שר החינוך רפי פרץ / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
לא צריך להיות יועץ פוליטי מנוסה או איש פרסום ממולח כדי להבין ששר החינוך רפי פרץ והתקשורת - לא ממש נועדו זה לזו. למעשה, אולי עדיף להיות קונספירטור ולהאמין שהפיגוע התקשורתי השני תוך פחות משנה שעורר נועד בכלל כדי לקלוע לטעמו האישי של הבייס ההיסטורי של הבית היהודי - שאף הוא ברובו כבר התנער מהעמדות ההומופוביות שמביע בעל הבית.
ביולי בשנה שעברה, שלושה שבועות בלבד אחרי כניסתו למשרד החינוך - כשברקע מאבק על ראשות המפלגה מול איילת שקד וסקרים שהראו כי היא יכולה להביא לפחות שניים-שלושה מנדטים נוספים - התראיין פרץ לדנה ויס בחדשות 12 ודיבר על שלל נושאים, אך הנושא שכבש את הכותרות היה הלהט"בי: חשיפת עמדותיו בעד טיפולי המרה, תוך וידוי אישי שלו כי אף ביצע אחד כזה. הכותרת הובילה להוקעה מכל אגפי המערכת הפוליטית, ונחשבה מגה-פיגוע אלקטורלי אפשרי גם עבור ראש הממשלה, אשר מצהיר מעל כל במה על יחסו החם לקהילה הגאה.
ארבעה ימים של גינויים הספיקו לרב פרץ כדי לחזור או בשפתו "לחדד" את דבריו - ולשלוח לתקשורת מכתב המבהיר כי הוא מתנגד בכל תוקף לטיפולי המרה להומואים ולסביות. הקונספירטור יכול לנוח: למרבה הצער, הייתה זו נפילה של טירון פוליטי ללוע של התקשורת הליברלית בשיא הפריים-טיים. הלקח, לכאורה, נלמד. אך רק לכאורה.
השר הטרי גזר על עצמו שתיקה, שהחזיקה מעמד עד יום שישי האחרון, שבו נפל לאותה מלכודת עצמית, ובראיון ל"7 ימים" נמצא מברך על כך שילדיו נולדו "באופן טבעי ובריא", בשונה מאלה של הקהילה הגאה. מיותר להגיד שהאמירה הפכה לכותרת הראיון והשאירה אבק לאמירות לא פחות בעייתיות כמו שלילת זכות ההצבעה לכנסת מהפלסטינים במקרה של סיפוח. כאן כבר הצטברה מאסה קריטית של איבה ציבורית שיהיה קשה מאוד לנתב או להחליש.
מעבר לעמדות החשוכות שהציג פרץ - תופעה שכשלעצמה דורשת בדיקה עצמית, עולה שאלה מעולמות הפרסום, הדוברות והאסטרטגיה: האם הרב לא מבין את כוחן של מילותיו הוא? האם ייתכן שאינו מודע לנזק שהוא יוצר? וגרוע מכך, האם אין בסביבתו הקרובה ולו יועץ אחד שיוכל לתת לו את הטיפ שאפילו בצלאל סמוטריץ', הוגה "מצעד הבהמות", למד בבואו לתקשורת - אבן שזרק הומופוב אחד לנהר, גם אלף דתיים ליברליים לא יוכלו להוציא?
משלא נערך לפני הראיון עם "ידיעות אחרונות" תיאום ציפיות, ולא הופק הלקח מהראיון הקודם, נותר רק לתהות האם ישנה דרך להגיב למחאה האדירה שנוצרה בעקבות הדברים, מלבד התפטרות או הכאה על חטא. אפשרות נוספת, פחות סבירה, היא כמובן לדבוק בעמדה הפרנואידית המסורתית, ולשאול האם בדרך לבחירות הבאות וכחלק ממיתוגו ופנייתו לבסיס הצר ביותר של בוחריו, ייתכן שזה מה שהוא בעצם רצה?