי בעולם יתגורר ביבשת הזו. בעוד 20 שנה מהיום, 1.1 מיליארד מהאפריקנים יהיו בגילאי עבודה.
אלא שאין בנתון הזה בהכרח הבטחה לעתיד טוב יותר. לפי דוח של הבנק העולמי שפורסם באוקטובר השנה, אפריקה עלולה להפוך לבית ל-90% מעניי העולם עד שנת 2030. לטענת מחברי הדוח, הסיבות העיקריות לכך נובעות מכך שלממשלות ביבשת אין מספיק מרחב פיסקאלי להשקיע בתוכניות להפחתת עוני וזאת במקביל לכך שהצמיחה הכלכלית הכללית ברחבי היבשת נותרת איטית.
הנתון הזה מטריד אפילו יותר אם לוקחים בחשבון את העובדה שדוח דומה של הבנק מלפני חמש שנים בלבד קבע כי עד 2030, "רק" 55% מעניי העולם יהיו אפריקאים. הסיבה המרכזית להאטה בקצב "ביעור העוני" היא משבר קריסת מחירי הסחורות שחווה העולם מאז שנת 2014. כתוצאה מכך הפך התמ"ג לנפש באפריקה ביום אחד לשלילי.
גם כשהיה נראה בשנים שקדמו למשבר שאפריקה עולה על המסלול הנכון, המשבר של 2014 הזניק את החוב הממשלתי של מדינות אפריקה מ-36% מהתמ"ג ב-2013 ל-55% מהתמ"ג ב-2018. המשבר השפיע גם היקף החובות בסיכון גבוה ביבשת. בעוד שב-2013, 22% מהחובות של מדינות אפריקה הוגדרו בסיכון גבוה לאי-החזרה, כיום שיעור החובות בסיכון גבוה עומד על ל-46%.
"ככל שמדינות באזורים אחרים ממשיכות להתקדם בהפחתת היקפי העוני והתופעות הנלוות לו, התחזיות מצביעות על כך שעוני יהפוך במהרה לתופעה אפריקאית בעיקרה", נכתב בדוח של הבנק העולמי על רקע המשבר. ההערכה היא כי מדי שנה, בין השנים 2020 ל-2030, יתווספו באפריקה 87 מיליון תינוקות למשפחות עניות.
"באופן כללי הצמיחה הדמוגרפית באפריקה היא מאוד גדולה אחרי שבמשך הרבה שנים הצמיחה שם הייתה נמוכה מאוד בגלל המלחמות, הרעב, העבדות ועוד", מסבירה ד"ר בק, "כיום יש שם את האוכלוסייה הכי צעירה בעולם".
האוכלוסייה הצעירה היא יתרון או חיסרון?
"הצעירים האלה הם כוח מעניין", עונה ד"ר בק, "מצד אחד, יש המון בעיות כי אין מספיק אפשרויות ואופק. מצד שני, הם כוח שינוי למשל בתהליכי דמוקרטיזציה. למשל בסודן, שם זו הייתה ממש מהפכה של צעירים שדרשו את השינוי, או למשל באתיופיה, שם עלה מנהיג צעיר שמוביל רפורמות משמעותיות לשינוי. בליבריה עלה שחקן כדורגל לשעבר שגם כן נבחר בזכות הצעירים. יהמהפכה הדמוגרפית משפיעה על תהליכי דמוקרטיזציה ואלה בתורם ממתנים את הקונפליקטים. לפעמים הם לא ממתנים, אלא אפילו מחריפים אותם".
קו הסהרה: "צפוניים" מול "דרומיים"
ניתן לחתוך גיאוגרפית את אפריקה בכל מיני דרכים. אחת מהן היא בין מדינות צפון אפריקה לבין אלה שמדרום למדבר סהרה (סאב-סהרה). זה חיתוך גס כמובן אבל המדבר הענק חוצה לא רק פיזית אלא גם סוציולוגית, כלכלית ותרבותית. על פי נתוני הבנק העולמי, הגידול המהיר באוכלוסייה במדינות הסאב-סהרה בין 1990 ל-2015, הביא לכך שחלה ביבשת עלייה משמעותית במספר האנשים העניים מ-278 מיליון אפריקנים עניים ב-1990 ל-416 מיליון ב-2015. הבנק העולמי מגדיר "אדם עני" כמי שחי על פחות מ-1.90 דולר ליום.
