בשנת 2012 הוגשה בקשת אישור תובענה ייצוגית על-ידי אילן טסלר, אסיר המרצה עונש של מאסר עולם בגין רצח אשתו במהלך טיול בפרו לפני למעלה מ-20 שנה כדי לזכות בדמי ביטוח החיים שהוציא עבורה.
בקשת אישור התובענה הייצוגית עוסקת ב"קנטינות" שבבתי הסוהר והמעצר בישראל, אשר לטענת התובע הפקיעה את מחירם של מוצרים רבים שנמכרים לאסירים בקנטינות המופעלות על-ידי "ד.ד.ש. מפיצי הדרום - חברה לשיווק בע"מ", שזכתה במכרזי השב"ס.
לטענת טסלר, חברת ד.ד.ש מכרה מוצרים רבים במחיר גבוה ממה שהוסכם במכרז בו זכתה. סכום התובענה עמד על כ-50 מיליון שקל.
בתחילה חברת ד.ד.ש הכחישה מכל וכל את הנטען בבקשת האישור, ואף טענה לחוסר יריבות בינה לבין האסירים, אשר מצדיק את דחיית בקשת אישור התובענה. החברה המפעילה טענה כי לא ניתן לנהל הליך ייצוגי בנוגע למחירים של אלפי מוצרים שנמכרו בעשרות קנטינות לעשרות אלפי אסירים, וכי התובע הייצוגי התעלם מתפקידו המרכזי של שב"ס בכל הנוגע לניהול הקנטינות ואישור מחירי המוצרים. עוד טענה החברה כי גם לגופו של עניין לא הוכח כי המשיבה הפרה את ההסכם בינה לבין שב"ס, או כי הפקיעה מחירים.
בית המשפט קיבל את עמדת החברה כי אין עילה חוזית כלפי החברה המאפשרת את תביעתה בגין כך, אולם קבע כי בכל זאת ניתן לתבוע אותה בגין חוק עשיית עושר ולא במשפט. לאחר הליך ממושך של דיוני הוכחות ושמיעת עדויות, הגיעו הצדדים להסכמות.
על-פי ההסכמות, ד.ד.ש הודתה כי גבתה מחיר מופקע בסכום מצטבר המתקרב ל-300 אלף שקל בתקופה הרלוונטית, בשל העובדה שירידות המדד לא שוקללו במחירי המוצרים. כמו כן, הוסכם כי ד.ד.ש תודה כי גבתה סכום עודף שהצטבר ל-3 מיליון שקל בגין מכירת קרטוני חלב במחיר מופרז.
לטענת טסלר, האסירים רכשו קרטון חצי ליטר חלב במחיר של ליטר, ואילו ד.ד.ש טענה כי הבלבול נעוץ היה בכך ששני מוצרי החלב נשאו ברקודים זהים.
הוסכם כי מפעילת הקנטינות תפצה את האסירים בסכום של 1.8 מיליון שקל, המהווים 45% מסכומי ההפקעה. זאת בשל טענותיה המשפטיות של ד.ד.ש להיעדר יריבות בין הצדדים, וכי האסירים אינם מהווים צד להסכם שעל יסוד הטענות להפרתו הוגשה בקשת האישור, וכי העילה היחידה שעשויה לעמוד בנסיבות אלה היא עילה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.
ההשבה תתבצע במשך 12 חודשים, כאשר מפעילת הקנטינות תעביר לידי שב"ס סכום של 150 אלף שקל מדי חודש, שיחולק באופן שוויוני בין כל האסירים והעצירים הזכאים באותו חודש לשירותי קנטינות, באמצעות זיכוי חשבונותיהם המנוהלים על-ידי שב"ס. טסלר עצמו יקבל גמול מיוחד בסך 200 אלף שקל, ואילו עורכי דינו, ליאור לנדאו ותומר לוי, יקבלו שכר-טרחה בסכום של 600 אלף שקל בתוספת מע"מ.
בית המשפט החליט לאשר את הפשרה חרף התנגדות של האסיר סעיד אוולאד מוחמד, המרצה מאסר עולם, ושל מחמוד ראיק מגאדבה, שהספיק בינתיים להשתחרר מן הכלא. המתנגדים טענו כי סכום הפשרה אינו הולם את סכום התביעה ואת הנזק שנגרם לחברי הקבוצה, וכי אין בהסדר התייחסות לחשש עתידי לפגיעה בחברי הקבוצה ולמניעת הישנותה. לבסוף טענו המתנגדים כי יש להעניק פיצוי מוגדל לאסירים שמסווגים על-ידי שירות בתי הסוהר כ"אסירים נזקקים", מכיוון שהפגיעה היחסית בקבוצה זו היא חמורה במיוחד. לטענתם, היה מקום לשקול אבחנה דומה גם ביחס לקבוצת האסירות וקבוצת האסירים הקטינים.
היועץ המשפטי לממשלה התייחס לטיעוני המתנגדים וטען כי בנסיבות דנן ראוי שהפיצוי יהיה אחיד ביחס לכלל חברי הקבוצה, וכי ככל שאין מידע כי מחברי קבוצה מסוימת נגבו יותר כספים מאשר יתר חברי הקבוצה, אין הצדקה לחלקו באופן שאינו שוויוני.
השופטת אסתר שטמר קיבלה כאמור את עמדת הצדדים והיועמ"ש, ודחתה את טענת המתנגדים לחלוקה אחרת של סכומי הפיצוי. "לא ראיתי לנכון לקבל את הצעת המתנגדים להעניק פיצוי מוגדל לאסירים נזקקים, אסירות או אסירים קטינים. כפי שהעירה נציגת היועץ המשפטי לממשלה, הפיצוי בתובענה הייצוגית צריך להיות רלוונטי לעילת התביעה, ואילו הנימוקים אודות חלוקה בלתי שוויונית של הפיצוי אינם רלוונטיים לעילה. לא נטען בבקשת האישור לאבחנה בין קבוצות שונות בתוך חברי הקבוצה הנפגעת, ומשום כך אין לקבוע אבחנה בפיצוי, שממילא הצורך בה לא הוכח".
ד"ר גיל אוריון, המייצג את "ד.ד.ש מפיצי הדרום - חברה לשיווק", מסר ל"גלובס" בתגובה כי "מדובר בהסדר סביר, ראוי והוגן, כפי שנקבע על-ידי בית המשפט הנכבד".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.