מנכ"ל משרד התקשורת נתי כהן והשר דוד אמסלם. / צילום: יוסי זמיר
שני אירועים התרחשו בשבוע שעבר בשוק התקשורת המקומי, ונדמה שאף אחד לא התעכב יותר מדי לנתח את משמעותם: הראשון היה בקשת חברת IBC (מיזם הסיבים האופטיים) למכור חבילות אינטרנט, והאירוע השני הוא מזכר ההבנות שנחתם בין איש העסקים חזי בצלאל, הבעלים של קבוצת אקספון, ובין זכיינית הטלוויזיה קשת. אירוע נוסף מהתקופה האחרונה שראוי להתעכב עליו, ואשר מקרין על השוק, הוא סירוב משרד התקשורת לאפשר לבזק להנגיש שירותי טלוויזיה על גבי האינטרנט.
מבלי ששמנו לב כמעט, בשבוע שעבר צמחו לנו ממש מתחת לרדאר שתי קבוצות תקשורת נוספות. אמנם במקרה של בצלאל עדיין צריך לחכות ולראות האם תהיה בכלל עסקה - קשת אמורה להיכנס כשותפה אסטרטגית בקבוצת אקספון), אבל כבר אפשר לומר ששוק התקשורת התרחב.
1. משרד התקשורת מנשים חולה גוסס
השימוע שפרסם משרד התקשורת בעניין בקשתה של IBC ממשרד התקשורת למכור חבילות אינטרנט הוא אירוע שולי מצד אחד, אבל יש לו פוטנציאל נפיץ מצד שני. רק לפני כחצי שנה קיים שר התקשורת דודי אמסלם מסיבת עיתונאים שבה נתן למיזם רישיון חדש. זה היה רישיון שהתבסס על חוות-דעת כלכלית של אגף כלכלה במשרדו, שבשורה התחתונה קבעה כי ללא הקלות משמעותיות למיזם, הוא לא ישרוד, המשקיעים שתכננו להיכנס אליו ייסוגו, והוא יקרוס. ולכן נתן משרד התקשורת למיזם את הרישיון החדש שאומר שבמקום פריסה אוניברסלית המיזם יידרש לפריסה של ב-40% פריסה בלבד. לא ניכנס כאן לכל ההבטחות והמטרות המקוריות שלשמן הוקם המיזם, ומה המדינה ציפתה שייעשה בתחום תשתיות התקשורת בתוספת המענק בסך 150 מיליון שקל שקיבל מהמדינה. במקום זאת נשאל מה השתנה מלפני חצי שנה, שהיום בא המיזם ומבקש הקלה כה משמעותית - בדמות מכירת חבילות אינטרנט - שבלעדיה הוא עלול לקרוס?
לפני חצי שנה המיזם היה "רווחי ללא מכירה של חבילות אינטרנט" והיום הוא כבר עומד בפני קריסה אם לא יקבל הקלה? מה גילה אמיר לוי, מנכ"ל IBC כיום ולשעבר הממונה על התקציבים, שבתקופתו באוצר קיבל המיזם 150 מיליון שקל, והוא מכיר היטב את הנושא (וודאי גם את חוות-הדעת באגף התקציבים שטענה כי אסור להזרים למיזם כסף כי הוא לא כלכלי) ממקום מושבו הנוכחי?
הסיפור פשוט ונחשף בתחילת השבוע ב"גלובס" - התוכנית של המיזם לגייס 400-300 מיליון שקל חוב כדי להמשיך לפעול. מתברר שהגופים המוסדיים לא מגלים התלהבות יתרה מהרעיון לתת כסף למיזם, בעיקר על רקע האי ודאות באשר לסלקום תחת המנכ"ל הנכנס, אבי גבאי. לא ברור כיצד הוא רואה בעיני רוחו את האסטרטגיה של סלקום, ולכן מבחינת מנהלי השקעות בגופים המוסדיים בהשקעה יש סיכון.
מבחינת בעלי המניות של IBC, הדרך להגביר את סיכויי הגיוס היא במתן הקלות נוספות ממשרד התקשורת, ולכן פנו למשרד שייתן אישור לשירות החדש של מכירת חבילות אינטרנט.
התנהלות משרד התקשורת והטיפול בבקשה המחודשת להקלות למיזם בפעם המי-יודע-כמה לדעתי לא מוסיפה לו כבוד. לא מתקבל על הדעת ששר התקשורת אמסלם, שזעם כשנדרש לאשר את העסקה לכניסת קרן ההשקעות סרצ'לייט לבזק לפני כחודשיים, בטענה שהוא נדרש לאישור מהיועץ המשפטי לממשלה שכן מדובר בהטבה שהוא נותן למיזם, יאשר עכשיו חלוקה של הטבות והקלות על ימין ועל שמאל למיזם שלא ברור אם יצליח.
זה אירוע לחקירה של מבקר המדינה - איך מדינה מחברת על דעתה חברה כושלת למכונת הנשמה באמצעות הטבות רגולטוריות כל חצי שנה? זה לא תקין ולא הגיוני. כבר היה עדיף לעזור לחברות הקיימות שמשקיעות בתשתיות ושיש להן סיכוי כלכלי להצליח, מאשר לתת מכות חשמל למיזם בכל כמה חודשים רק משום שמישהו במשרד התקשורת לא מוכן להודות בטעות.
