יעל טרויכין / צילום: יונתן בלום
באוגוסט 2018 נשלפה יעל טרויכין, 26, מג'וב חלומות בסיאטל, והתבקשה לטוס מיידית לישראל, המדינה שהוריה עזבו בילדותה בחוסר כל. שום הבטחה לא ניתנה לה, רק דרישה להשתטח על הפרקט למען הקבוצה. עכשיו.
הקבוצה היא חברת הסייבר היפנית טרנד מיקרו שנסחרת בבורסת טוקיו בשווי של 7.2 מיליארד דולר. בתחילה ביקשו ממנה לנהל את הפעילות בשוק הישראלי. לאחר שנה זה כבר היה רשמי: טרויכין תנהל את פעילות טרנד מיקרו בישראל, ואף יוקם כאן מרכז פיתוח. מישהו במטה החברה בטוקיו כנראה האמין מאוד ביכולותיה לפעול במדינה שנחשבת לאחת מהבירות העולמיות של המאבק בפשעי סייבר.
"האיומים של ההאקרים נעשים יותר ויותר אוטומטיים", היא מספרת בראיון מיוחד ל'ליידי גלובס'. "הלקוחות חייבים למצוא דרכים חדשות להתגונן, כי כבר אין פתרון קסם, מין קליע כסף שיכול להרוג אנשי זאב, ערפדים, מכשפות ומפלצות בבת אחת. הלקוחות חייבים כיום לעבור למגננה רב-שכבתית ברשת, בנקודות הקצה ובענן.
"חברות וארגונים מתקשים יותר ויותר לאתר איומי סייבר ולטפל בהם. הבינה המלאכותית (AI) מגיעה גם לידי החבר'ה הרעים, וברור שהם עושים בה שימוש. האקרים נעשים יותר חכמים גם בזכות המכונות הלומדות שעומדות כיום לשירותם. הם הרי תמיד רתמו אליהם את הטכנולוגיות הכי חדישות, שאולי פותחו כדי לסייע לעולם, אבל משמשות גם כדי לפרוץ ליותר ארגונים ולפגוע ביותר באנשים".
במקביל, הצד של "הטובים" חווה משבר אמיתי של מחסור בטאלנטים בתחום הסייבר.
"זו בעיה של כל התעשייה. לטרנד מיקרו יש תוכנית גלובלית שפועלת בארה"ב, הודו, סינגפור, ברזיל, מצרים ובשאיפה בקרוב גם בישראל: אנחנו לוקחים קבוצות של בוגרי קולג' ואוניברסיטאות, או צעירים שממש עכשיו נכנסו לשוק העבודה, ומציעים להם להשתתף בתוכנית אימונים בת 8-12 שבועות בתחום הסייבר. בסופה של התוכנית אנחנו מציעים עבודה ליותר מ-50% מהם".
"נקים פה מרכז פיתוח ב-2020"
סיפור החזרה של טרויכין לישראל מתחיל, למרבה הצער, במוות. תמיר סגל, שהקים וניהל את פעילות טרנד מיקרו בישראל ב-2010 -2018, נפטר, ובמטה המרכזי בטוקיו נדרשו למנות מנהל במקומו.
הייתה לך משרת חלומות בסיאטל.
"נכון, הייתי שם שנתיים ונהניתי מכל רגע. הובלתי את השותפות הגלובלית של טרנד מיקרו עם AWS והרגשתי שאני עושה עבודה טובה וחשובה. אבל אז התבקשתי לעבור לישראל, תחילה כדי לנהל את הפעילות באופן לא רשמי, זמני, לראות שהכול עובד".
איך התקבלה ההחלטה על המינוי הרשמי?
"החברה שלחה סגן נשיא לישראל כדי לבדוק איך אני מסתדרת. הוא נכח כאן במסיבת ההשקה, לפני כשנה, וראה איך אני מתקשרת עם הצוות ואיך הצוות מתקשר איתי. מיד אחר כך הם החליטו למנות אותי למנהלת קבועה ורשמית של הפעילות בישראל".
