בר רפאלי כבר שימשה במהלך הקריירה שלה כפרזנטורית של לא מעט גופים וחברות, אבל ספק אם חשבה שיגיע יום שבו תשמש פרזנטורית של רשות המסים. פרסום ההסדר המסתמן שאליו הגיעו היא ואמה, ציפי, עם הפרקליטות החזיר לקדמת הדיון את השאלה האם מדובר בעוד סוג של הנחת סלב שרפאלי - שעל-פי ההסדר לא תשב בכלא - עומדת ליהנות ממנה, או שאולי הסיפור הוא בדיוק הפוך, ורפאלי, וידוענים אחרים שקדמו לה, מעוררים דרייב מיוחד אצל אנשי רשות המסים, שנעזרים בהם גם כדי להאדיר את פעילותם וגם כדי ליצור הרתעה - לטעת גם אצל אזרחים מן השורה את התחושה כי מי שינסה להתחכם בשדה המיסוי עלול לשלם על כך ביוקר.
הטענות על אפליה, או בלשון החוק "אכיפה בררנית" של רשות המסים כלפי ידוענים אינן חדשות. כאשר התרבו למשל חקירות כוכבי הזמר המזרחי - מקובי פרץ שישב בכלא ועד אייל גולן (גולן הואשם רק באחריות מנהל ולא בהעלמה עצמה), משה פרץ, מושיק עפיה ואחרים ששילמו קנסות וחלקם עשו עבודות שירות - נשמעו טענות שנטפלים אליהם גם בגלל מוצאם בזמן שאותם מאמצים לא מופנים לכאורה כלפי זמר כמו שלמה ארצי, למשל.
אלי האנה, מר עולם לשעבר ונמלט משלטונות המס הישראלים בהווה, טען במרירות בראיון למוסף "7 ימים" כי כאשר הוא עצמו דן עם שלטונות המס על הסדר טיעון הוא היה מוכן לקבל גם עונש מאסר של שנה-שנתיים, אך רשויות המס לא היו מוכנות להסתפק בפחות מ-4 עד 6 שנים. רפאלי, לשיטתו, היא "אשכנזיה", ולכן "יצאה בזול".
ספק אם ניתן להתייחס ברצינות לטענות הללו על אפליה עדתית (מה עוד שהמקרה של האנה שביצע מעשה לא חוקי - סחר בסטרואידים - וגם נמלט מהארץ בוודאי אינו דומה למקרה של רפאלי), אבל גם אם נניח אותן בצד עדיין ניוותר עם השאלה המשמעותית: האם רשות המסים "עושה שימוש" בידוענים למטרות הרתעה, והאם היא "מחפשת אותם" במיוחד?
"אם בפקיד שומה חקירות פליליות יש מספר תיקים על הפרק, התיק של המפורסם יקבל עדיפות מתוך הנחת עבודה שהוא ייצור באזז והרתעה", קובעת עו"ד קרן זרקו זמיר, מומחית למיסוי פלילי ועבירות כלכליות. עו"ד ורו"ח ג'ק בלנגה מסכים: "אומנם אין אכיפה בררנית בעונש, ברמה הזאת כולם שווים בפני החוק, אבל כן תהיה אכיפה בררנית בפתיחת החקירה נגד מפורסם, בניהולה, בפרסומה, בדרייב ובנכונות וברצון למצות את הדין עם מישהו מפורסם".
אדם בולט בתחום המסים מציג טענה דומה בלשון חריפה יותר: "הם רוצים להחמיר עם המפורסמים. הציבור, כמו בזירות הגלדיאטורים ברומא העתיקה, רוצה דם ומוחא כפיים, והם רוצים לספק לו את זה אחרת יכעסו עליהם. רשות המסים רואה מפורסם והיא מסתערת בכל הכוח. זה משרת את האגו שלה".
"רשות המסים צריכה לשלם למפורסמים עבור הפרסום", הוא מוסיף. "הם נתלים באנשים המפורסמים כדי לייצר מה שהם קוראים הרתעה ובעצם כדי להראות שהם קיימים. כל חקירה הכי קטנה - לוקחים את האדם לשחרור בערבות בבית משפט. זה מאפשר להם לפרסם את דבר החקירה. יש כבר התבטאויות של בית משפט שהם מגזימים בזה, וכשמדובר באדם מפורסם הם מקבלים כותרות ענק, וכמובן שכשמגיעים לבית המשפט, הצלמים שקיבלו הדלפות כבר מחכים שם".
