ציפי ובר רפאלי / צילום: אביב חופי
הפרסומים בדבר המשא-ומתן של ציפי ובר רפאלי להסדר טיעון אפשרי בתיק המס הפלילי, ובעיקר נוכח הפרסום בדבר חלופות המאסר שנשקלות במשרדי הפרקליטות בין האם והבת והיקפי הקנס לצד ובמסגרת ההסדר האמור, חוזרים ומעלים לדיון את המשמעות של העבירות הכלכליות, האכיפה וההחמרה בענישה.
המגמה של שינוי במדיניות האכיפה היא ברורה. במסגרת שינוי מגמה זה אנו לא רק פגושים אכיפה מוגברת, אלא גם תיקי חקירה וכתבי אישום בסוגיות שבעבר כלל לא היו מגיעות להתדיינות בהליך פלילי, ולכל היותר בהליך אזרחי. לצד האמור, ישנה גם החמרה מהותית בכל הנוגע לחומרת הענישה ומדיניות התביעה בעניין זה.
למעשה, נשאלת שאלה מהותית לגבי מהות מרכיבי האכיפה הנכונים בעבירות כלכליות, והאם אכן תקופות מאסר ממושכות הן הכלי הענישתי ההרתעתי הנכון במקרים מסוג זה, לצד סנקציות כלכליות. הרי בתחום הלבנת ההון, הרשויות כבר הבינו זה מכבר שההרתעה הגדולה היא כלכלית - קרי כלי החילוט, ובהתאמה נשאלת השאלה האם בעבירות כלכליות, ולבטח בעבירות מס, לא יותר אפקטיבי לפעול באותו מישור.
ואומנם, מה שעד לפני שנים ספורות היו סוגיות אזרחיות שנדונו באריכות בחדרי פקיד השומה האזרחי, או לכל היותר הסתיימו בעיצומים כספיים מרתיעים - הפכו למעצרים, פשיטות ומאסרים ארוכים.
הפרקליטות ללא ספק העלתה הילוך - אולי כמה הילוכים - במלחמתה במעלימי המס. ככל שהופכים הנישומים למתוחכמים ויצירתיים יותר בתכנון המס שלהם, כך מתחזקת המדינה בעמדתה שעליה לשים יד על הכספים - גם במחיר "הפללתם" של אותם נישומים, לרוב ללא שום רקע פלילי עברייני, שמוצאים את עצמם מוכתמים בעבריינות הצווארון הלבן. עם הרחבת בסיס המס, המדינה מרחיבה גם את מעגל העבריינים; אל הנישומים מצטרפים בצר להם אנשי המקצוע (לרוב עורכי דין ורואי חשבון) ובני המשפחה הקרובים.
במסגרת זו אנו גם פוגשים העמדה לדין של ספקטרום רחב יותר של נאשמים, כך לדברי עורכי הדין גלעד ברון ושירית טרויינר ממשרד ברון ושו"ת. בלא מעט תיקים עומדים לדין בני משפחה נוספים לצד החשוד, הנאשם העיקרי. ואכן, יש לתת את הדעת לגבי מגמה זו, כאשר עם כל הכבוד לרצון להחמיר ולהגביר את האכיפה, צריך להבין את ההשלכות המשפחתיות והאנושיות במצב דברים כזה, כל זאת עוד בטרם עסקנו בשאלה האם העמדה כזו לדין אינה מלווה במטרות אחרות, כולל הפעלת לחץ - ייתכן שאף לא לגיטימי - על החשוד או הנאשם העיקרי לקדם הסדר בתיק.
בד-בבד לא ניתן להתעלם ממגמת הענישה במדינות זרות, אשר תפיסת העולם בהן מתחלקת לשניים: ישנן מדינות שבהן עבירות כלכליות, גם בהיקף גדול, מגיעות למיצוי בהיבט הפלילי בעיקר בתשלום קנסות, אשר לא רק מהווים הרתעה, אלא גם תורמים את תרומתם לקופת הציבור. מנגד ישנן מדינות, כגון ארה"ב, בהן הענישה בתיקי צווארון לבן כמעט בלתי נתפסת - ראו לדוגמה את גזר הדין שניתן לאחרונה בעניינה של לי אלבז.
כריכתם של בני אותה המשפחה לאותה מסכת פלילית מתמרצת את החשודים ואת הנאשמים להקל על בני משפחתם באמצעות הגעה מהירה אל הסדר שיחסוך לקרוביהם את עינוי הדין האפשרי. כמי שמלווה כיום חמישה תיקים בהם נחקרו והועמדו לדין הורים לצד ילדיהם, אני עד ללחץ כמעט לא הוגן המופעל על חשודים ועל נאשמים, אשר בצדק מתקשים לעמוד במבחן כזה, שאולי יש לשקול להגבילו באמצעות חקיקה שתמנע מצבים כאלה.
לחצים מסוג זה יכולים להוביל גם להסדרי טיעון משונים שבינם ובין העובדות יש קשר קלוש, אם בכלל. לעתים אדם חף מפשע יעדיף לשאת את האשם על כתפיו, ולו כדי למנוע מיקיריו לשאת בנטל בעצמם. אם מטרתו של המשפט הפלילי לברר אשמה ולעשות צדק - ספק אם תמרוץ חשודים ונאשמים לזנוח את חפותם מקדם זאת.
ואם בצדק עסקינן, כידוע, ההצדקות לענישה המחמירה בגין עבריינות כלכלית קשורות ישירות לצורך בהרתעת הציבור מפני העבירות הקלות-לביצוע אך קשות-לגילוי. מדובר לרוב באנשים נורמטיביים ללא רקע עברייני, שאינם מסכנים את הציבור, וביקשו לשמור על מקסימום מקניינם הפרטי.
לא בטוח שחינוך הציבור לחשש משמירה על קניינו הפרטי, באמצעות החמרת האכיפה, מוביל לתוצאה אופטימלית, שכן החמרת האכיפה מגבירה את אי-השוויון הגלום במדיניות כזו, וזאת משתי סיבות: ראשית, כי למי שיש אפשרות כלכלית להגן על רכושו - באמצעות שכירת שירותיהם של רואי חשבון ועורכי דין לשם תכנון מס - יש סיכוי נמוך יותר שייתפס ברשת האכיפה הפלילית; שנית, כי בני-המזל שיש באפשרותם לממן סנקציה כלכלית נכבדה, לרוב ייחלצו מחודשי מאסר ארוכים בשל כך.
ראוי אם כך שהפרקליטות תנהג באיפוק ובריסון עצמי ולא תדהר לאכיפה פלילית מחמירה (לעתים יותר מעבירות אלימות ורכוש). כמי שאמונה על האינטרס הציבורי, מוטב לפרקליטות שתעצב מדיניות אכיפה כלכלית שהולמת את אותו האינטרס - שמירה על זכויותיהם ועל כבודם של חשודים ונאשמים, על קניינם ועל שוויון ביניהם.
הכותב הוא מומחה בדיני מיסוי ועבירות צווארון לבן, שותף במשרד ברון ושות'