סיפור הצמיחה הנמוכה של אפריקה שמדרום לסהרה בשנים האחרונות הוא סיפור של התאוששות מקרטעת מהמשבר הכלכלי של 2014 שנחשב לחמור ביותר שהיא עברה בשני העשורים האחרונים. "שלוש שנים אחרי תקופת המשבר היינו אמורים לראות צמיחה כלכלית רחבה יותר, ובכל זאת הורדנו שוב את תחזיות הצמיחה שלנו ל-2018", אמר ג'רארד קמבו, הכלכלן הבכיר של הבנק העולמי לענייני אפריקה.
בדוח אחר של הבנק העולמי שיצא באפריל השנה, מציינים החוקרים כי שלוש הכלכלות הגדולות באפריקה - ניגריה, אנגולה ודרום אפריקה - ממלאות תפקיד גדול בהיקף הצמיחה הנמוך באזור. בעוד שניגריה צמחה מהר יותר בשנת 2018 (1.9%), הצמיחה עדיין נותרה נמוכה מאוד.
ביצועי הצמיחה היו מעורבים בשנת 2018 בכל שאר היבשת. נראה שמאמצי הרפורמה בקהילה הכלכלית והמוניטרית של מרכז אפריקה מתחילים להניב פרי, אם כי ישנם סימנים לכך שהרפורמות מאטות במקומות מעטים. דווקא כלכלות שאינן עתירות משאבים כמו קניה, רואנדה, אוגנדה, וכמה באיחוד הכלכלי והמוניטרי המערבי-אפריקאי, רשמו צמיחה כלכלית איתנה בשנת 2018. לפי הבנק לפיתוח אפריקה (AfDB), שיעור הצמיחה הגבוה ביותר הוא במזרח אפריקה. אם התחזיות יתממשו, מדינות המזרח ירשמו שיעורי צמיחה מרשימים: בראשן אתיופיה עם 8.2%, רואנדה עם 7.8%, טנזניה - 6.6%.
מעורבות בינלאומית: זהב בתמורה לסיוע
נקודת הפתיחה הכלכלית הירודה של יבשת אפריקה היא גם אחד היתרונות הגדולים שלה. כל תזוזה פרוגרסיבית של היבשת הדרומית שתמיד פיגרה אחרי אחיותיה, יכולה להקפיץ אותה קדימה. "בהיבט הכלכלי אפשר לראות שהכלכלות שצומחות במהירויות הכי גבוהות בעולם עכשיו הן אפריקאיות. למשל אתיופיה, דרום אפריקה ואחרות. חלק מהסיבה היא שנקודת הפתיחה היא מלכתחילה מאוד נמוכה", אומרת ד"ר בק.
בק מזהירה מאשליה שמספרי הצמיחה הגבוהים יכולים להשאיר. "זה שהמדדים הכלכליים מראים שיש צמיחה, זה לא אומר שהיא שוויונית. האליטות אולי מתעשרות אבל זה לא אומר שזה מגיע להמונים".
"אפשר לראות שישנם תהליכי שינוי מאוד מהירים, בין היתר על ידי מעורבות בינלאומית", מוסיפה בק, "למשל הסינים מאד מעורבים בבניית תשתיות. בדרך כלל בתמורה למשאבים. הם נותנים סיוע בתמורה לנפט למשל. התמורה שהם נותנים מתבטאת בהלוואות ובבניית תשתיות. בכל היבשת ניתן לראות את הכבישים, הגשרים, ערי הנמל ויש שם אפילו בסיס צבאי אחד".
חיים קורן מוסיף כי הסיבה למעורבות של סין באפריקה, אינה רק התיאבון של הסינים לאכול מכל הבא ליד ולהתפשט. לדבריו, "כתוצאה מקידום האינטרסים של סין, אפריקה היא רגל מאוד חשובה עבורם - לא רק בדרך 'להשתלט על העולם'. כולם זוכרים איך לפני האולימפיאדה בסין, לא היו מתכות בעולם כי הסינים לקחו כל מה שהם מצאו לבנייה בבייג'ין - גם אפריקה התרוקנה אז. הם מסוגלים לבנות בקלות פרויקטי תשתיות ענקיים בתמורה לזכויות מקומיות ומשאבים טבעיים רבים שחסרים להם. המשאבים הטבעיים של אפריקה הם קריטיים בהתפתחות כיום ובעתיד".
אילו משאבים לדוגמה?