מהן המטרות שהצבת לעצמך כאן?
"קודם כל, לבנות את הצוות שלנו. אני רוצה לחזק את השותפויות והתשתיות שלנו, לטפל באלפי הלקוחות ולהגדיל את נתח השוק. בשנה שעברה ההכנסות שלנו בישראל צמחו ב-60%, השנה אנחנו צפויים לצמוח ב-50% נוספים. השוק הישראלי צפוף מאוד, יש כאן המון מתחרים, ולרבים מהם, כמו צ'ק פוינט ופאלו אלטו, יש שורשים ישראליים עמוקים. השם שלנו, לעומת זאת, לא היה מוכר כל כך כאן, אבל הצלחנו לשנות את זה בשנה האחרונה. עכשיו, עם המעבר של כולם לסביבת הענן, אנחנו מתכוונים להוביל את השוק הישראלי".
מה עם רכישה של סטארט-אפים ישראליים?
"אנחנו תמיד פתוחים לרכוש חברות, אבל בניגוד לרוב המתחרות אנחנו מפתחים את רוב המוצרים בעצמנו. 14% מההוצאות שלנו הולכות למחקר ופיתוח, ויש לנו מרכזי מו"פ בכל העולם. הודענו על כוונתנו לפתוח מרכז גם בישראל, וככל הנראה זה יקרה במחצית הראשונה של 2020".
טרויכין מנהלת כאן 12 עובדים כיום, בעיקר אנשי שיווק ומכירות ומתכנתים, ובדצמבר יצטרפו אליהם ארבעה. המספר הזה עוד צפוי לזנק כשייפתח כאן מרכז הפיתוח. "בתחילת 2018 היינו רק ארבעה, כך שקצב הגדילה שלנו בהחלט מהיר. חלק מהמתחרים שלנו כאן נרכשו לאחרונה, אחרים נחלשו. נוצרה כאן הזדמנות טובה מאוד עבורנו".
העובדה שהמנהלת היא אישה מחלחלת גם לשאר הצוות?
"אנחנו כרגע חמש נשים, אבל זו רק ההתחלה. טרנד מיקרו תומכת בהעסקת נשים, שמאיישות רק כ-11% מהמשרות בתחום הסייבר בעולם. ייסדנו שיתופי פעולה בנושא עם AWS) Amazon Web Services) ועם ארגון Girls in tech, ואנחנו משקיעים בזה לא מעט כסף.
"גם לטרנד מיקרו העולמית יש מנכ"לית, אווה צ'ן - ממייסדי החברה. היא כיום המנכ"לית היחידה במדד הניקיי ביפן, אשת טכנולוגיה ומתכנתת בנשמתה. עניין אותי מאוד לשמוע את הסיפור האישי שלה, על כל הקשיים שהיא חוותה, במיוחד בהתחלה, לפני יותר מ-30 שנה, כשהיו עוד פחות נשים בתעשייה שלנו. עבורנו, הנשים בחברה, היא מישהי להסתכל עליה ולדעת שאנחנו מסוגלות להצליח בתעשייה עמוסה בגברים".
מה הנשים מביאות לצוות שלך?
"אני לא רוצה להשתמש במילה 'אמפתיה', אבל אכפתיות בהחלט כן. גברים בדרך כלל רק רוצים לסגור עסקה, ואילו הנשים, ברוב המקרים, טובות יותר ביצירת קרבה עם הלקוח ברמה הרגשית".
"בחיים כולנו אנשי מכירות"
טרויכין נולדה ב-1993 באשקלון להורים שעלו מרוסיה בעלייה הגדולה ב-1990. "שבועיים אחרי שהוריי נחתו בישראל נולד אחי הבכור ולאחר שלוש שנים אני נולדתי. אמי לא עבדה, והיה להם קשה כלכלית, אז זזנו כל הזמן ממקום למקום. חיינו באשקלון, חיפה, באר שבע וראשון לציון.
