האם הדירה ניתנה במתנה? / צילום: קלר וויליאמס
האם העברת שלוש דירות מאם לבת ללא תמורה היו מתנה שהעניקה האם לבת או העברה פורמלית בלבד לצורך תכנון מס של האם? בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב דן בשאלה זו לאחרונה ודחה את טענותיה של אם שתבעה מבתה היחידה להשיב לה שלוש דירות שהעניקה לה במתנה, כיוון שהדירות הועברו באופן פורמלי בלבד לצורך תכנון מס, ולא מתוך כוונה אמיתית להעביר אותן על שמה.
השופטת ורד שביט-פינקלשטיין התרשמה כי טענת "תכנון המס" נולדה רק לאחר שמערכת היחסים בין האם לבת התדרדרה, וכי שיקול המס לא היה השיקול המרכזי להעברת הדירות, אם היה קיים.
"אין עסקינן בהעברה לצורכי תכנון מס או מיסוי, אלא בהעברת מתנה שלמה וגמורה שנעשתה ברצונה וביוזמתה של האם, ללא קשר למס עיזבון עתידי", קבעה השופטת והוסיפה: "התרשמתי כי בעת העברת הנכסים לידי הבת האם ראתה בבת כשותפתה בכל רכושה לרבות בחשבון הבנק שלה, ועל כן 'שיקולי המס' היו רק שיקולים משניים (אם בכלל) בהעברת הדירות ובכל מקרה לא הסיבה העיקרית להן".
האם היא אישה אמידה שבבעלותה כ-12 דירות למעט שלוש הדירות שבמרכזו של הסכסוך, ודירה נוספת בשכונה יוקרתית בתל-אביב, שבה היא מתגוררת. בתחילת שנות האלפיים העבירה האם לבתה שלוש דירות - שתי דירות בנתניה ודירה בבת ים. לגבי שתיים מהדירות נערכו הסכמי מתנה, והשלישית הועברה במסגרת עסקת מכר, אך הבת מעולם לא שילמה את התמורה שננקבה בהסכם.
כשש שנים לאחר עריכת תצהירי המתנה והסכם המכר, נרשמו הזכויות בדירות על שם הבת, אך גם לאחר העברת הנכסים המשיכה האם לגבות את דמי השכירות שהתקבלו מהשכרת שתיים מהדירות, והדירה השלישית שימשה למגורי הבת.
בשנת 2007 נוצר קרע עמוק בין האם לבת, שהגיע לכדי נתק של ממש. במסגרת הסכסוך קיבלה הבת מבית המשפט צו למניעת הטרדה מאיימת נגד האם, לאחר שטענה כי האם עוקבת אחריה בדירתה השכורה וברחוב, אורבת לה ומטרידה אותה.
בתביעה שהגישה לביטול רישום שלוש הדירות על שם הבת, טענה האם כי הדירות הועברו לבתה באופן פורמלי בלבד, ולא הועברו הזכויות המהותיות והפוזיטיביות של הבעלות. באמצעות עו"ד ליאן קהת, טענה האם עוד כי לא היה שום היגיון להעביר שלוש דירות לבתה, שבאותה עת הייתה חיילת משוחררת, בת 21, התגוררה יחד עמה, ולא היה לה כל ניסיון בהשכרת דירות ובהתנהלות מול שוכרים.
עוד טענה האם כי המניע להעברת הנכסים לטובת הבת היה תכנון מס וחיסכון במס עיזבון עתידי, שהיה אמור להיות מוטל באותה עת. זאת, נטען, לאור המלצות ועדת בן בסט ולאור הצעת חוק שעלתה לראשונה לאישור הכנסת בנובמבר 2000. בסמוך להצעת חוק זו, נטען, נחפזה האם להעביר את הבעלות בשתי הדירות שניתנו במתנה לידי הבת, אך מס העיזבון לא הוטל לבסוף.
עוד לטענת האם, העובדה שהיא זו שגבתה לכיסה את שכר הדירה שהתקבל מהדירות, מעידה על כך שהעברת הבעלות הייתה רק פורמלית ולא מהותית, ולכן הדירות שייכות לה.
מנגד טענה הבת, באמצעות עו"ד דורון קילשטיין, כי כל מטרת התביעה היא ניסיון נוסף ליצור קשר עמה, כחלק מהתנהגותה האובססיבית של האם כלפיה.
השופטת ורד שביט-פינקלשטיין דחתה את תביעת האם וקבעה כי היא העבירה לבת את שלושת הנכסים כמתנה גמורה. השופטת ציינה, בין היתר, כי "לא זו בלבד שאין כל הגבלה על העברת הבעלות, והבעלות הושלמה ונגמרה ברישום ביוזמתה של האם, אלא גם יתר נסיבות המקרה מעידות על כוונתה של האם להעביר את הדירות במתנה לבתה, כוונה התואמת את ההעברה שנעשתה בפועל".
הנושא של רישום פיקטיבי של דירות על שם אדם אחר לצורך התחמקות ממס לא נדון בפסק הדין בהרחבה, משום שהאם טענה כי אין מדובר ברישום פיקטיבי. רישום בעלות בדירות השייכות לאדם על שם קרוב משפחה או בני זוג נחשב לתכנון מס לגיטימי, כל עוד הוא לא נעשה על-מנת להונות את רשויות המס, והרישום אינו רישום פיקטיבי, אלא נעשה מתוך כוונה אמיתית להעביר את הבעלות בנכס לאדם על שמו נרשם הנכס.
השופטת ציינה בפסק הדין כי "האם עצמה הדגישה כי אין מדובר בחוזה למראית-עין או בחוזה פיקטיבי שנועד להונות את רשות המסים, אלא בהעברת בעלות אמיתית, וכך הדבר אף הוצג כלפי רשות המסים, כך שגם עניין זה מחזק את הקביעה שבפנינו מתנה גמורה ושלמה במקרקעין".
ביחס לדמי השכירות קבעה השופטת כי האם זכאית להמשיך לגבות את דמי השכירות משתיים מתוך שלוש הדירות עד סוף חייה, כפי שעשתה עד היום.