לפני שבועות אחדים נחתה בישראל, בפעם השלישית, האוסטרלית מינה גולי (49). בפעם הראשונה היא הגיעה בצעירותה במסגרת טיול משפחתי. בשנייה היא רצה כאן כמה מרתונים ולאחרונה הגיעה כנואמת בתערוכת Watec, תערוכת המים הבינלאומית, שעסקה השנה בחדשנות. ביקורים מס' 2 ו-3, הריצה והמים, קשורים זה לזה יותר ממה שנדמה.
בשנת 2012 נחשפה לראשונה לבעיית המים העולמית, היא מספרת, ובעיקר להקשר שלה ביחסי הגומלין שבין ייצור לצריכה. צמיחת האוכלוסייה מביאה לעלייה ברמת הצריכה, ולהגברת תהליכי ייצור הדורשים המון מים - משאב בחסר.
על-פי התחזיות, אומרת גולי, ב-2030 צפוי מחסור של 40% באספקת מים. המשבר שבפתח הדיר שינה מעיניה. "החלטתי לעשות מעשה, ועזבתי קריירה של עו"ד בתחום הבנקאי לטובת עיסוק בחינוך ילדים בסין. אבל גם זה לא היה מספיק. אי אפשר לשנות עולם ממדינה אחת. ואז התחלתי לרוץ כדי למשוך את תשומת הלב של המדיה ושל העולם לנושא המים ולחולל שינוי".
מנין הספורט, היית ספורטאית?
."לא, שנאתי ספורט והייתי גרועה בזה. לא רצתי ומעולם לא תכננתי להיות ספורטאית, אבל כדי לשנות את העולם, ריצה הייתה הדרך לעשות את זה, כי זו דרך לחבר בין אנשים. רצתי כדי למשוך תשומת לב, אבל זה גם אפשר לי להגיע למדינות ולמקומות מרוחקים, שאין אליהם גישה בתחבורה, וריצה הייתה אמצעי מוצלח".
"בישראל יודעים להעריך מים"
ככל שהעמיקה בנושא, הבינה גולי שהעולם במשבר דרמטי. ."כדור הארץ מאבד יותר מים ממה שהטבע יכול לספק, ולהגברה של צריכת המים יש השלכות מסיביות על הסביבה, על חיי אנשים, ועל הקהילה, הכלכלה והחברה".
גולי עם כפרית בהודו שמביאה מים בכד, באין מים זורמים / צילום: Kelvin-Trautman
זה קשור לשינויי אקלים?
"גם, אבל ב-30 השנים האחרונות יש מדינות שייבשו את מקורות המים שלהן בגלל החלטות שגויות. יש בעיות ניהול, אבל זה מעבר לכך. כדי לוודא שתהיה אספקה רצופה, צריך לתת למים את היחס, הכבוד וההערכה המתאימים. בישראל יודעים להעריך מים. מנהלים את משק המים טוב, נעזרים במחקרים ומפתחים טכנולוגיות, וזה מרענן להיות במקום בעולם שמבין כמה מים הם קריטיים".
ב-2016 גולי שכרה מאמן במטרה לרוץ מרתון ולמשוך את תשומת הלב הגלובלית באמצעות ריצה, ומאז לא הפסיקה. היא אף לקחה על עצמה אתגרים קשוחים, כמו למשל ."שבעת המדבריות".
למה לרוץ במדבר?
"כי אם לא נפעל היום, נגיע לשם מחר".
שבעת המדבריות היו בשבע יבשות, והאתגר נמשך שבעה שבועות. ."כל מדבר נבחר מסיבה מסוימת. אטקמה בצ'ילה, שנחשב למדבר הצחיח בעולם, שכבר מאות שנים שלא ירד בו גשם, הוא המדבר הגבוה בעולם, ובתהליכי כריית המינרלים שבו משתמשים בהמון מים. באנטארקטיקה נמצא המדבר הכי קר ועם הכי הרבה מחקרים, ובירדן במדבר הערבי, בשל חוסר המים האדיר שם, רציתי לבחון את ההתנהלות בתחום".