"למשל אורניום, זהב, נפט או אפילו שטחים עצומים שאפשר לגדל עליהם יבול כנגד סכנות של ביטחון תזונתי. סעודיה וקטאר, לדוגמה, מתעניינות בחכירת שטחים בסודן כדי לגדל גידולים שיאפשרו אספקה לתושביהן. בתמורה הן יפרישו, על פי הסיכום, חלק מהתבואות לסודן. המרחבים שם מאפשרים לעשות את הדברים האלה. אפריקה כרגע היא יבשת ענייה, אבל יש לה משאבים רבים. חלקם ללא תחליף. מי שיש לו עיניים בראש מבין את היכולת של ניצול המשאבים האלה. זה אמנם יעלה לו בשיתוף יותר גדול של שליטים אפריקה".
פה גם טמונה הבעיה - בשיתוף הפעולה עם רודנים למיניהם.
"הציפייה בעיניים שלנו, המערביות, שקיימת הלימה בין התקדמות, זכויות אדם ודמוקרטיה לפיתוח כלכלי אבל זה לא בהכרח נכון", אומר קורן.
ובכל זאת רואים שינוי כיום באפריקה. מאז סיום המלחמה הקרה צצו דמוקרטיות ביבשת. "אם מסתכלים על סדר היום באפריקה, ניתן לראות שפועלים שם באופן אקטיבי לפתח את החברות האזרחיות שלה", אומר ד"ר יונתן פרימן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. "גם אם לא מדובר בדמוקרטיות מפותחות כפי שאנחנו מכירים במערב".
"צריך לזכור שהיום זה לא המערב מול שאר העולם. יש הרבה יותר שחקנים - סין, רוסיה, הודו. למשל הסינים לא מתעניינים יותר מדי בצדק חברתי. לא שהמערב כן, אבל בכל זאת יש הבדל. בארצות המערב יש לפחות דעת קהל שמשפיעה", מוסיפה ד"ר בק.
פרימן מוסיף, כי "ההנהגות האפריקאיות יותר לוקחות בחשבון את דעת הקהל, שבעבר לא הייתה חשובה כמעט. אפשר גם לראות שהמנהיגות במקומות כאלה יותר פועלת לקדם מנהיגות צעירה, לצמצם פערים בין עניים ועשירים, ולשלב נשים".
ראייה לכך אפשר לראות בנתון שפירסם החודש הפורום הכלכלי העולמי (WEF), שמדד את השוויון המגדרי בעולם, ולפיו המדינה שבה שיעור הנשים בפרלמנט הוא הגבוה בעולם היא רואנדה, עם 61.3% נשים. במקום 17 במדד השוויון המגדרי ניצבת דרום אפריקה. ישראל, כהשוואה, נמצאת במקום ה-64.
לדברי ד"ר פרימן, השינויים הללו מובילים גם ליותר פתיחות. "אנחנו רואים שהם יותר ויותר נוטים לשיתוף פעולה עם ארגונים בינלאומיים - כולל קבלת כסף ועזרה פיננסית כנגד רפורמות שהם עושים בתוך הקהילות וכן הסכמה ליוזמות פיתוח בינלאומיות".
סיר לחץ שעלול להתפוצץ להגירה
"השאלה היא איך מתחלקת הצמיחה בין האזרחים של המדינה, כי חלק גדול מהבעיות של אפריקה נובע מרמה מאוד גבוהה של שחיתות", מוסיפה בק. כלומר, האליטות אולי מתעשרות, אבל זה לא אומר שזה מגיע להמונים.
אפריקה ניצבת גם בפני אתגרים חסרי תקדים: משבר האקלים מביא בשנים האחרונות לשיטפונות ולבצורות תכופים יותר מבעבר. גם אלה מאיימים על שנים של התקדמות ופיתוח. המערכות האקולוגיות ש-70% מהאפריקנים הכפריים סומכים את מחייתם עליהן, מאוימות כפי שמעולם לא היו. בין היתר, הדבר מוביל למעבר לערים ואלה פורחות באופן מהיר ולמצער בלתי מתוכנן.
על פי מכון המחקר World Resourses Institute אם יתממשו התחזיות, והאוכלוסייה ביבשת אפריקה כמעט ותכפיל עצמה עד 2050 ותעמוד על 2.5 מיליארד איש - כרבע ממספר האנשים הצפוי בעולם כולו - זינוק בצמיחה כלכלית הוא קריטי. אלא שכדי שזינוק שכזה יקרה, הרבה מאוד צריך להשתנות. בשלב זה מעט מדינות הן בעלות יכולות להתמודד עם ניהול השינויים הנדרשים מהן כדי לצלוח את התקופה הזו.
"אם לא תהיה חלוקה יותר שוויונית והאנשים ימשיכו להישאר עניים לאורך זמן, וזו תהפוך לבעיה גלובלית ולא רק פנים-אפריקנית. אנשים נורא עניים הרי מחפשים לצאת למקומות שיש בהם עבודה, פרנסה, כסף. אם המצב לא ישתפר אז נראה תנועה יותר המונית הגירה לאירופה", טוענת הד"ר בק.
המומחים תמימי דעים שאחד המעצורים המרכזיים להתפתחות היבשת הוא הסכסוכים האלימים. "בהנחה שתהיה התייצבות בהיקף הטרור, לפחות בחלקים של אפריקה מדרום לסאב-סהרה ובמזרח אפריקה ששם אל-קעאדה פועלת, נוכל לראות פתח לשינוי לטובה", אומר קורן. "דוגמה לא רעה לכך אפשר לראות בסודן, שלאחרונה פועלת למניעה יותר אפקטיבית של טרור, והודיעה שהיא מגדירה את חיזבאללה, חמאס והאחים המוסלמים כארגוני טרור. זה מצביע על כך שיש פוטנציאל לקידום כלכלי".
גם בק מביאה את סודן כדוגמה: "יש רמות גבוהות של שחיתות, אבל מצד שני מנהיג כמו עומאר על-בשיר ששלט שלושה עשורים בסודן, הועמד עכשיו לדין. אמנם לא על רצח עם אלא על שחיתות, אבל זה מלמד על השינויים המתרחשים".
יש מקום לאופטימיות?
"קשה לנבא מה יקרה באפריקה בעתיד הקרוב והרחוק. יכול להיות אסון בגלל הצמיחה הדמוגרפית. בסך הכול יש המון משאבים - גם אנושיים וגם משאבי טבע - כך שיכול להיות גם תהליך של יצרנות והיבשת תהפוך ליצרנית הרבה יותר".
האפקט הצפוי של המהפכה הסלולרית
התפתחות שניתן ממש לראות ביבשת היא המהפכה הסלולרית באפריקה. "אי אפשר לזלזל בהשפעתם של המכשירים הסלולריים, הסמארטפונים והמוצרים הנלווים על תושבי היבשת. הסלולר מייצר תהליכים מהירים של שינוי, למשל הארנקים הדיגיטליים הופכים להיות מאוד נפוצים", אומרת בק.
מי שמהדהד את התובנה הזו הוא הכלכלן הראשי של הבנק העולמי באפריקה, אלברט זיופאק: "כיום רק ל-27% מהאוכלוסייה יש גישה לאינטרנט". לדבריו, הממשלות לא עושות מספיק כדי להביא לחדירה רחבה של כלכלה דיגיטלית ליבשת. לדבריו, "טרנספורמציה דיגיטלית של אפריקה תטפח צמיחה כלכלית ותפחית את העוני. יש לה פוטנציאל ליצור יותר מקומות עבודה, לעודד יזמות בקרב בני הנוער, להגדיל את התפוקה של החקלאים, להכניס יותר נשים לכוח העבודה ולפתוח שווקים חדשים". הוא מעריך בדוח שכתב כי המעבר לכלכלה דיגיטלית יגדיל את הצמיחה לנפש ב־1.5% לשנה ויצמצם את שיעור העוני ב־0.7% לשנה". בק מבקשת להרחיב את הפרספקטיבה מעבר להיבטים הכלכליים: "למכשירים האלה יש השפעה משמעותית מאוד גם בכל מה שקשור בהפצת רעיונות חדשים כמו 'דמוקרטיה' ואפילו להפלת רודנים מקומיים. יש פזורה ענקית בכל העולם של אפריקאים, והרבה פעמים הקשר דרך הסלולרי מאפשר לשמוע רעיונות מבחוץ. המהפכה הסלולרית הופכת את העולם ליותר 'קטן'".