"כשהייתי בת 7, ההורים שלי, שמצאו עצמם כאן לבד, עם שני ילדים קטנים וכמעט בלי פרנסה, החליטו לעבור לקנדה - שאליה עברה רוב המשפחה שלנו מרוסיה. שם חיינו בטורונטו".
לאורך השנים התגעגעת לישראל?
"בחודשים שאחרי המעבר הייתי עצובה, כי אהבתי את ישראל. התגעגעתי ליכולת לצאת לשחק עם החברים שלי מתי שבא לי, בלי לתכנן. בקנדה תמיד הייתי תלויה במבוגר שיסיע אותי לחברים, או אותם אליי.
"מנגד, בישראל לא דיברתי עברית, כי בבית דיברנו רק רוסית, ואילו בקנדה למדתי אנגלית במהירות והתעריתי בתרבות ובהווי הקנדיים, השתתפתי בתחרויות ריקוד.
"כשגדלתי קצת התחלתי לשמוע כמה חדשנות וסטארט-אפים מגיעים מישראל, והרגשתי גאווה. אבל מעולם לא חשבתי לחזור לכאן, כי להורים שלי היה ממש קשה בישראל, בעוד שבקנדה הכול הלך להם הרבה יותר בקלות. אם כבר, רציתי לעבור לארה"ב ולנסות לטפס שם במעלה הסולם".
טרויכין הגשימה את החלום האמריקאי. היא למדה מינהל עסקים באוניברסיטת קווינס בקנדה, ומיד עם סיום התואר החלה לעבוד בסניף של טרנד מיקרו אוטווה. "לא ידעתי אז הרבה על טכנולוגיה, אבל נראה לי מרגש לעבוד בחברת הייטק, וידעתי שאבטחת סייבר היא תחום עולה". שנה וחצי לאחר מכן היא כבר מצאה עצמה בדאלאס, טקסס, ומשם עברה די מהר לסיאטל כדי לנהל את השותפות הגלובלית של החברה עם AWS.
"אני רק ארבע שנים וחצי בטרנד מיקרו, אבל אלה היו שנים ששילבו בין עבודה בצוותים גלובליים לבין תפקיד אזורי כאן, בתל אביב. אני משתמשת ברשת הקשרים הגלובלית שיצרתי בתפקידים הקודמים כדי לקדם את הפעילות שלנו בשוק הישראלי. את השותפויות עם גופים אסטרטגיים וטיפוח הלקוחות, שהם למעשה תחומי ההתמחות שלי, אני משלבת עם המיומנות שלי במכירות. זה תחום יחסית חדש לי, אבל גיליתי שאני ממש חזקה בו. בחיים כולנו אנשי מכירות, אנחנו מוכרים את עצמנו תמיד כשאנחנו פוגשים אחרים".
אבל כאן את נדרשת גם לנהל, לקבל החלטות בנוגע לעובדים, לתקשר עם כותבי קוד.
"יש לי יכולת לתקשר במהירות עם כולם, גם עם אנשים שבאים מרקע שונה לגמרי משלי. יש לי יכולת להבין איך כל אחד מהעובדים חושב, לשים את עצמי בנעליהם. אני מצליחה להבין מאיפה הם באים, מה יעזור להם להצליח בתפקידם. לפני שבאתי הצוות כאן היה קטן מאוד, ולא היו להם אמצעים נכונים להצליח. הבאתי להם את זה והקפדתי על סנכרון כדי שכולם יעבדו כיחידה אחת".