"כשטיפלתי במקרים של מפורסמים", מחזק בלנגה, "העיתונאים קיבלו את בקשת המעצר והחלטת השופט לפניי". וגורם שמצוי בסיפור רפאלי מוסיף שבמקרה שלה "גם בדיונים הכי אזוטריים הצלמים ידעו לחכות לנו שם".
במילים אחרות, אין ספק שגם ללהיטותם המוכרת של כלי התקשורת ושל צרכני התקשורת לסיפורים מהסוג הזה יש תפקיד מכריע, וגם אם רשות המסים מנצלת את זה, היא אינה שונה בכך מגופים אחרים מסוגה.
החודש, למשל, נעצר חשוד בהפצת חשבוניות פיקטיביות בהיקף של חצי מיליארד שקל - סכום אדיר, שהוא רק חלק קטן מהסכומים שמועלמים בשיטה הזאת ואינם מגיעים לתקציב המדינה, שמעמיד באור חיוור את הכסף שיחזור לקופת המדינה מהמיליונים של רפאלי או של קובי פרץ, אבל הכותרות היו מעטות וקטנות יחסית, וספק אם מישהו מהקוראים התרגש מהן.
"זו לא הנחת סלב, זו אנחת סלב"
מהצד של רשות המסים, העניינים נראים כמובן אחרת. גם אם בעבר רמזו שם כי התחום של הופעות האמנים סומן על ידם, זה לא אומר שהדבר נובע דווקא מרדיפת פרסום, והמהלך יכול להיות קשור גם לעצם העובדה שמדובר בתחום שמגלגל כסף רב, שפעמים רבות - בעיקר כאשר מדובר בהזמנה לשיר בחתונה או אירוע פרטי אחר - מתנהל במזומן מבלי להותיר עקבות כלשהן.
באותו אופן ניתן להסביר גם ההתמקדות של רשות המסים באינסטגרם, ובשימוש שלו כזירת מסחר, עניין שמבוצע מטבע הדברים בעיקר על-ידי ידוענים. נכון ששם דווקא לא היה מדובר בכסף גדול, אולם ברשות המסים נוהגים לעיתים לסמן מגזרים ספציפיים גם כאשר לא זורם בהם כסף רב, מסיבות של חינוך והרתעה. ובכלל, ברשות ימהרו תמיד לציין כי כל הנישומים שווים בעיניה, שחקירות המפורסמים הן בערך פרומיל מהעבודה שנעשית על ידה, וכי אלה אנחנו העיתונאים שמבליטים ומצהיבים כל מה שקשור לידוענים (התגובה הרשמית של הרשות מובאת בסוף הכתבה).
ויש גם את הזווית הנגדית. האפשרות שידוענים אכן זוכים ליחס מיוחד, אבל דווקא לחיוב. רשות המסים, כך נטען, נזהרת בפתיחת תיקים בפרופיל גבוה, גם בשל הנזק שיכול להיגרם לנישום המפורסם, אבל לא פחות מכך - הנזק שייגרם לה עצמה וליכולת ההרתעה שהיא מנסה לייצר. הרי לכישלון פומבי ומפואר עשויות להיות השלכות שונות לחלוטין ממקרה של כישלון בתיק שרק הנישום והפקיד מכירים.
ואכן, אנשים המכירים את רשות המסים יודעים לספר כי במקרים של תיקים מפורסמים מקפידים שם יותר ועושים בדיקות נוספות - לא מפני שזה כתוב בנהלים, אלא מפני שכך מלמדים ההיגיון והניסיון. בנוסף, בתיקים בפרופיל גבוה נהוג שלא אדם אחד מקבל החלטה אלא צוות שמורכב מיועצים משפטיים ומקצועיים ומהדרג הניהולי. אבל ברגע שהתברר שהקרקע יציבה - יוצאים לדרך ולאיש אין חסינות.
ובחזרה לפרשת בר רפאלי. ההסכם המסתמן בינה ובין אמה לבין הפרקליטות, קובע שהאם תרצה ככל הנראה מאסר של כשנה וחצי, הבת תישלח לתשעה חודשי עבודות שירות, בנוסף להחזר משמעותי, 16 מיליון שקל על-פי חלק מההערכות, לרשויות המס. אך רבים סבורים שלו הייתה רפאלי אשה אנונימית שיש לה ויכוח עם רשויות המס לגבי מיקום מרכז חייה בשנים מסוימות, כל העניין היה נגמר ללא כתבי אישום ומאסרים, אלא בהליך אזרחי.
כזכור, רפאלי טענה כי בשנים הרלוונטיות שבהן לא שילמה מס בישראל היא הייתה בת זוגו של הכוכב ההוליוודי ליאונרדו דיקפריו, בעוד בשלטונות המס טוענים כי למעשה היא התגוררה באותן שנים בישראל, בדירות שעל חוזה השכירות בהן חתמו אמה ואחיה (במגדלי היוקרה YOO ו-W) וכן מאוחר יותר בדירה שנרכשה בפרויקט בלו (ונרשמה על שם הוריה).
עד כה, יושבו מחלוקות כאלה - על-פי החוק, מי שמרכז חייו אינו בישראל, אינו מחויב לשלם בה מסים על הכנסותיו - בדיון אזרחי. כלומר, בוויכוח על כמה כסף צריך או לא צריך להשיב אדם כזה לרשויות המס. רפאלי זכתה בכבוד המפוקפק להיות הראשונה שמוגש נגדה כתב אישום בעקבות מחלוקת סביב השאלה איפה היה "מרכז חייה". אנשים שעקבו אחר התיק טוענים גם שבאופן תקדימי הופעלו בו איתורי שיחות טלפון כדי לברר מאיזו דירה קיימה רפאלי את רוב שיחותיה, וכי על אף שהזוגיות שלה עם דיקפריו הונצחה בצהובונים מכל הסוגים, היא נשאלה בבית המשפט שאלות כגון האם השתתפה בתשלום הארנונה ומשק הבית של דיקפריו.
בסופו של דבר הכריע בית המשפט כי הזוגיות הזאת לא הייתה "תא משפחתי", ולכן רפאלי הייתה צריכה לשלם מס בישראל באותן שנים. היא ערערה על כך לבית המשפט העליון, אך כעת כאמור נראה שהעניין ייסגר במסגרת הסדר הטיעון.
יש שיגידו כי עצם העובדה שרפאלי היא זו שנבחרה לשמש כתקדים להכרזת המלחמה על השימוש שעושים נישומים בסעיף "מרכז החיים", כשבפועל הם ממשיכים להתגורר בישראל, הוא בדיוק השימוש בסלב כדי להניף דגל אדום. מנגד, ברשות המסים טענו כי במקרה של רפאלי מדובר ב"מארג מתוכנן היטב של הסתרות", ולא בפרשנות לגיטימית כזו או אחרת של החוק.
"זו לא הנחת סלב, אלא אנחת סלב", אומר עו"ד פנחס רובין, ראש משרד גורניצקי ושות', שמייצג גם את רפאלי, אך ממהר להבהיר שאינו מדבר על המקרה שלה אלא על הסוגיה הכללית. האם רפאלי ומפורסמים אחרים אכן מקבלים יחס מחמיר יותר? בוודאי לא תופתעו לשמוע כי עו"ד רובין משוכנע שכן.
"כאשר מדובר בדמות בעלת פרופיל גבוה, עם פוטנציאל תקשורתי משמעותי, יש בכך כדי להשפיע בתת מודע גם על חוקרי רשות המסים וגם על הפרקליטים", הוא קובע. "הדברים אמורים הן לגבי ידועני תקשורת ובידור, והן לגבי אנשי עסקים בולטים". לדבריו, "שורש העניין נעוץ בסוציולוגיה או בפסיכולוגיה ולא במשפטים". ובסופו של דבר, כשמדובר באנשים מוכרים "העניין פועל לרוב לרעתם", ולעיתים "מאוד לרעתם".
מדוע?
"ראשית מפני שהחוקרים והפרקליטים 'מוטים' הן בעיני עצמם והן בעיני הסביבה בכך שהם כביכול נמסים בפני הידוענים. לכן, הם מקשיחים את עמדתם, וכך עושים גם הגופים המבקרים אותם והמנהלים שלהם. ולכן קשה יותר מבחינתם לסיים תיק בעסקה מול ידוען, לעומת האפשרות לעשות זאת מול נישום מן השורה".
יש דווקא מי שסבור שאותם ידוענים נהנים מהנחת סלב, שמטפלים בהם בזהירות ובעדינות.
"מאז עמדתי על רגליי המקצועיות לא ראיתי שהפרסום הועיל לידוענים, אלא להיפך. מה שכן יכול להיות הוא שכאשר פלוני הוא אדם חשוב, רמת הזהירות שהרשויות נדרשות אליה לפני שהן מוציאות את החקירה לאור היא רמת זהירות מוגברת, כי הן מבינות שהנזק כתוצאה מטעות הוא גדול. אבל ברגע שהעניין בחוץ - ההקשחה כלפי אלה כפולה ומכופלת מאשר כלפי אנשים מהשורה. הטיפוס על העץ, שהוא גם בעל גוון תקשורתי וציבורי, מקשה מאוד לרדת ממנו".
באיזה מובן?
"גם במידת הנכונות להגיע איתם להסדר, גם ברמת עסקת הטיעון וגובהה, וגם ברמת עומק החקירה. לא ירפו מהנישום עד שלא ימצו את החקירה עד תום. בעוד שאצל אחרים - אם החקירה קצת מסתבכת, יכולים להחליט שהתיק אינו מספיק חשוב כדי להקדיש לו כל-כך הרבה משאבים חקירתיים. אצל הידוען המצב הפוך, כאשר עלויות החקירה והתשומות המושקעות גבוהות, קשה יותר לסיים את תיק החקירה בלא כלום".
ולדעתך זו מדיניות של רשות המסים?
"ודאי שלא. אם תשאלי את הנוגעים בדבר הם יאמרו, בכנות סובייקטיבית, שהיחס לכל הנישומים שווה. ויכול להיות שאפילו נדמה להם שאכן זה כך. אבל בתת ההכרה שלהם השוויון מתכרסם לרעת הידוענים. כמייצג, אם נכנסים אליי שני לקוחות המואשמים באותה עבירה, עם אותן הראיות, ואחד מהם הוא ידוען והשני לא - המחשבה האינטואיטיבית שלי היא שהתיק של האיש הבולט והחשוב יהיה קשה יותר להסדר. כשהחקירה מקבלת פרופיל תקשורתי, קשה יותר לטפל בה ולהביאה לידי סיום מאוזן.
"ברגע שהתיק מתוקשר הדבר מסנדל את אנשי הרשות. הם מבינים שהעיתונאים רוכבים עליהם, ואם התיק ייסגר יכתבו שסגרו את התיק כי מדובר במפורסם ובמניעים זרים; ואז מגייסים את המימרה ‘למען יראו וייראו', שהיא לעיתים רק קרדום לחפור בו ולתרץ את הקשיחות המיותרת - ולעיתים גם המוגזמת - כלפי ידוענים".
"מי שלא רוצה לשלם מס, לא ייבהל"
אם רובין נדרש להסברים מתחום הפסיכולוגיה והתת מודע, רו"ח גידי בר-זכאי, לשעבר סגן מנהל רשות, וכיום מי שמייצג אנשי עסקים מול הרשות המסים, יש ניסיון מהשטח. "מבחינת הפקיד ברשות המסים הרבה יותר מסוכן להקל על דמות מוכרת או לצורך העניין לעשות עימה צדק. להחמיר בטוח לא יזיק, ורצוי כמה שיותר", הוא טוען.
לדבריו, "בתור מייצג של אנשי עסקים אני מוצא את עצמי לא פעם דווקא מקיים דיונים ומוודא שלא יחמירו יתר על המידה בגלל שמדובר באיש עסקים מצליח במיוחד. למעשה, מה שהכי מפריע לנציגי הרשות להתמקד במה שמונח מולם באופן מקצועי, זו אותה מערכת לחצים וציפיות. המסר בתקשורת צריך להיות אחראי ומבוסס. בסופו של דבר כולנו בני אדם, וכולנו, בין אם נרצה או לא נרצה, מושפעים מהידיעות בתקשורת. אני יכול להעיד מניסיון שנציגי הרשות משתדלים שלא לתת לשיקולים זרים לפגוע בעבודה במקרים כאלה, אבל לצערי הרב המצב הוא שפקיד ממשלתי שיבחר לעשות בתיק צדק ולא יחמיר עם מפורסם כדי לספק את ליטרת הבשר יהיה חשוף לביקורת רבה. ומצד שני, מעולם לא שמעתי ביקורת על פקיד ממשלתי שהחמיר מדי עם המפורסם".
ממה זה נובע לדעתך?
"בציבוריות הישראלית יש לנו נטייה לחשוב שאם בעל הון עשה את הונו לבדו, כנראה שהוא מושחת או גנב. אנחנו לא יודעים לפרגן להצלחה של אחרים. אני יכול להבין כיצד זה קורה, אבל כתופעה אנחנו חייבים לעקור את הדבר הזה מהשורש. זה פוגע לנו קשות ביכולת לפרוח ככלכלה מובילה. למעשה, המהלך הראשון במסגרת ייצוג מפורסם מסוג זה הוא להפריך את האישומים ולוודא שחוסר הפרגון הזה לא יגיע למסדרונות רשויות המס".
"אני מנסה בכל כוחי למנוע מתיק להגיע לתקשורת", מוסיף עו"ד עמית בר טוב, מומחה לעבירות מס המשמש היום יו"ר ועדת מסים פלילי ארצי של לשכת עורכי הדין. "עצם הפרסום פוגע ביכולת לנהל מו"מ על התיק ולסגור אותו, כי יש עין פתוחה של הציבור. בתיק שאני מנהל עכשיו, דווקא לא של אדם מפורסם, המשטרה ורשות המסים פשטו על הלקוח שלי בלילה עם כוחות מיוחדים וכלבים, ודאגו להזמין את התקשורת. ראיינו את השוטרים ואפילו את הפרקליט המלווה, כשלאדם עדיין שמורה זכות החפות.
"בתיק אחר שאני מנהל עכשיו, של אדם מאוד בכיר, אף אחד לא יודע שום דבר על קיומו. אמרנו לרשות המסים: תיכנסו, תבדקו, קחו כל נייר וכל מסמך שאתם רוצים, רק תשמרו על חובת הסודיות. אני משער שאם זה היה מגיע לתקשורת הלקוח שלי היה נפגע".
עו"ד זרקו זמיר סבורה אחרת. "רשות המסים בוודאי אוהבת מאוד את התיקים של הסלבס ושל אנשי העסקים הגדולים", היא אומרת. "זה יוצר הרבה באזז תקשורתי והרתעה, וגם המסר שאיש לא חסין בפני החוק הוא מסר חשוב. אבל ממה שאני מכירה, אני לא רואה החמרה עם המפורסמים.
"פנייה לוועדת הכופר היא אפשרות הפתוחה לכולם. אם אני בוחנת את התוצאה העונשית שאליה הגיעו בחקירות וכתבי אישום פליליים - התוצאה לא חמורה. נכון שקובי פרץ קיבל עונש חמור, אבל הוא לאורך כל הדרך כפר באשמה ולא שילם. אייל גולן ומשה פרץ שהודו ועשו עסקת טיעון, סיימו בעבודות שירות, שזו תוצאה מעולה. וגם בר רפאלי - אם תסיים אכן בעבודת שירות זוהי תוצאה מצוינת עבורה. צריך לזכור שעבירת מסים מתוך כוונה להשתמט (כלומר, לא בטעות) דינה לרוב מאסר - החוק קובע מאסר של עד שבע שנים על מס הכנסה, וחמש שנים מע"מ".
אז איזה פרמטרים כן משחקים תפקיד בעונש שמוטל על מי שנתפס?
"מה שקובע יותר הוא לא אנונימי או מפורסם, אלא איך האדם ניגש לתיק. במקרה של בר, אני חושבת שהיא עשתה בתבונה ובשכל כשהחליטה להגיע להסדר - ואולי הקרדיט מגיע למייצגים שלה ולאמא שלה. לי הייתה תחושה כל השנים שהיא מדחיקה ולא מבינה את מצבה".
ולהסדר כמו זה שמסתמן כעת עם רפאלי יש השפעה על הציבור?
"בוודאי. בשנים הבאות יגיעו מיליון תיקים וכל סנגור יבקש להגיע להסדר ‘כמו של בר'. ברגע שהפרקליטות מגיעה להסדר טיעון מקל בתיק בפרופיל גבוה, היא עשויה להיות בבעיה בתיקים שאחרי, ולכן היא תשקול עוד יותר האם נכון להסכים להסדר כזה. יש לזה השלכות רוחביות".
בהקשר זה היא מזכירה למשל את המקרה של השחקן יהודה ברקן שהורשע ב-2011 בהעלמה של מיליון וחצי שקלים אולם כיוון שפעל מתוך מצוקה, בשל חובות גדולים לשוק האפור, הסכים בית המשפט להפחית את השומה שנקבעה לו (גם הסכום המופחת שולם לבסוף על-ידי חבריו) ולהסתפק בעונש צנוע יחסית של שישה חודשי עבודות שירות.
"כאשר הייתי מגיעה עם תיקים דומים, בהיקפים קטנים יותר, הייתי אומרת לשופט: ‘למה יהודה ברקן קיבל רק שישה חודשי עבודות שירות? תן עונש כזה גם ללקוח שלי'. ברור שאנחנו עורכי הדין משתמשים גם בתקדימים מתיקים אנונימיים, אבל כשזה תיק מפורסם זה נחרט".
אז האם רשות המסים אכן יוצרת הרתעה דרך תיקי הידוענים שזוכים לפרופיל תקשורתי גבוה? רו"ח בלנגה נותר סקפטי: "במציאות, ההרתעה של עברייני מס היא מאוד נמוכה. זה משפיע בשוליים. מי שבהלך הרוח שלו לא רוצה לשלם מסים, לא ייבהל מכך שאיזה מפורסם שילם כופר או נאסר. זה אולי משפיע קצת על אוכלוסיות שמעלימות סכומים לא גבוהים, אבל לא על המעלימים הכבדים. מעלימי מס כאלה לא רואים טלוויזיה, ואם הם כן רואים, הם אומרים כל הכבוד לבר רפאלי שהעלימה מס".
מרשות המסים נמסר בתגובה: "חטיבת החקירות ברשות פועלת בשוויוניות, תוך הפעלת שיקולים ענייניים ומקצועיים ומתוך מטרה להביא לתשלום מס אמת לקופת המדינה. אנו דוחים על הסף טענות על הדלפות לכאורה מחקירות, ופועלים אך ורק בהתאם לחוק ובהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה. הדרך הנכונה עבור מי שרוצה להימנע מחשיפה שלילית היא לשלם מס כחוק ולא להלין על הפרסום הנובע מפומביות ההליכים הפליליים".
נטל המס
סלבס שהסתבכו עם רשות המסים ממשיכים כרגיל, אנשי העסקים סופגים מהלומה
מלבד השאלה מה מניע את רשות המסים לפעול נגד ידוענים, עולה גם השאלה עד כמה ההליכים הללו פוגעים בהם. וכאן בא לידי ביטוי הפער הגדול בין ידוענים מתחום הבידור, לבין בכירים בעולם העסקים. כמו הזמרים שריצו את עונשם וממשיכים למכור כרטיסים להופעות, גם בר רפאלי תוכל ככל הנראה להמשיך בעיסוקיה כדוגמנית וכפרזנטורית. החברה שלנו מגלה בדרך כלל סלחנות להעלמות מס.
מי שעלול להיענש גם בהבט המקצועי הם אנשי העסקים. שרגא ברוש, יו"ר התאחדות התעשיינים הכמעט נצחי, נאלץ להודיע על התפטרותו מהג'וב שכל-כך דבק בו כאשר נודע שעומדים להגיש נגדו כתב אישום בגין חשד להעלמת מס של כמיליון וחצי שקלים; אבנר קופל, איש הביטוח ויו"ר לשעבר של איגוד הכדורסל, לא רק ריצה 20 חודשי מאסר ולא רק התפטר מיו"רות האיגוד ב-2013, שנה לאחר פתיחת החקירות נגדו (אם כי לכך היו גם סיבות נוספות), אלא, כפי שהחליט לאחרונה יו"ר רשות שוק ההון והביטוח, לא יוכל לחזור לעיסוקו בביטוח בארבע השנים הבאות.
במגזר העסקי, האמון, ההערכה והרצון לשתף פעולה עם מי ש"הסתבך עם מס הכנסה" יורדים, ולעיתים אובדים לגמרי. אם העניין מסתיים בכופר, לרוב יוכל איש העסקים להמשיך כרגיל. אבל חקירות ואישומים פליליים עלולים להרחיק שותפים פוטנציאליים. "תשמעי מהרבה אנשי עסקים", אומר גורם בתחום המסים, "שברגע שמתפרסם שהתחילה חקירה של מס הכנסה נגדם, כולם נעלמים מהם ובורחים". עצם ההליך מול רשות המסים עשוי להוות פגיעה כה קשה, עד שבעבר היה אפילו נציב מס שאמר לעובדיו, שהיו מתוסכלים מכך שלא הצליחו להרשיע דג שמן, ש"זה עונש מספיק כבד לבן אדם לצאת זכאי בבית המשפט".