נשים בהייטק / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
לעתים קרובות נמתחת ביקורת קשה על פער השכר המגדרי בישראל - כ-32%. בשיח הציבורי והתקשורתי נוטים לנופף במספר הזה בלי לרדת לעומקם של דברים, ומכאן קצרה הדרך לקריאות על הפליה מגדרית מובנית. בחינה של הפער מתוך התייחסות למאפיינים השונים של העובדים, כפי שנעשה במחקר של "מרכז טאוב", היא דרך יעילה להבנת הדברים לאשורם ולזהות כיצד ניתן לפעול כדי לצמצם את הפערים.
פער השכר המגדרי גבוה למדי, וכמעט אינו מצטמצם בשנים האחרונות. אולם כשמפרקים אותו למרכיביו, רואים שאת רובו ניתן להסביר בהבדלים במאפייני העבודה - שעות עבודה, משלחי היד, וגם שמיומנויותיהם המתמטיות של גברים טובות מעט יותר (לפי מבחנים שבודקים מיומנויות בקרב בוגרים ולפי הבחינה הפסיכומטרית), ושוק העבודה המודרני מתגמל יכולות מתמטיות. תוצאה זו דומה לתוצאות מחקרים שנעשו בעולם, המראים כי רוב הפער אינו נובע מהפליה פשוטה בין גברים לנשים, אלא מכך שנשים עדיין נחשבות למפרנסות שניות, ובהתאם לכך עובדות פחות ובתחומים מתגמלים פחות. הבנת מקורות הפער יכולה לדוגמה, לאפשר לנו לבחון את השלב שבו נשים מורידות את שיעורי משרתן, ובמידת הצורך להציע דרכים לשיפור המצב.
בהשוואה למדינות ה-OECD, פער השכר המגדרי בישראל מדורג במקום השלישי, אחרי קוריאה ויפן; אולם בדיקה מעמיקה מגלה כי נתוני ה-OECD משווים בין שכר של נשים וגברים שעובדים במשרה מלאה; ואינם מביאים בחשבון שהפער במספר שעות העבודה של גברים ונשים המועסקים במשרה מלאה בישראל הוא הגבוה ב-OECD - עובדה שמהווה את אחד הגורמים המשמעותיים לפערי השכר המגדרי. בבחינת פערי השכר לשעה, ישראל ממוקמת קרוב לממוצע.
בציבור רווחת הטענה כי פערי השכר לא הצטמצמו בשנים האחרונות. אמנם הנתון נכון, אך מנגד חל שיפור אחר במצב הנשים בשוק העבודה - שיעור התעסוקה של נשים הוסיף לעלות בשנים האחרונות, בעוד שיעור תעסוקת הגברים נותר יציב למדי. בשלוש השנים האחרונות, נרשמה העלייה הגבוהה ביותר בשיעורי התעסוקה בקרב נשים חרדיות וערביות. נשים אלה, בעיקר הערביות, מאופיינות בשכר נמוך יחסית. אמנם כניסתן לשוק העבודה מגדילה את פער השכר המגדרי, אך מעמדן בחברה כנשים עובדות עולה, גם אם הכנסתן נמוכה.
התבוננות בעובדים בני השכבות החזקות, עם ההשכלה והשכר הגבוהים ביותר, מגלה כי בקבוצה זו פערי השכר הם הגבוהים ביותר; בשכבות החלשות, אצל הגברים והנשים, השכר קרוב לשכר המינימום; אך בקרב משכילים, ובעשירוני ההכנסה הגבוהים, ישנם פערי שכר גדולים בכלל ופערים מגדריים בפרט. בעשירונים אלה, פערי השכר שנובעים מהשוני במשלחי היד ובענפי התעסוקה הם משמעותיים במיוחד. ממחקר חדש של מרכז טאוב עולה כי אמנם שיעור הנשים שמועסקות במגזר ההייטק מתוך האוכלוסייה בעלת הכישורים הגבוהים ביותר, גבוה מאשר בכל מדינות ה-OECD, אך הוא עומד על פחות ממחצית משיעור הגברים - 12% מהנשים לעומת 27% מהגברים.
כלומר, פחות נשים עם כישורים גבוהים פונות למגזר שהשכר בו גבוה פי 2.5 מהשכר בשאר המגזר העסקי. שורשי הבעיה נעוצים כנראה כבר בבחירת מסלול הלימודים בבית-הספר התיכון, הרבה לפני שהבנות מכניסות לשיקולים מחשבות על הורות בעתיד: נתוני הלמ"ס מראים, כי שיעור גבוה יותר של בנים פונים ללימודים שיובילו אותם להייטק. בשנת 2017, 71% מתלמידי מדעי המחשב בתיכון היו בנים, ורק 29% בנות. נציין, כי מדובר בתופעה עולמית, המתרחשת גם במדינות סקנדינביה, המובילות בשוויון מגדרי - תופעה שזכתה לכינוי "הפרדוקס הנורדי".
אם ברצוננו לפעול לקידום שוויון מגדרי ולצמצום הפערים בשכר בין גברים לנשים, ראוי שנתבונן במרכיביו של הפער המגדרי ונעמוד על מקורותיו, וגם שנבין כי אין מדובר בבעיה ייחודית לישראל, אלא בבעיה אוניברסלית.
הכותבת היא חוקרת במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל