ההצבעה על פיזור הכנסת / צילום: Gettyimages/Anadolu Agency
בשנים האחרונות חל שינוי מגמה משמעותי ביחס לשלטון המקומי בישראל. התפיסה שלפיה השלטון המקומי הוא בסך-הכול "הקבלן המבצע" של המדינה, מאבדת מהדומיננטיות שלה. פרטים וארגונים רבים מזהים את הפוטנציאל הפוליטי והחברתי העצום הטמון בזירה המקומית, ופועלים להעצמת כוחה בציבוריות הישראלית. התבוננות על מערכת הבחירות האחרונה לרשויות המקומיות (2018), מעניקה לדברים משנה תוקף. נוסף לגידול המשמעותי בהצבעה בכלל הציבור (כ-60% בסיבוב הבחירות הראשון, וכ-40% ברשויות שנכנסו לסיבוב בחירות שני ומכריע), מאות נבחרים צעירים וחדורי מוטיבציה איישו את המועצות הנבחרות, ויותר ממאה ראשי רשויות חדשים נכנסנו לתפקידם.
האטרקטיביות של האפיק הפוליטי המקומי לא נעלמה מעיני של המגזר השלישי. הפנמת מסוגלותה המוגברת של הזירה הפוליטית המקומית להשפיע על החברה והמרחב הישראליים עודדה ארגוני חברה אזרחית ותיקים, לאמץ אסטרטגיות המכוונות לשיתופי-פעולה הדוקים עם הרשויות המקומיות ועם התושבים. וכך נוסדו עמותות ייעודיות חדשות כדי לפעול מתוך הערים ולהצמיח, יחד עם התושבים, שינויים מלמטה.
המגמה המתוארת מתכתבת עם המגמות והתהליכים המאפיינים את הזירות המקומיות בעולם המערבי בעשורים האחרונים. ההבנה שלפיה השלטון המקומי הוא המוסד השלטוני המעורב והמשפיע ביותר על זכויותיהם הכלכליות, החברתיות והפוליטיות של רוב האזרחים, שינתה את התפיסה המסורתית הרואה במדינה כגורם השלטוני הנכון והמועדף לקביעת מדיניות ציבורית; והלך והתבסס מקומו החיוני והמשפיע של השלטון המקומי במארג הדמוקרטי.
נגישות הרשויות המקומיות למציאות היומיומית שאותה חווים האזרחים ולתנאי השטח, הצדיקה את העצמת חלקן בעיצוב מדיניות ובקביעת סדרי עדיפות המתכתבים עם העדפות הציבור. נציין, שריבוי ומגוון הרשויות המקומיות משמשים כר נוח לקידום מדיניות דיפרנציאלית, העונה לצרכים מקומיים שונים ומגוונים.
אופיו הנגיש, הגמיש והיצירתי של אפיק המדיניות המקומי משמש גם הסבר והצדקה להיקפם הנרחב, המגוון והעשיר של יוזמות חברתיות ווולונטריות ותהליכי שיתוף ציבור ובעלי עניין במישור המקומי בעולם ובישראל. העניינים-נושאים המצויים על סדר יומן של הרשויות המקומיות מייצגים פרקטיקה של חיי היום-יום, שיש להם השפעה ברורה ומיידית על מרחב החיים של האזרחים, מעצימים את נטיית ההשתתפות של פרטים ובעלי עניין בתהליכים המקומיים, ומחזקים את חשיבות מעורבותם בהם.
זאת, לא רק מנקודת מבטם של האזרחים, אלא גם מנקודת מבטו של הממשל. ברבים מתהליכי המדיניות הציבורית, יש לקולם ולסדרי העדיפות של התושבים ובעלי העניין המקומיים - החיים את השטח ומכירים את תנאיו וצרכיו - רלוונטיות עצומה. מעורבות קובעי המדיניות בתהליכים מאפשרת להם להרחיב ולהעשיר את זווית הראייה השכיחה שאליה הם רגילים, לשאוב מידע אותנטי ממקורות רבים ומגוונים, ולהיעזר באמצעים אלה לשיפור איכות התהליכים ולהתוויית מדיניות טובה, יעילה ומדויקת יותר.
במובן זה, נדמה כי שינוי המגמה שפקד את הזירה הפוליטית המקומית בישראל, לא חילחל דיו למתווי המדיניות ולמקבלי ההחלטות הממשלתיים. חלק הארי מתהליכי תכנון המדיניות בתחומי החינוך, הבריאות, התרבות, החברה והרווחה, מנוסחים גם היום מעל ראשה של הזירה המקומית, ותוך התעלמות ניכרת מהשחקנים המקומיים.
נקודת מבטם החיונית של רשויות מקומיות, ארגונים, עמותות ומנהלים מקומיים, והכי חשוב התושבים, נעדרת מרוב מוחלט של תהליכי קבלת החלטות, ופוגמת ביכולתם לספק מענה לצרכיו האמיתיים של הציבור. מציאות זו סותרת את מגמת השינוי שפקדה את הזירה המקומית בישראל, ומפספסת את מידת האטרקטיביות שלה לקידום סדר היום של האזרחים. בנוסף, היא גם סימן מוכח למידת הריחוק של השלטון המרכזי מהציבור שאותו הוא נועד לשרת.
אולי עכשיו, בימיה הטרופים של הדמוקרטיה הישראלית, ונוכח משבר האמון החריף המאיים על הלגיטימיות השלטונית, תופנם גם בקרב אנשי השלטון המרכזי ומנהיגיו חשיבות "הקול המקומי" ונחיצותו לקידום מדיניות שלטונית מיטיבה.
הכותבת היא עמיתה בכירה וראשת היחידה למחקר השלטון המקומי, שיתוף ציבור וקהילה, בפורום קהלת