ג'רום פאואל בנאום הערב אחרי החלטת הריבית / צילום: Sarah Silbiger, רויטרס
מנכ"ל טסלה, אלון מאסק, צריך לשלוח מכתב תודה לפדרל ריזרב? או במילים אחרות: האם זה יותר מצירוף מקרים שמניית טסלה - כמו יתר שוק המניות - נסקה מאז שהפד התחיל שוב לקנות שטרי אוצר (bills) באוקטובר?
התשובה היא שהפד כנראה אינו הסיבה לראלי המדהים במניית טסלה ומניות אחרות, לפחות לא באופן המוכר של סיבה ותוצאה. מצד שני, אילו הפד לא היה פועל, השוק היה כמעט בוודאות נמוך יותר, אולי אפילו הרבה יותר.
המחשבה שצריך להכיר לפד תודה היא מאחר שבשלושת החודשים שחלפו מאז שהבנק החל לקנות שטרי אוצר, מדד 500 S&P עלה ב-11% ומניית טסלה הכפילה את עצמה. לא רק העיתוי היה מושלם, זה גם מזכיר משהו דומה שהתרחש לקראת שנת 2000, כאשר הפד פתח ברז ראשי של נזילות כדי לנקות כל סכנה של "באג 2000" באותה תקופה, ובועת הדוט.קום התנפחה לבלי היכר.
ג'ים ביאנקו, נשיא חברת ביאנקו ריסרץ', אומר שרכישות שטרי האוצר (מכשירי חוב לטווח קצר) מצד הפד מזינות את שוק המניות בדיוק כמו ההקלה הכמותית, או מה שרכישות האג"ח עושות: באמצעות מה שבנקאים מרכזיים מכנים "אפיק איזון תיקים". הפד קונה אג"ח אוצר, ומכניס כסף לכיס של הבעלים הקודם שלה. אותו אדם צריך לקנות משהו קצת יותר מסוכן, ומעביר כסף לידי הבעלים שלו.
"כל אחד עושה צעד אחד ימינה, ובסוף התור עומדות מניות שווי השוק הקטן (סמול קאפ)", הוא מסביר. המניות הקטנות הללו פיגרו אחרי מדד 500 S&P עד סוף הקיץ, והמריאו באוקטובר, אם כי מאז חג המולד הן חזרו לפגר.
לא איתות, תיקון כאוס זמני
אבל ההסבר המכני הזה היה מפוקפק בזמנו ונשאר חשוד גם היום. שני סבבי עליות המניות ב-2010 וב-2012 באו עם עלייה בתשואות האג"ח, שאומרת שהמשקיעים לא רק נדחפו לצאת מנכסים בטוחים, אלא שהביקוש לביטחון של אג"ח האוצר היה בירידה. אותו הדבר קרה מאז אוקטובר האחרון: תשואות האג"ח לעשר שנים היו כבר מעל השפל שלהן, אך הן עלו ל-1.84% מ-1.66% מאז שהפד התערב.
לכל הפחות, אין עלייה ברורה בביקוש לנכסים מסוכנים קצת יותר מאלו שמוכרים את האג"ח שלהם לפד. אם הייתה עלייה כזו, לפי המודל הזה תשואות אג"ח האוצר היו צריכות לרדת או להישאר יציבות כאשר קוני שטרי החוב של האוצר היו קונים אג"ח במקומן.
בתקופות ההקלה הכמותית, ההסבר המועדף עליי הוא מה שהבנקים המרכזיים מכנים "אפיק האיתות": הקנייה של הפד הראתה שהוא מכניס כסף לאן שהוא הטיף להכניס, כלומר שהוא מוכן לפעול ומחויב לריביות נמוכות לזמן ממושך. המניות, ציפיות האינפלציה ותשואות האג"ח עולות בתגובה, כפי שהתיאוריה הפיננסית מצפה ממהלך של פד "יוני".
ההתערבות האחרונה של הפד שונה. היא לא אמורה להיות בעלת אפקט איתות, מפני שהפד מתעקש שרכישות שטרי האוצר הן רק כדי לתקן את הכאוס של שוק הכסף לטווח הקצר שהיה בספטמבר, ולא ניסיון לשנות את המדיניות המוניטרית.
אבל אי אפשר להכחיש את העלייה בשווקים. יכול להיות שזה במקרה: מלחמת הסחר האמריקאית-סינית הוקלה, וחששות המשקיעים מחולשה כלכלית הוקלו בסתיו, ושניהם עזרו למניות.
יש שני אפקטים ישירים לקנייה של השטרות על ידי הפד שאולי עזרו לשוק המניות. הראשון הוא שהפד השקיט את החששות מפני משבר בשוק הכסף הקצר.
בספטמבר, ריבית ההלוואות המובטחת בהסכמי רכישה חוזרת ל-24 שעות עלתה לזמן קצר מעל 10% מ-2.1% בלבד בתחילת החודש, וריבית קרנות הפד פרצה את הקצה העליון של טווח היעד של הפד לראשונה מאז שהיא הושקה בשיא המשבר הפיננסי של 2008.
במידה שהמשקיעים נערכו לכך ששוקי הכספים ימשיכו לא לתפקד, המניות צריכות היו להיפגע מהחששות שסוחרים לא יוכלו לגשת להלוואות קצרות מועד כדי להחזיק בהן נכסים במקום במזומנים. הקניות של הפד ותוכנית הריפו (רכישת ני"ע חוזרת) שלו בהיקף מיליארדי דולר, השקיטה את החששות הללו, ולכן עזרה כנראה לשוקי המניות לעלות.
איתות למדיניות "יונית"?
האפקט השני הוא שהפד ביצע הפחתת ריבית סמויה שהגיעה לכשליש מההפחתה רגילה של רבע נקודות אחוז. לפני הפאניקה בשוק הכספים, הריביות האקטיביות היו באמצע הטווח של הפד, גם להלוואות בין בנקאיות בשוק קרנות הפד וגם לריפו ל-24 שעות. שתיהן היו קצת מעל הריבית שהבנק המרכזי משלם לבנקים על יתרות עודפות.
זה השתנה כאשר הפד הוריד את הריבית שהוא משלם ל-0.05 נקודת אחוז מעל אמצע היעד שלו, כאשר הריבית הבין בנקאית כבר לא נסחרת מעל הרמה הזו, וריבית הריפו ל-24 שעות עברה להיות ברמה הזו או קצת מתחת לה. שוק הכסף הפך לזול יותר, מה שצריך היה לתמוך מעט במניות.
שום דבר מזה לא מצדיק עלייה כזו של המניות בשלושה חודשים, שלא לדבר על הכפלת מניית טסלה. המשקיעים אולי רואים בפעולה של הפד איתות למדיניות עוד יותר "יונית". התיאוריה שלי היא שהמניות עלו בעיקר מסיבות אחרות. בכל מקרה, אלון מאסק צריך כנראה לשמור את הכרת התודה שלו למישהו שאינו יו"ר הפד, ג'רום פאואל.