תעשיית הרכב נכנסת לעשור החדש ברגל שמאל. מצד אחד, כל יצרני הרכב כורעים תחת מכבש הרגולציה הסביבתית של האיחוד האירופאי, שדורש מהם להפחית את ממוצע הפליטה של הרכבים שהם מוכרים באירופה ל-95 גרם CO2 לקילומטר - או לשלם קנסות של מאות מיליוני אירו. מצד שני כמעט 40% ממכירות כלי הרכב באירופה בשנה החולפת הן של דגמי פנאי וקרוסאובר למיניהם, שמטבעם מזהמים יותר ביחס לממוצע.
הפתרון האידיאלי הוא לשווק רכבי פנאי מחושמלים עם פליטה מזערית. גם היצרנים הבודדים, שמחזיקים בהיצע שלהם אוצר כזה, דוגמת קיה, החיים לא פשוטים. לגרסה החשמלית של הנירו יש כיום רשימת המתנה של 6-8 חודשים באירופה וגם הגרסה ההיברידית סובלת מעודף ביקוש משמעותי.
גלגל הצלה ליצרנים רבים
על הרקע הזה הופך כיום שוק הרכב הישראלי לסוג של גלגל הצלה עבור יצרנים רבים - שוק עם תקינה אירופאית, אבל כזה שאינו חלק מהאיחוד האירופאי ולפיכך הוא יכול לקלוט ללא הגבלה גם דגמים עם פליטה מוגברת, שעלולים לפגוע במאמצי היצרנים להוריד את ממוצע הפליטה באירופה.
לפיכך, למרות שהנירו ההיברידית היא עדיין ה-SUV הנמכר ביותר בישראל, מיהרה קיה לשלוח לנו את הקרוסאובר בנזין החדיש ביותר שלה, XCeed , עוד לפני שנחת ברוב מדינות אירופה.
האקסיד שייך לקטגוריה שמכונה קרוסאובר קוסמטי - מדובר ברכב משפחתי, שמעוצב כדי שייראה כמו רכב פנאי. מטבע הדברים העיצוב הוא תכלית הקיום של כלים כאלה והסטודיו האירופאי של קיה לא חסך מאמצים בתחום. אל תנסו למצוא קשר חזותי לסיד המשפחתית, שהיא אחד הדגמים האפרוריים והאנונימיים ביותר בשוק. לגרסת הקרוסאובר, שניצבת על אותו בסיס, יש אישיות רעננה ומובחנת עם פרופיל רחב וגבוה, חרטום נמרץ עם פנסים מפוסלים וגריל עמוק, מרווח גחון מוגבה, עמוד גג אחורי שנוטה בזווית חדה וחישוקים גדולים ונאים.
המעצבים לא שכחו כמובן את החבילה הקוסמטית שמקובלת בז'אנר הפנאי שכוללת קשתות גלגלים מודגשות, חישוקים גדולים, מסילות גג ומעין "מגיני חיכוך" מלפנים ומאחור. התוצאה הסופית בהחלט נאה ונודפת ניחוחות פנאי, למרות שעוצמת האפקט תלויה בבחירת הצבע. צבעים כהים מטשטשים את התוספות הקוסמטיות ומושכים את העיצוב לטריטוריה של רכבי האצ'בק רגילים.
תא הנוסעים זהה כמעט בממדיו לאלה של הסיד והאחות יונדאי I30, למרות שגובה המפתן מעט יותר נוח לכניסה/יציאה ומיקום המושבים מעט גבוה יותר. המושב האחורי רחב ונוח ולהבדיל מכלי רכב רבים בקטגוריה הוא אינו מקפח גם את הנוסע שבמרכז תודות לעיצוב שטוח של כרית המושב ובליטה מזערית של הרצפה במרכז. מרחב הברכיים תואם את הממוצע בפלח המשפחתי ומרחב הראש נוטה יותר לכיוון הקטגוריה המשפחתית ופחות לז'אנר ה-SUV.
הסנטימטרים הנוספים לאורך, בהשוואה ל-Ceed, נוקזו לכיוון תא המטען, שהוא אחד המרווחים והשימושיים ביותר בקטגוריה. חבל רק שהדלת האחורית הכבדה מחייבת ביקור בחדר הכושר.
מעצבי קיה עשו מאמצים רבים להצעיר את תא הנוסעים הקודר והתכליתי של הסיד. עמדת הפיקוד וריפוד המושבים בגרסאות הבכירות מעוטרים בצבעים שתואמים את צבעי החוץ. את לוח המחוונים האנלוגי המשמים מחליף מסך דיגיטלי בהיר וזורח, אם כי הוא מציע פחות פונקציות והתאמה אישית מלוחות ה-LCD המקבילים של קבוצת פולקסווגן למשל.
יש גם מסך מולטימדיה גדול נפרד עם ניווט ועוד אפליקציות בסיסיות ובגרסה הבכירה יש חבילה מתקדמת והיקפית של מערכות סיוע בטיחותיות, כמו בקיה נירו. בגרסאות הבסיס חסרים בקרת שיוט אקטיבית ועוד כמה פיצ'רים מתקדמים, בהם התרעה על תנועה חוצה מאחור ובכל הדגמים אין חלון גג פנורמי. מנגד, איכות הייצור והגימור של המפעל הסלובני בו מיוצר הרכב מוקפדת מאוד ובידוד הרעשים מרשים.
