דעה: העשור האחרון בדיני משפחה עומד בסימן השוויון

תחום דיני המשפחה עובר מהפכה בעשור האחרון. הרבה כותרות בתחום המשפט היו מתחום דיני המשפחה. השינוי הנרחב בתחום דיני המשפחה בעשור האחרון נוצר בעיקר בשל השינויים החברתיים והנורמות אשר גברו על הקצב של עולם המשפט ולמעשה הכתיבו את הדרך.

לפני כשני עשורים, המינוח "משמורת משותפת" היה חלום רחוק של מעט אבות, שלא היה להם כל סיכוי לבלות עם ילדיהם מחצית מזמנם, והם הסתפקו בעיקר בהסדרי ראייה ללא לינה.

השוויון חדר לחיינו בעקבות העובדה שגם נשים החלו לעבוד במשרות מלאות ולהתפרנס, והנטל בו נשאו גם האבות בגידול הילדים. כיום אין זה מראה זר לראות אב שמוציא את ילדיו הקטנים ממסגרות החינוך ומבלה איתם פעמיים בשבוע אחר-הצהריים, בעוד האישה מממשת את חובותיה במסגרת המשרה המלאה שלה.

שינוי חברתי זה הוביל לכך שאבות נלחמו על זמני שהות שוויוניים גם בזמן פירוק המשפחה, לאור העובדה שלא היו מוכנים לוותר על גידול ילדיהם רק בשל העובדה שהתא המשפחתי מתפרק.

על אף קולות רמים, זעקות וועדות רבות, באופן פורמלי חזקת הגיל הרך לא שונתה ולא תוקנה. יחד עם זאת, בתי המשפט פעמים רבות מעניקים לאבות זכויות של הורות משותפת, והמונח "אחריות הורית משותפת" תפס מקום מרכזי וברירת מחדל בסכסוכי גירושים.

ההורות המשותפת היא שהולידה את פסק הדין של העשור בתחום דיני המשפחה. בעוד האבות זכו לממש את אבהותם, הם לא קיבלו כל "הנחה" על כך, ולמעשה חויבו לשאת במלוא הוצאות הילדים עם התחשבות מינורית בהסדרי השהות השוויוניים שמתקיימים.

ההלכה החדשה שנקבעה בבע"מ 919/15 קבעה כי שיעור מזונותיו של ילד מעל גיל 6 שנים ייקבע על-פי יחס ההכנסה בין שני ההורים ויחד חלוקת זמני הזהות של כל אחד מההורים עם הילד. כלומר, במקרים בהם חלוקת זמני השהות עם הילד הם שוויוניים, וההורים מרוויחים שכר זהה - כל אחד יישא בהוצאות הילד באופן ישיר, ולא יהיו תשלומי מזונות מהורה אחד לשני.

אלא שלאחר ההלכה החדשה התברר כי בתי הדין הרבניים אינם מאמצים את הלכת בית המשפט העליון בכל הנוגע לשוויון חלוקת הנטל בהוצאות הילדים מעל גיל 6, והם המשיכו לפסוק מזונות בהסתמך על הדין האישי. עובדה זו העצימה את הסכסוך בין בני הזוג המתגרשים והחזירה את מרוץ הסמכויות לכותרות.

בתי הדין הרבניים ביקרו את הלכת בית המשפט העליון. כך למשל, בתיק מספר 147728/12 קבע בית הדין הרבני בבאר-שבע: "הדרך הנכונה והמושכלת היא דרכם של בתי הדין מאז ומעולם. חיוב מזונות הילדים מוטל על האב בלבד". 

זגזוג זה וחוסר האחידות הובילו עשרות מתדיינים לחוסר ודאות וכן לחוסר צדק. שעה שאב שהקדים את האם ו"תפס" סמכות בבית המשפט לא יחויב במזונות בשל העובדה שבנסיבותיו חלה עליו הלכת בע"מ 919/15 - אותו מתדיין בדיוק יחויב במזונות בבית הדין הרבני בשל אי-כיבודה של הלכה זו.

אלא שבהזדמנות הראשונה בית המשפט העליון עשה סדר וגם הזכיר לבתי הדין הרבניים כי הם מחויבים לכבד את פסיקותיו של בית המשפט העליון.

וכן נולד פסק דין השנה בענייני משפחה, בע"מ 7628/17, שקבע כי הלכת שרגאי (בר"ע 120/69) עודנה חיה וקיימת, וכי באין הסכמה של שני בני הזוג לסמכות בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים - הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד. 

הכותב היא מומחית בדיני משפחה וירושה