שר האוצר משה כחלון / צילום: רפי קוץ
משה כחלון נלחם במשך כהונתו כשר אוצר במשקיעי הנדל"ן, הגדיל את המסים, והצליח להפחית את מספר יחידות הדיור שהם מחזיקים בכ-20 אלף. ואולם מספר המשקיעים, או לפחות אלה שמחזיקים ב-2 דירות ויותר - דווקא מגיע לשיא בתקופתו, ואחד מכל עשרה משקי בית מחזיק בדירה שנייה או יותר. כך עולה מנתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), שפורסמו היום. ב-2014, שיעור המחזיקים בשתי דירות ומעלה עמד על 9.1%.
ועוד ממצא: בניגוד לאמונה העממית, שבישראל אחוז הבעלות על דירות גבוה יחסית למקומות אחרים בעולם, שיעור משקי הבית הישראלים שמחזיקים בדירות בבעלותם נמוך משמעותית מרוב מדינות אירופה.
גידול בפערים הכלכליים
הנה הנתונים: מצד אחד, ב-2018 לכ-718 אלף משקי בית, 27.5% מסך כל משקי הבית, לא הייתה בעלות על דירה כלל; זאת לעומת 28.2% מחוסרי דירה ב-2017 - מה שמעלה את ההערכה כי מחוסרי דיור רבים רכשו לעצמם דירות באותה שנה, ייתכן שחלקם במסגרת מחיר למשתכן ומחיר מטרה.
רוכשי אותן דירות נכללים בכ-1.6 מיליון משקי בית (62.4% מסך כל משקי הבית) שב-2018 הייתה בבעלותם דירה אחת בלבד, ול-210.9 אלף משקי בית (8.1% מסך כל משקי הבית), הייתה בעלות על שתי דירות. 53.4 אלף משקי בית (2% ממשקי הבית) החזיקו ב-3 דירות או יותר.
זו גם תופעה שמצריכה הסברים, במיוחד לנוכח ממצאי הכלכלנית הראשית באוצר ודיווחים מהשטח, שהמשקיעים דווקא נוטשים את שוק הנדל"ן, ממעטים ברכישות ומאז 2016 הקטינו את מלאי הדירות שברשותם בכ-20 אלף.
יש לכך מספר הסברים אפשריים: ייתכן, כי בעוד משקיעים "מרובי דירות" שמדללים את מלאי הדירות שבידיהם, יש בעלי דירות יחידות, שרוכשים להם דירות נוספות. וכך, מלאי הדירות שמוחזקות בידי המשקיעים יורד, אך מספרם עולה; סיבה אחרת היא "תעשיית הירושות", שממשיכה לפעול, ללא קשר לגזירות רגולטיביות. כך או אחרת, הנתונים מורים על גידול בשיעור בעלי יותר מדירה אחת, אם כי קצב הגידול בשנים האחרונות נמוך בהרבה מאשר בשנים 2007 עד 2014. לכן כחלון רשאי לזקוף לזכותו, שכפי שהאט את קצב עליית מחירי הדירות - כך האט את קצב עליית משקל המשקיעים.
ואולם כשבוחנים את אחוז משקי הבית המחזיקים בדירות, נוכחים שבין 1997 ל-2018 חלה ירידה של 3.7 נקודות האחוז בשיעורם, ובמילים אחרות - עוד כמות המשקיעים עולה, גם כמות מחוסרי הדירות עולה, מה שעלול לרמז על גידול בפערים הכלכליים שבין שכבות חברתיות.
עיקר הירידה באחוז המגורים בבעלות נבע מירידה בעשירוני הביניים. 81% ממשקי הבית בעשירון 7 החזיקו ב-1997 דירה בבעלותם, לעומת 76% כיום; בעשירון 4 ירד מ-71% שהחזיקו בדירה ב-1997 ל-60% כיום. לעומת זאת, בעשירון התחתון חלה עלייה בשיעור הגרים בדירות בבעלות והוא הגיע ל-38.7%, ובעשירון העליון הייתה יציבות יחסית בשיעור הגרים בדירות בבעלות והוא עמד על 84.4%.
גם נתון זה יכול להעיד בעיקר על הגדלת הפערים הכלכליים בין העשירונים העליונים, לבין שכבות הביניים, שמחפשות לעצמן מגורים באזורים מבוקשים, אך מתקשות למצוא דירות במחירים סבירים; לעומתן בעשירונים התחתונים מחפשים מלכתחילה דירות צנועות וזולות יותר במיקומים פחות מבוקשים, ועל כן הם מצליחים לרכוש דירות.
עדות לכך היא שיעורם של משקי הבית הגרים בבעלות בפריפריה, שהוא הגבוה ביותר בארץ (77%), בעוד שביישובים מרכזיים מאוד משקל המגורים בבעלות מגיע ל-60% בלבד.