"גם אנחנו לא חסינים"
בנובמבר האחרון פגשה טרנד מיקרו במה שנראה כסיוט של כל חברת אבטחת נתונים: שימוש לרעה בפרטים חסויים של לקוחותיה. הלקוחות קיבלו טלפונים מסתוריים מאדם שהציג עצמו כאיש תמיכה, ביקש פרטים אישיים ומסחריים ומכר אותם לצדדים שלישיים. בתחילה הניחו בחברה כי האקרים סימנו אותם כמטרה, אולם חקירה פנימית הובילה עד מהרה לעובד שמעל באמון החברה. "עלינו על הבעיה מהר, העובד פוטר, וכל המערכות שעשה בהן שימוש הושבתו. טיפלנו, כמובן, בכל הלקוחות שנפגעו, ועשינו כל מה שצריך כדי להבטיח שזה לא יקרה להם שוב. אבל זה בהחלט מראה שגם אנחנו לא חסינים מפני האיומים שעומדים בפני הלקוחות שלנו".
טרנד מיקרו חוותה כאן פיאסקו מביש, אבל לטרויכין יש יכולת לייצג את החברה גם במצב כזה, כשאין בעצם מה לומר. היא מגייסת למטרה הזאת את האופטימיות המובנית שלה, ואולי אף את התחושה שניתן לשנות מציאות במילים, כריזמה - אלה שמאפשרים לה לגעת באנשים, להעביר אותם לצד שלה, לדעת מה מפעיל אותם, לגרום להם להאמין. כל אלה משכיחים לרגעים את העובדה שהיא רק בת 26.
איך זה לנהל אנשים מבוגרים ממך, חלקם אף בשנים רבות?
"גיל זה רק מספר, אתה יודע. אבל אני לא דורשת מהעובדים אמון מראש. אני צריכה לזכות באמון שלהם, בעיקר מכאלה שגילי הוא מחצית מגילם. יש עובדים שאומרים לי שהם רוצים לדבר עם המנהל שלי, ואז מגלים שהוא מסכים איתי. כמה מהם היו קולגות שלי, ועכשיו אני המנהלת שלהם. זה לא קל, אבל אני נותנת להם זמן וספייס ומראה להם שאני באמת כאן בשבילם".
איך ביססת את האמון שלהם?
"אני אדם כן ופתוח מאוד. אני גם מאוד שקופה, ולא מנסה לתחבל תחבולות. ברור שאני רוצה שהעסק יצמח, אבל חשוב לי לעשות את זה נכון. עשיתי שיחות אישיות שסייעו לי להכיר את האנשים ולבנות יחסי עבודה, השתמשתי בטכניקות שונות עבור אנשים שונים. ניסיתי להבין מראש מי יעדיף לצאת לדרינק ומי ירצה להתרשם מהרזומה שלי ולהבין שאני מסוגלת לעמוד במשימה שהטילו עליי.
"מלבד זאת, אנשים ראו את מידת ההשקעה ואת התשוקה שלי לקדם את הפעילות. הם ראו שבאתי לכאן לבד, שאני חיה לבד, הרחק ממשפחתי, רק כדי לתת את כל כולי לצוות".
כבר פיטרת עובדים?
"האמת שכן, יום לפני כן התאמנתי איזה 30 פעם על כל מילה. זה קשה מאוד. הסברתי להם שאני חושבת שהם מוכשרים, אבל הם לא בתפקיד הנכון בחברה שלנו. אמרתי להם שלדעתי הם יכולים להצליח יותר במקום אחר, ונפרדנו".
את נתקלת ביחס מזלזל בגלל גילך?
"כל הזמן. אנשים שואלים אותי בת כמה אני, בעיקר גברים. שותפים ולקוחות שלנו נכנסים לפגישות ואני רואה עליהם מבט של ‘זו המנכ"לית בישראל?', אבל כשאני מתחילה לדבר הראייה שלהם משתנה.
"לכל כך הרבה חברות חשובות ומשפיעות בימינו יש מנהיגים צעירים. נכון, זה מפחיד לפעמים, אבל אני מזכירה לעצמי שאני מביאה לשולחן כמה דברים שאחרים לא. מי שקשה לו עם הגיל שלי, זו הבעיה שלו".
מה הפחד הכי גדול שלך?