המנוע מאיץ בצורה חלקה
האקסיד מגיע לישראל עם מנוע אחד - 1.4 ליטר טורבו בנזין עם 140 כ"ס, שמשודך לתיבה כפולת מצמדים. כבר פגשנו את יחידת ההנעה המודרנית הזו בקיה סיד ובדגמים מקבילים של יונדאי, והיא עדיין אחת הטובות בשוק. המנוע מאיץ בצורה חלקה ונמרצת כבר מסל"ד נמוך, שיוט במהירויות גבוהות מתבצע בשקט נטול מאמץ ויש רזרבות כוח מספיקות לעקיפות, כולל בעליות תלולות.
בונוס מבורך ובלתי צפוי הוא מצב תכנות ספורט, שאכן מצדיק את שמו ומאיץ משמעותית את העברת ההילוכים ואת תגובת הדוושה. הבאג היחיד בלוגיקה של התיבה הוא בעת תמרוני חניה הדוקים, שבהם היינו שמחים לקבל תגובה לינארית יותר.
האחות הקטנה קיה סטוניק כבר המחישה לנו, שבמרכז הפיתוח האירופאי של קיה יש מהנדסים, שיודעים לכייל שלדות אירופאיות למהדרין. גם האקסיד מרגישה על הכביש הרבה יותר אירופאית מאחותה המשפחתית סיד, שחולקת איתה את השלדה הבסיסית. ההיגוי הוא אולי לא הכי מושחז אבל לאחר ניתוק מערכת הסיוע, הוא מציע תגובה לינארית ומשקל מכובד.
אחיזת הכביש של הצמיגים הרחבים מצוינת, העברות המשקל נעימות, הבלמים מאוזנים ונטיית הגוף בפניות הדוקות מזערית. התחושה הכוללת פחות ספורטיבית מזו של מאזדה CX-30 אבל בסך הכול זה קרוסאובר, שלא מותיר את הנהג בתור צופה מהצד.
נוחות הנסיעה מהטובות בפלח והיא מצליחה לנטרל ביעילות היטב את האספלט המתפורר של החורף הישראלי. ואם כבר במהמורות עסקינן, עם מרווח גחון של כ-18 סנטימטרים בגרסאות עם חישוקי 18 אינץ' והנעה קדמית בלבד, פוטנציאל השטח של הרכב די מוגבל אבל אין לו בעיה לטפס על מדרכות גבוהות בדרך אל מקומות חניה מאולתרים, לצלוח שיטפונות חורף עירוניים מזדמנים ולמלא שאר משימות "שטח עירוני" טיפוסיות.
מחיר גרסת הביניים של האקסיד מתחיל בכ-140 אלף שקל ומפליג עד אזור 146 אלף בגרסת הפרמיום. זה מרחב מחירים די צר שמנסה להשתחל מתחת לאחיות מבית נירו - כ-145 אלף שקל לגרסה מאובזרת - וספורטאג', שלא לדבר על עשרות מתחרות מקטגוריות שונות שממוקמות בטווח המחיר הזה. בשורה התחתונה האקסיד הוא רכב פנאי נאה, שימושי, נעים לנהיגה נמרצת ובנוי היטב. עם קצת סיוע משערי המטבע, מהיצרן, מהאיחוד האירופאי ובעיקר משוק ה"אפס קילומטר", יש לו פוטנציאל להותיר חותם מהותי על השוק.
חלק מהמתחרות
סובארו XV
148 אלף שקל עולה גרסת הקרוסטרק של סובארו XV, עם מנוע 2 ליטר בנזין בהספק 152 כ"ס ותיבה אוטומטית רציפה. הממדים דומים לאלה של הקיה אבל תא המטען קטן משמעותית והמשקל העצמי גבוה יותר. היתרון הגדול הוא הנעה כפולה קבועה ןמתוחכמת ומרווח גחון נכבדים, שמעניקים לכלי פוטנציאל שטח
מאזדה CX30
152 אלף שקל עולה גרסת הבסיס של CX-30, שמבוססת על מאזדה 3 החדשה. הממדים כמעט זהים ל- XCeed , העיצוב החיצוני דינמי ועיצוב הפנים משכפל די במדויק את התא של מאזדה 3. המנוע הוא 2 ליטר עם 165 כ"ס, שמשודך לתיבה אוטומטית תקנית והשלדה חדה ונמרצת
מיצובישי אקליפס קרוס
149 אלף שקל עולה גרסת הבסיס של אקליפס קרוס עם הנעה קדמית. הרכב גבוה ב-10 סנטימטרים מהאקסיד ותא המטען שלו קטן ב-100 ליטר אבל שאר הממדים דומים ותא הנוסעים מספק חלל מרווח לחמישה. המנוע הוא 1.4 ליטר טורבו עם 163 כ"ס, שמשודך לתיבה אוטומטית רציפה