בהמשך הגיעה גם למדבר טברנס (Tabernas) בספרד, סימפסון באוסטרליה, ריצ'רספלד (Richtersveld) בדרום אפריקה ועמק המוות בקליפורניה. מומחים העריכו שהאתגר הזה שווה ערך לכ-40 מרתונים ."רגילים", היא אומרת.
"אי אפשר לשנות עולם לבד"
האתגר הבא היה מאה מרתונים, במאה ימים ב-20 מדינות. "כולם אמרו שאני משוגעת ואמרתי שלפעמים צריך שיגעון כדי לשנות את העולם". אלא שבמרתון ה-62 היא נפצעה ולא יכלה להמשיך. "חשבתי שעולמי חרב, ושכל העבודה הייתה לחינם וכל החלומות והתקוות שרציתי לא יקרו, והכי גרוע - אאכזב את האנשים ואת הפרויקט ואת הדור הבא.
"אז למחרת הצוות שלי רץ במקומי, ומהמרתון ה-64 רצו אלפי אנשים שלא הכרנו מ-160 ערים ב-50 מדינות, עד המרתון המאה. לחלקם הגעתי על כיסא גלגלים או קביים כדי לצפות, וזה היה מרגש".
בסך הכול השלימה גולי עד כה 142 מרתונים, מספר דמיוני לכל הדעות, ועוד ידה נטויה.
גולי רצה ברומא / צילום: Kelvin-Trautman
ויש מסקנות מהותיות מהפרויקט?
"בהחלט. חיים בלי מים הם לא חיים. בניגוד לבני האדם, הטבע כבר זיהה את זה, אימץ את המצב, שינה והכין עצמו לקיצוניות סביבתית באופנים שונים. אנשים חושבים שמים ימשיכו להגיע אבל על-פי התחזיות, אין סיכוי שהטבע יצליח לבד. צריך לעזור לו להגדיל את האספקה או להוריד את הדרישה, להקטין ייצור וצריכה של מוצרים שדורשים שימוש רב במים, ולפעול בחוכמה כדי לנהל ביעילות את משק המים".
הצלחת למשוך תשומת לב? חל שינוי?
"בהחלט, יש הרבה יותר הבנה. אני מקבלת פניות ממדינות שמבקשות שאבוא ואדבר על מים כדי לשנות ולעשות דברים אחרת. ועדיין יש פערים וצריך לתת גז פי עשרה יותר כדי לסגור אותם".
איך את מתרגמת את הריצה לפרויקטים?
"יצרנו קואליציית ארגונים לשמירה על מים, ויש לנו תנועת אנשים שזו מטרתם. אנחנו בקשר עם חברות לפיתוח מוצרים בני קיימא בייצור מושכל, ללא בזבוז מים".
יש לכם פתרונות מעשיים?
"יש מבחר פתרונות בתחומי האספקה, הצריכה והטכנולוגיה, כתוצאה ממחקרים ושיתופי פעולה. ברמה הערכית כל אדם צריך לחסוך, למרות שרק 10% מהמים משמשים לצריכה ביתית (70% לחקלאות, 20% לתעשייה), אבל שינוי ייעשה על-ידי אנשים. אנחנו זקוקים לאנשים שיעודדו פתרונות חלופיים. צריך שיתוף פעולה. יש גם קשר הדוק לתרבות הצריכה, והעולם צריך ללמוד לקנות ולצרוך אחרת. אני מחפשת שותפים למטרה, כדי שיהיו מים לכולם ושמדינות ואנשים יפעלו ביחד".
גולי רצה בפריז / צילום: Kelvin-Trautman
מה המטרות הבאות? בתחום המים ובספורט?
"אני שואפת שב-2023 נצליח לסגור את הפער בין הצריכה לקיימות של המים, וברמת הספורט אני רוצה להבריא ולהתחזק, ובקרוב אכריז על עוד מסע ומשימה חדשה. העיקר הוא לקחת מה שעשינו ולהגדיל את ההשפעה, כי בסוף אדם לא יכול לשנות לבד את העולם אלא רק ביחד, זה פרויקט חברתי קהילתי".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