עתידה של אפריקה לוט בערפל והוא מלא סתירות ואינטרסים גלויים וחבויים. ובכל זאת, תקווה גדולה ניתן לשאוב מכניסתם של רעיונות אזרחיים והקידמה, שבמשך מאות שנים "נעצרו" בכניסה ליבשת. מה שמנהיגים הצליחו לבלום בעבר, קשה לעצור בעידן האינטרנט. יש לקוות שצעירי היבשת יצליחו להתעלות מעל הקשיים האובייקטיביים ויצליחו לבצע מהפכת ענק אזרחית.
כמו שזה נראה עכשיו, על סיפו של העשור השלישי של המאה ה-21, הפוטנציאל ישנו. רק הזמן יגיד אם הוא ימומש.
בחסות הדיפלומטיה - ניסיון לממש את פוטנציאל הסחר עם אפריקה | טל שניידר
"ישראל חוזרת לאפריקה ואפריקה חוזרת לישראל", הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו במספר הזדמנויות בשנים האחרונות. בין 2016-2018 הקדיש נתניהו מספר רב של ביקורים מדיניים ליבשת אפריקה. באותן שנים טס נתניהו לשלושה ביקורים באפריקה תוך פחות משנתיים. מנהיגי אפריקה גמלו בביקורים לישראל ולפחות אחד מהם, נשיא צ’אד אידריס דבי, המנהיג מדינה גדולה ומוסלמית ברובה, הגיע לביקור היסטורי ראשון מסוגו, אחרי נתק ביחסים של למעלה מ-40 שנה.
ישראל מחזיקה 11 נציגויות ביבשת אפריקה - באתיופיה, קניה, רואנדה, דרום אפריקה, אנגולה, גאנה, חוף השנהב, ניגריה, קמרון, סנגל ואריתריאה. עם זאת, שגרירות ישראל ברואנדה, היא היחידה שנוספה בשנים האחרונות - באפריל 2019 מונה שגריר ישראלי במדינה.
ישראל תפזול גם בעשור הקרוב ליחסי הסחר עם אפריקה, שלפי הערכות הם בעלי פוטנציאל גבוה מזה שבעשור הקודם. לפי נתוני מכון הייצוא הישראלי, בשנת 2017 הסתכם היקף הסחר בסחורות של ישראל עם מדינות סב-סהרה אפריקה בכ-940 מיליון דולר, עליה של כ-13% לעומת 2016 - וזאת לאחר מספר שנים של ירידות. יצוא הסחורות גדל בכ-11%, ומהווה כ-2% מהיצוא של ישראל לעולם.
ניצול משאבי היבשת השחורה, לצד חשש מהגירה | אסף אוני
כמעט בכל יום יוצאות מגרמניה משאיות עם מטען של סרטנים קטנים מהים הצפוני, ועושות את דרכן דרומה לצפון אפריקה. הן עולות על מעבורת בספרד, עוברות למרוקו, שם מקלפות העובדות המקומיות את הסרטנים בידיים - ומשם מוחזרת הסחורה לסופרמרקט גרמני שבו יימכרו ב-4 אירו למאה גרם. זוהי דוגמה ליחסי אירופה עם רוב מדינות אפריקה בימים אלה: עבודה זולה כן, מפעלים משוכללים לא.
אפריקה היא יבשת גדולה ומגוונת מדי מכדי להכליל את טיב יחסיה עם אירופה. אבל ניתן להתייחס לרצועות גיאוגרפיות; בצפון אפריקה, רצועת המדינות לחופיו הדרומיים של הים התיכון (מצרים, לוב, תוניסיה, אלג'יר ומרוקו) הן למעשה השכנות המיידיות של האיחוד. ברצועה זו שוכן גם החלק החשוב יותר לאירופה ביבשת - תעלת סואץ. כ-13% מהסחר העולמי עובר בה, כולל חלק גדול מהסחר בין אירופה לסין. כשהסינים קונים בהמוניהם "אדידס" ומכוניות יוקרה גרמניות, רוב הסיכויים שהם עברו דרך תעלת סואץ.
זו הסיבה, בין השאר, ליחסים האסטרטגיים והעסקיים ההדוקים של גרמניה עם מצרים, במיוחד מאז עלייתו של עבד אל-פאתח א-סיסי לשלטון. עסקת צוללות וכלי שיט בשווי מיליארדים ועסקה להקמת תחנות כח על ידי חברת "סימנס" ביותר מ-12 מיליארד דולר הם רק חלק מהיחסים המתהדקים בין המדינות. גם צרפת מוכרת נשק למצרים, איטליה מעניקה ספינות ללובים, וגרמניה מוכרת נשק במאות מיליוני אירו למדינות אחרות בצפון אפריקה.
מדרום למדינות אלו שוכנת הרצועה הפרנקופונית, ה"סאהל" - ציר מערב-מזרח שעדיין מכיל מדינות חסות עם בסיסים של חיל האוויר הצרפתי, אך שהופך בעשור האחרון גם לכר פורה לטרור איסלאמי. במאלי, ניז'ר, בורקינה פאסו וצ'אד נראה כי האינטרסים האירופיים הם ביטחוניים יותר. הצרפתים מעוניינים שהאיחוד יתפוס את מקומם כבעלי הכוח הצבאי באזור. הגרמנים לאט-לאט מסכימים. מבחינת העשור הקרוב, הסאהל עשוי להיות האזור שבו האיחוד האירופי החדש - זה שמוכן להפגין ולהשתמש בכוח - ישחיז את שיניו.
החשש העיקרי של אירופה הוא מפליטים. בגלל ההגירה הלא-חוקית ממערב אפריקה לאיים הקנריים - הקים האיחוד האירופי מרכזי "הגירה חוקית", שאמורים להציע אלטרנטיבה חוקית במקום סיכון חיים. בצד השני של היבשת, שותף האיחוד למאמצים להשכין שלום בין אתיופיה לאריתריאה. זה אינו מקרה שהביקור הראשון מחוץ לאירופה של נשיאת הנציבות האירופית הטרייה, אורסולה פון-דר לאיין, היה באתיופיה בחודש שעבר.
במקומות אחרים באפריקה שמדרום לסהרה מנסות חברות אירופיות להשיג גישה למחצבים ולמשאבים טבעיים, אבל אין לאיחוד תוכנית מגובשת כפי שיש למתחרותיו, ובעיקר לסין. חלקים גדולים מהיבשת - נמלי ים משמעותיים, שטחי אדמה נרחבים, מכרות ותשתיות מצאו את מקומם כבר כחלק מהחזון הסיני. במרץ השנה תודיע הנציבות על מדיניות חדשה לגבי אפריקה, אולם היא צפויה להיות מאוחרת מדי, וככל הנראה מוגבלת מדי, מכדי לשנות את מהות היחסים.
מייסד טוויטר התאהב בפוטנציאל הבלוקצ'יין העתידי של אפריקה | רועי ברק
חיזוק מפתיע לאמון בעתיד של אפריקה, קיבלה היבשת לפני מספר שבועות מג’ק דורסי, מייסד ומנכ"ל טוויטר. דורסי שיצא לביקור בן כמה שבועות באתיופיה, דרום אפריקה, ניגריה וגאנה, הכריז עוד בטרם נחת ביבשת כי מדובר בסיור למידה.
ב-3 בדצמבר צייץ דורסי כי "עצוב לעזוב את היבשת... לעת עתה. אפריקה תגדיר את העתיד (במיוחד של הביטקוין!). אני עדיין לא בטוח איפה, אבל במהלך 2020, אני מתכוון לעבור לאפריקה ל-6-3 חודשים. אני אסיר תודה שניתן לי לחוות חלק קטן מהיבשת".
דורסי נחשב למאמין ותומך גדול בטכנולוגיית הקריפטו ומטבע הביטקוין בפרט. כך, במהלך הסיור ה"הלימודי" נפגש גם עם יזמי קריפטו וביטקוין. נראה שדורסי מסתכל על 1.2 מיליארד האנשים שמאכלסים את היבשת ורואה בהם פוטנציאל גדול, בעיקר על רקע חוסר האמון של האזרחים בשלטונות או אפילו במערכות הבנקאיות.
שימוש בטכנולוגיית הקריפטו יכולה לעקוף את המערכות הללו ולהעניק ביטחון יותר גבוה. "בשווקים צומחים כמו אפריקה, חוסר הזמינות של כסף מזומן בצורתו המסורתית, מביא לכך שיש בדרך כלל פחות התנגדות לכניסה של טכנולוגיות פיננסיות חדשות", אמר נאט הינדמן, מחברת בנקור לאתר דיקריפט בסוף נובמבר.
נתון מעניין שיכול להעיד על העניין שיש לאפריקנים בביטקוין: שלוש מחמש המדינות שהובילו את החיפוש של המילה "ביטקוין" בגוגל הן מדינות מאפריקה, כך על פי "פורבס".