המשרד נתן לכל המפעילים זמן של שבועיים להגיב לשימוע - שבועיים בלבד - ואחרי בקשות של המפעילים הוא הסכים לדחייה של שלושה ימים בהגשת התגובות. אחרי עוד לחץ הוא הסכים לארכה של עוד שלושה ימים. סליחה, מה הלחץ? פתאום המשרד עובד לפי לוח הזמנים של IBC וגיוסי ההון שלה? האם זה באמת התפקיד שלקח על עצמו משרד התקשורת? או שהוא חושש שאם לא יזדרז תישף האמת הקשה: בתוך חצי שנה החברה שנתן לה הקלות ותלה בה תקוות אומרת שהיא עומדת בפני משבר חמור אם לא תמכור אינטרנט.
2. בצלאל מניח אקדח על השולחן
הרבה גבות הורמו בשוק עם היוודע דבר המיזם שבמסגרתו קשת חוברת לאקספון של חזי בצלאל כדי להקים אופרציה תפעולית בשוק האינטרנט. חבירה בין שתי החברות נשמעת מאוד הגיונית מבחינת בצלאל, שמחפש שותף כבר תקופה ארוכה, אבל מבחינת קשת לא ברור מה היא עושה שם. ההערכה בשוק היא שקשת רואה את שיתופי הפעולה בין חברות הטלקום וחברות השידורים בעולם לשידורי טלוויזיה באינטרנט, וזה דוחף אותה לחבור למפעיל תקשורת. גם לא ברור מדוע בחרה באקספון דווקא, שהיא שחקן נישה, עם אחיזה בשוק כספק אינטרנט לא משמעותית, להקים מיזם שעתיד למכור חבילות תקשורת ויתחרה בשחקנים הקיימים. קשת, על כל כוחה המשמעותי בשוק הטלוויזיה, לא הייתה יכולה למצוא שחקן במשקל כבד כדי לעשות את המהלך? לא ברור.
מה שבטוח אבל, שבצלאל הוא שם אקדח על השולחן. הוא אומר לשחקנים בשוק שאם הוא לא יירכש, הוא ימשיך להסב להם נזק והפעם לא רק בסלולר דרך המותג WE4G אלא גם בטלוויזיה.
האם משרד התקשורת נתן דעתו על המשמעויות של הרחבת התחרות בתחום הטלוויזיה דרך קשת? בטוח שלא, אבל מה שבטוח הוא שהצביעות חוגגת והיא באה לידי ביטוי עם היוודע הסירוב של המשרד לתת לבזק להיכנס לטלוויזיה במודל של הנגשת תוכן. בזק לא ביקשה להיות שחקן טלוויזיה ולרכוש תוכן, היא ביקשה לאפשר ללקוחות האינטרנט שלה לבחור את ספק הטלוויזיה שלהם ולרכוש אותו דרכה.
הסירוב בא כי משרד התקשורת ממשיך להפעיל את האסטרטגיה היחידה שלו מול בזק - לומר לא לכל דבר. האסטרטגיה הזו, יש לומר, אינה מבוססת על ניתוח מקצועי מעמיק, או על הבנה עמוקה של הכוחות השונים בשוק, היא מבוססת על דבר אחד ויחיד לטעמי - פחד עמוק ומשתק. על פי משרד התקשורת כל מה שטוב לבזק, רע למשרד התקשורת ורע לשוק. כך למשל, מונע משרד התקשורת מבזק לספק שירות אינטרנט מלא, ועל הדרך, לוקח מדינה שלמה בשבי ה"באנדל ההפוך" (שירות הכולל ספק ותשתיות אינטרנט תחת חשבונית אחת), שאותו הוא מתכוון לאפשר ל-IBC למשל.
לא פעם כתבנו כבר על האבסורד שבו מדינת ההייטק מחוברת לאינטרנט דרך ספק תשתית וספק שירות. משרד התקשורת מבין את העיוות החמור הזה, אבל אותו פחד מונע ממנו לתקן את העוולה הצרכנית העצומה הזו. כך גם התקבלה במשרד התקשורת ההחלטה להתנגד לשירות התוכן שבזק ביקשה להשיק. במשרד התקשורת יודעים ומבינים שככל הנראה אין להם סמכות להתערב ולעצור את בזק. מדובר בסופו של דבר בציוד קצה שעליו מותקנות אפליקציות, בדומה לכל טלוויזיה חדישה שקונים היום בכל חנות. ההבדל היחיד הוא שבזק מבקשת להציע ללקוחותיה גם שירותי חיוב וגבייה, אבל שירותים אלו אינם שירותי תקשורת וברור שאינם כלולים בסמכויותיו של משרד התקשורת. במשרד התקשורת סומכים על זה שמכתב רשמי מהם ירתיע את בזק ויעצור אותה מלהתקדם. במדינה מתוקנת אין מקום לכזו התנהלות של משרד ממשלתי.
ממשרד התקשורת נמסר: "משרד התקשורת פועל לפתיחת השוק לתחרות לטובת הצרכנים, המשרד פועל באופן מקצועי בתהליכי קבלת החלטות. המשרד מתנהל באופן גלוי ובשקיפות מלאה בכלל תהליכי קבלת החלטות כנדרש על פי דין, ככל שהמשרד יתבקש, יעביר את התייחסותו למשרד מבקר המדינה".