"הפחד מכישלון. ניתנה לי הזדמנות ממש טובה כאן, ואני מרגישה בת מזל, אף שאני יודעת שקיבלתי אותה על סמך כישורים ועשייה. אני ממש חוששת, כי יש כל כך הרבה אנשים שערבו לי, ששמו את כובד משקלם כדי שאקבל את התפקיד. מובן מאליו שאני עובדת עם אנשים שכמה מהם רוצים את התפקיד שלי, ויש גם כאלה שהיו רוצים שאכשל. זה תפקיד חשוף מאוד, מכירים אותי הרבה עובדים, לקוחות, שותפים, ואני פשוט לא רוצה להיכשל".
"רוצה לנהל עוד מדינות"
את המעבר לישראל, לדירה ששכרה לה החברה בתל אביב, היא עשתה לגמרי לבד, בלי פרטנרים, בלי שפה.
קשים לך החיים כאן לבד?
"בינתיים אני מתקשה רק עם מטלות כמו לפתוח חשבון בנק, לחבר גז בדירה ולקנות מכשירים חשמליים. כששוכרים דירה בארה"ב מקבלים אותה עם כל המכשירים, כאן הדירה הייתה ריקה. אני עדיין מחכה לתו החניה שלי, כבר יותר מחודשיים. אבל אלה באמת דברים קטנים. אני תמיד משווה את מצבי למצב של הוריי בתחילת שנות ה-90, כשהגיעו לישראל.
"יש לי כבר חברים, כולם כאן מדברים אנגלית, אני לא צריכה לגדל ילד, אלא רק את עצמי, ובהחלט יש לי חיים מחוץ לעבודה: אני מתאמנת בקרוספיט, אוהבת לבשל; מאז שחזרתי לכאן אני מספרת לחברים הקנדיים שלי שעכשיו אני חיה במדינה שהיא אתר נופש כל השנה. תמיד יש כאן שמש וים, וקנדה קרה כל כך. אני גם נוסעת הרבה ברחבי העולם, בדרך כלל למטרות עבודה, אבל גם מטיילת".
איפה את רואה את עצמך בגיל 40?
"הו, וואו! (מתגלגלת מצחוק) 40! זה כל כך רחוק. אני חושבת שעדיין ארצה לנהל אנשים, לנהל צוות בתעשיית ההייטק, שממש אהובה עליי. הייתי רוצה לצבור יותר ניסיון בניהול צוותים גדולים יותר, אולי גם במבנה רב-שכבתי. מעניין אותי גם לנהל יותר מדינות. אבל באמת, 40, אני לא יודעת".
"ככל שהסיכון גבוה יותר, כך גם הגמול גבוה יותר"
"ההחלטה הקשה ביותר שקיבלתי בחיים הייתה כשהוצע לי לעבור לישראל. גרתי בסיאטל וניהלתי את השותפות של טרנד מיקרו עם (Amazon Web Globally (AWS העולמית. היה לי תפקיד טוב, גרתי בעיר טובה, הייתי קרובה למשפחה, לחברים, דיברתי בשפה המקומית. ההצעה החדשה דרשה ממני לעבור למדינה שבה אני לא דוברת השפה, לא מכירה אנשים, לעשות תפקיד שלא עשיתי לפני כן (מכירות והובלת צוות). זה היה ללכת אל הלא נודע, אבל החלטתי לקחת את הסיכון, כי ככל שהסיכון גבוה יותר כך גם הגמול גבוה יותר. בלי ספק אני שמחה על ההחלטה שקיבלתי".
מה המנגנון שמסייע לך לקבל החלטות?
"כשאני מקבלת החלטות אני מנסה לצפות מראש את התוצאות, את הסיכונים, ולהבין מה יהיה הדבר המועיל ביותר. הצוות שלי גדל. אני חייבת לקבל יותר החלטות ויש להן השלכות כבדות יותר, אז אני ממש מנסה לקבל את ההחלטה עם התוצאה הטובה ביותר עבור הכי הרבה אנשים. אני שואלת את עצמי על מי ההחלטה משפיעה ומנסה לוודא שהיא תועיל לכולם".