עומס הרגולציה / אילוסטרציה: שאטרסטוק
ההתערבות הממשלתית המאסיבית על העסקים בישראל, הופכת את המדינה למעצמה רגולטורית; ולא במובן הטוב של המילה. בעוד חלק ניכר מהמדינות המפותחות פועלות בשנים האחרונות לצמצום עלויות, בישראל המצב רק החריף, והנטל מכביד על עשיית העסקים. כך שאין תמה, שישראל דורגה במקום ה-69! (הגרוע) במדד נטל הרגולציה של "דוח התחרותיות של הפורום הכלכלי העולמי", כאשר מקדימות אותה ברשימה (לטובה) מדינות כמו אוגנדה, פקיסטן, קזחסטן, גמביה ורואנדה.
רבים חושבים שהנטל הרגולטורי משפיע רק על המגזר העסקי, ושהנפגעים העיקריים שלו הם החברות, העסקים והעצמאים, שנאלצים לשחות בים של ניירת, מסמכים וביורוקרטיה מעיקים. אולם השיטפון מתגבר, ומשפיע בסופו של דבר על מעגלים רחבים בהרבה, הכוללים את כלל האזרחים. חוסר הטיפול להקלת הרגולציה הממשלתית, והמשך המצב הקיים מייצרים השלכות הרסניות לעובדים בחברות השונות. ככל שההתערבות הממשלתית תוקעת שורשים בכלכלה, כך יוקר המחיה הצומח מכך, מתגלגל לאזרח שמשלם את המחיר.
בשנת 2018 הציג משרד ראש הממשלה את סיכום פעולות הממשלה להפחתת הרגולציה ויוקר המחיה. בתוכנית הוצגו 58 תוכניות של משרדי הממשלה השונים, שיובילו לחיסכון של כ-1.5 מיליארד שקל. אולם בחינה לעומק של הדוח, מראה כי לא הופחתה הרגולציה בנושאים משמעותיים רבים, שיכלו להביא באמת לשיפור בהתנהלות היומיומית של העסקים מול הרגולטורים.
הצגת תוכניות אסטרטגיות היו תמיד נקודת חוזקה של הממשלות. עוד ועדה, עוד מסמך, עוד ישיבה, עוד פרוטוקול, עוד חקיקה, עוד ועוד ועוד. לצערנו, העולם שמחוץ לקריית הממשלה לא ממתין, והמציאות מכתיבה קצב אחר. בזמן שבירושלים עסוקים בכתיבת תוכניות עבודה, הביאה ההתערבות הממשלתית חברות מקומיות להבין שכאשר לוקח 4-6 שנים להקים מפעל, ובדרך נדרשים עשרות גופים לתת אישורים שונים, שלעיתים מנוגדים זה לזה, נעשה כמעט בלתי אפשרי להמשיך לייצר בארץ.
וכך, לשליש מהחברות הישראליות יש כיום קווי ייצור בחו"ל; ובעשור האחרון נסגרו 18,614 חברות תעשייה, וחלו הרבה תזוזות של עובדים בין מקומות עבודה, אם הם מצאו תעסוקה חלופית. עתיד תעסוקתי לוט בערפל, שינויים בסביבת העבודה, במרקם החברתי, והחרדה התמידית - משליכים באופן ישיר על העובד ומשפחתו.
ההתערבות הממשלתית מפזרת עצמה כמעט בכל תחום בחיינו, באופן אגרסיבי ויום-יומי. בתחום התכנון והבנייה ישנן דרישות רגולטוריות וביורוקרטיות מופרזות. פריסת הסיבים האופטיים בכל שטח ישראל, המהווים את תשתית העתיד של עולם התקשורת, תימשך יותר מעשור, בגלל תכנון לקוי ורגולציה מכבידה. במשק החשמל, ישראל היא בין שיאניות הרגולציה ב-OECD. בתחבורה, ישראל היא שיאנית הנטל על רכבות, שעליו משלמים האזרחים מדי יום.
בדירוג "מדד הרגולציה בשוק המוצרים" שהתפרסם אשתקד, נמצאת ישראל במקום 25 במורכבות התהליכים הרגולטוריים (זאת מבין 34 מדינות ה-OECD); ובמקום ה-29 ברגולציה של פיקוח מחירים.
אם לא די בהתערבות הממשלתית, האזרח הישראלי הממוצע נלכד בתנועת מלקחיים של יוקר המחיה שזינק השנה. הארנונה תתייקר משמעותית. זאת, "באדיבות" השתוללות של עשרות רשויות מקומיות המבקשות העלאה חריגה של מס הארנונה, בנוסף לעלייה שנתית של 2.58% בכלל הרשויות; וגם מחירי המים לצרכנים ביתיים יטפסו בכ-2.86%.
עברו כבר שנתיים מפרסום "הספר להפחתת הנטל הרגולטורי", וישראל טובעת בניירת אין-סופית ובהתערבות ממשלתית אגרסיבית. גלגלי השיניים המניעים את הרגולטור יהיו חייבים להתאים עצמם לקצבי העבודה בחו"ל ולמודלים המקובלים בעולם המערבי. כל זאת, כדי להסדיר את תפקידו העיקרי של הרגולטור: לשרת ולהקל על האזרח.
הכותב הוא מנהל אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים, שישתתף בכנס אילת לנושאי עבודה של המגזר העסקי, שיתקיים ב11-15.2.2020