עגל מהמשלוחים החיים / צילום: עמותת אנימלס
התנהגותו המוסרית של האדם נבחנת גם ביחסו לבעלי חיים. אומנם יש להבחין בין אדם ובין בהמה, ולעולם קודם היחס הראוי בין בני אדם לשאלת מצוקתם של בעלי החיים, וצריך להיזהר מטשטוש הרבדים השונים של הקיום העולמי. אולם העובדה שיש סדר קדימויות ודירוג אינה פוטרת את האדם ואת המדינה מהחובה לייסד תעשיית בשר העומדת בקריטריונים בסיסיים של היחס לבעלי החיים. ההופעה המוסרית של האדם אינה ניתנת לחלוקה, וכינון חברה מוסרית משמעותו התייחסות לכל ההיבטים השונים של ההתנהגות האנושית.
התורה אינה אוסרת אכילת בשר, וחלק בלתי נפרד ממנה הוא הלכות כשרות האוכל מן החי. בכך היא מלמדת שהיא מכירה בלגיטימיות של מזונו של האדם. ברם, בד-בבד התורה מצווה באופן עקבי ושיטתי על יחס ראוי לבעלי חיים. היא רוויית מצוות המחייבות יחס ראוי לבעלי חיים. בין המצוות האלה נמצא העיקרון היסודי של צער בעלי חיים, המחייב להימנע מכל התעללות בהם; מצוות שילוח הקן ואיסור חרישה בשור וחמור יחדיו, שהוסבר על-ידי פרשנים רבים כמחייב את האדם להתחשב גם בפגיעותם של בעלי החיים; החובה לסייע בפריקת המשא מגבו של בעל חיים שקרס כתוצאה מכובדו; ועוד. בכך מקרינה התורה את ההבחנה בין סוגיית הטבעונות ובין החובה לקיים תעשיית בשר שאינה מתעללת.
מדינת ישראל חייבת לאמץ את המדיניות העקרונית הזו. העובדה שמדינת ישראל מייבאת עגלים חיים, בתנאים קשים של גידול ושינוע, במצבים של התעללות קשה, בשעות המתנה ארוכות, מחלות וכו' - מנוגדת הן לאופיה המוסרי והאנושי של המדינה והן לזהותה היהודית.
יש גבול לטיעונים כי מדובר בחיסכון כלכלי, שכן על אף החשיבות של מערכת כלכלית זו - היא לא מצדיקה את המציאות המופקרת הקיימת. כשאנו מצרפים לכך את טענות חלק מהמומחים, המזהירים מפני מחלות וזיהומים שיתנקמו בנוהגים כך - נולדת חובה לקבוע תקן ראוי לתעשיית הבשר, ולהקצות את המשאבים לפקח עליו. לא זו בלבד, אלא שבעלי החיים מגיעים למצב ווטרינרי כל-כך ירוד, שאפשר שהם כלל לא כשרים לאכילה גם על-פי הלכות כשרות.
המציאות הקשה בה אין ממשלה בישראל, ואין מי שמקבל החלטות - אינה יכולה להוות תירוץ לכל דבר. כאשר מדובר במצבים של התעללות ממשית, יש ביד המדינה די כוח כדי לכפות את התנאים החיוניים ביותר המונעים את המציאות המחפירה. כשתקום ממשלה, ותהיה לנו גם רשות מחוקקת מתפקדת - יהיה צורך להסדיר כראוי את הכול. אולם גם בינתיים חייבים לעצור גם את הממציאות הקשה הזו, המבטאת אטימות לב וקשיות מצפון.
הכותב הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר