נשים קטנות/ צילום: באדיבות א. ד. מטלון
"נשים... יש להן מחשבות, ויש להן נשמה ממש כמו שיש להן לב. ויש להן אמביציות, ויש להן כישרון, ממש כמו שיש להן יופי. כל-כך נמאס לי שאנשים אומרים שאהבה היא כל מה שנשים ראויות לו. כל-כך נמאס לי מזה, אבל... אני כל-כך בודדה". כך אומרת ג'ו, גיבורת הסרט "נשים קטנות" שאותו ביימה ועיבדה גרטה גרוויג, על-פי ספרה הקלאסי של לואיזה מיי אלקוט. המילים האלו אינן מגיעות מהספר, אלא תוספת של גרוויג, ובהן - אבל לא רק - גלומים הרבדים והמורכבויות של הסרט החדש והנפלא הזה.
"נשים קטנות בגרסת הקומיקס": שחורות, עכשוויות ומונגשות
זהו סרטה השלישי של גרוויג בת ה-36, שעד לאחרונה הייתה מוכרת בעיקר כשחקנית של סרטי אינדי קטנים. ב-2017 הפכה בזכות "ליידי בירד" לאישה החמישית בסך הכול שמועמדת לאוסקר הבימוי, ואת הצ'קים מההצלחה ההיא החליטה לפדות בעיבוד נוסף ל"נשים קטנות", זה העוסק בארבע אחיות המתבגרות במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, ובמיוחד בג'ו, הבת השנייה, שחולמת להיות סופרת מפורסמת.
על פניו, לא לגמרי ברור מדוע העולם באמת זקוק לגרסה נוספת לספר בן 150 שנה, שאומנם חשיבותו התרבותית אינה מוטלת בספק, אבל הזמן לא התייחס אליו היטב, וכיום הוא עובר בעיקר כיצירה טרחנית ושמרנית באופן מעורר אי נוחות. אבל לגרוויג היו כמה רעיונות.
הראשון היה לקחת את העלילה הכרונולוגית של הספר, לפרק ולבנות אותה מחדש. כך, יצרה גרוויג זרימה אסוציאטיבית שאפשרה לה לשלוף החוצה רגעים שיפגמו בקצב של הסרט, ושמרה על אופי הספר, יוצקת להתרחשויות רגעים של אירוניה מחד, אך גם של מטען רגשי יוצא דופן. אירועים שבספר התרחשו בהפרש של מאה עמודים זה מזה, מוצגים בסרט החדש זה לצד זה, וכך אנו רואים אתם בעיניים שונות לחלוטין, ומבינים שהסיפור הזה הוא לא רק על אהבה בין נשים לגברים, אלא על אהבה בין נשים ליצירתן. אלו הופכים את העיבוד לעכשווי ופוגע, משהו שכמעט קשה להאמין שבקע מבין כתביה הארכאיים של אלקוט.
ככל שהסרט מתקדם, גרוויג מקלפת עוד שכבה של אבק מדפי הספר, ומגלה לנו את הרלוונטיות של הסיפור - שבו נשים נאבקות לא רק על מקומן בחברה ועל הלגיטימיות של מחשבותיהן ורצונותיהן, אלא גם על היכולת שלהן ליצור ולהתעקש על הסיפור האישי שלהן.
את הנוק-אאוט של התסריט משלימה עבודת הבימוי של גרוויג. אלו לא רק הצילומים עוצרי הנשימה, העיצוב האמנותי המרהיב, הופעות השחקנים (במיוחד סירשה רונן בתפקיד ג'ו, שהרוויחה בזכות הסרט את מועמדותה הרביעית לאוסקר, והיא רק בת 25) והעריכה החכמה, אלא גם הקלילות המודרנית שגורמת לסרט לנסוק. לא מובן מאליו לקחת ספר חניכה מהמאה ה-19 ולהזריק אליו שמחת חיים כה מדבקת.
עם זאת, לא הכול מושלם ב"נשים קטנות" מודל 2019. אחת הבחירות הנועזות של גרוויג היא להשתמש באותן שחקניות בשני צירי הזמן, אך כאשר זה מגיע לאיימי, הדבר מצריך לא מעט השהיית אי אמון. אומנם פלורנס פיו המגלמת אותה בוראת דמות בלתי נשכחת וגונבת את ההצגה, אבל בשום עולם סביר השחקנית בת ה-24 לא עוברת כילדה בת 13, בטח כשהטונים הנמוכים של קולה יכולים להפוך אותה למועמדת מושלמת לגלם את מרלין דיטריך. גם האחות הגדולה מג הולכת לאיבוד פה ואם היו חותכים אותה מהסרט דבר לא היה נפגם.
על כל המעידות האלו קל לסלוח מכיוון שהסרט עשוי בתבונה כה גדולה, ובעיקר כי עולה ממנו אהבה לספר, לנשים הקטנות והגדולות שבמרכזו, ואמונה אמיתית בכוחה של היצירה לשנות חיים. לכן "נשים קטנות" הוא ניצחון קולנועי בלתי נשכח, כזה שעושה בית ספר לכל העיבודים הספרותיים - והקולנועיים - שנעשו לפניו.
דירוג: 4.5
"נשים קטנות" | עיבודים קודמים
1917 - הדבר המיוחד ביותר בגרסה הראשונה לספר הוא שאת התסריט כתבה לא אחרת מלואיזה מיי אלקוט בכבודה ובעצמה. מדובר כמובן בסרט אילם שנעשה באנגליה, שאותו ביים אלכסנדר באטלר ובתפקיד ג'ו שיחקה רובי מילר.
1918 - שנה לאחר מכן, גם הוליווד רצתה גרסה משלה, ורתמה לכך את אן מקסוול שתכתוב את התסריט לגרסה האילמת השנייה לספר, שאז חגג 50 שנה לצאתו. הבימוי ניתן לידיו של הארי נולס הבריטי. שתי הגרסאות האילמות נחשבות לאבודות.
1933 - הגרסה המשמעותית הראשונה לספר מתהדרת בצעדיהם הראשונים של שניים מענקי הוליווד: הבמאי ג'ורג' קיוקור ("גברתי הנאווה") והתגלית הצעירה קתרין הפבורן בתפקיד ג'ו.
1949 - התסריט של גרסת 1933 נלקח כמו שהוא לטובת הגרסה הצבעונית הראשונה לספר. הפעם דווקא מי שמגלמת את איימי הפכה להיות אגדה - אליזבת טיילור, אז בת 17 בלבד.
1994 - 45 שנה חיכה העולם לגרסה קולנועית חדשה, וזו שהגיעה זכתה להצלחה רבה בקופות. את הגה הבימוי קיבלה ג'יליאן ארמסטרונג האוסטרלית, ולצילומים התפקדו כמה מהשמות המבטיחים ביותר של התקופה כמו וינונה ריידר (שהייתה מועמדת על כך לאוסקר), כריסטיאן בייל וקלייר דיינס.