חילוט | פיצ'ר

היפוך מגמה בעליון? מאפשר לרשויות האכיפה חילוטים בסכום גבוה יותר

סנגורים מזהירים: "החילוט יהפוך לנשק קטלני בלי פרופורציה" • מנגד, בראיון בלעדי ל"גלובס" טוען ראש תחום אכיפה כלכלית בפרקליטות, עו"ד שרון פרידמן, כי מדובר בהמשך מגמה קיימת, וכי העליון מעולם לא שם "ברקס" לשימוש בכלי החילוטים

השופט עוזי פוגלמן / צילום: שלומי יוסף
השופט עוזי פוגלמן / צילום: שלומי יוסף

לאחר שורת פסקי דין שבהם נמתחה ביקורת נוקבת על האופן הלא-מידתי שבו מפעילות המשטרה והפרקליטות את כלי החילוטים (תפיסת רכושם וכספם של חשודים, נאשמים ומורשעים בעבירות כלכליות), בעיקר בהקשר לעבירות צווארון לבן - ניתנו לאחרונה שני פסקי דין בבית המשפט העליון "פה-אחד" על-ידי שישה שופטים שונים, שמסמנים לכאורה היפוך מגמה. פסקי הדין חיזקו משמעותית את יכולות רשויות האכיפה להשתמש בכלי החילוט, שבאחרונה ניצב בחזית המאבק בעברייני הצווארון הלבן, ובעיקר במלביני הון. 

משיחות שערך "גלובס" עם מספר סנגורים מתחום עבירות צווארון לבן והלבנת הון, עולה כי משמעות פסקי הדין היא בעיקר חיזוק "נשק החילוט" שבידי הפרקליטות.

שווי רכוש ברוטו, ולא נטו

בפסק הדין שניתן בעניין "קרטל הגיזום", הגדיל העליון במאות אחוזים את סכומי החילוט שנלקחו מהמורשעים לפי חוק איסור הלבנת הון. זאת, כשדחה את הטענות שיש לקזז סכומים "לגיטימיים" שהרוויחו המורשעים מהמכרזים שהשתתפו בהם תוך התנהלות כקרטל. כלומר, העליון - בפסק דין שכתב השופט עוזי פוגלמן - קבע שהחילוט יבוצע בשווי "ברוטו" ולא "נטו" של הרכוש שצמח לעבריין מביצוע העבירה, וללא התחשבות בהוצאות ובמס ששולם בגין הרכוש האסור. זאת, בניגוד לרוח החלטת בית המשפט המחוזי בעניין. לאור ההיבטים התקדימיים בפסק הדין, נעתר בית המשפט העליון לבקשה להארכת מועד לשם הגשת בקשה לדיון נוסף.

בפסק הדין השני בעניין זידאן - שכתבה השופטת יעל וילנר - המשיך העליון במגמה שאפיינה את "קרטל הגיזום", כשקבע שניתן לחלט רכוש בשווי הרכוש שבו נעברה עבירת הלבנת ההון כולה; ללא תלות בשאלה אם הרכוש  הגיע, כולו או חלקו, לכיסי מבצעי עבירת הלבנת ההון. העליון הוסיף כי כאשר מדובר בעבירה שביצעו שניים או יותר בצוותא, אין להתחשב בחלק כל אחד מהמבצעים לקביעת גובה הסכום שניתן לחלט מכל אחד, ועל כל אחד מהם חל הסיכון לשאת בסכום הרכוש הכולל שבו נעברה העבירה.

"הכבדה בלתי פרופורציונלית"

עו"ד אורי גולדמן, יו"ר-משותף של "ועדת עבירות כלכליות ואיסור הלבנת הון" בלשכת עורכי הדין, שמייצג בתיקי חילוט מורכבים, סבור כי הפסיקות יחלחלו גם לערכאות הנמוכות, וישפיעו על הליכים מקדמיים של חשודים בעבירות הלבנת הון. לדבריו, "הפסיקה יוצרת הכבדה בלתי פרופורציונלית של הליך החילוט הדרקוני מלכתחילה, לבטח לאור חזקת החפות שלה זכאי חשוד בשלב המקדמי". גולדמן מציין כי "מלכתחילה עניין 'השווי' לצורכי חילוט אינו פרופורציונלי לעבירות, שכן הוא מביא בחשבון רק את 'הקצפת' (המחזור) ואינו מתייחס לשווי האמיתי של העבירות - הרווח".

עו"ד אורי גולדמן / צילום: שלומי יוסף, גלובס
 עו"ד אורי גולדמן / צילום: שלומי יוסף, גלובס

אבל, מוסיף גולדמן, יש נקודת אור בולטת בפסק הדין. "העליון מסייג את החלטתו ומשאיר פתח לקביעה, שכאשר לא קיימת בעייתיות לפצל תקבולים, וכשהנאשם יוכיח שהתקבולים בוצעו כדין, ניתן להפחיתם מ'שווי' העבירה, וכך גם לגבי תשלומי המס". גולדמן "מקווה שבתי המשפט מטה עדיין יפרשו את החלטת העליון בפרשנות מקילה ולא מחמירה, בהתאם לנסיבות כל מקרה. אחרת, נשק החילוט הדרקוני ממילא, יהפוך לנשק קטלני ללא כל פרופורציה".

"שיקולי הרתעה אינם ראויים"

גם עו"ד דרור מתתיהו, שותף-מנהל מחלקת צווארון לבן במשרד פישר-בכר-חן, ובכיר לשעבר במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, מותח ביקורת על פסיקת העליון. תפיסתו מנוגדת לתפיסת הפרקליטות את כלי החילוט כאמצעי "הרתעתי".

לדבריו, "השימוש שעושות רשויות האכיפה בכלי החילוטים חצה את גבול הראוי". מתתיהו סבור - בניגוד לפרשנות  העליון בפסקי הדין להוראות החילוט בחוק איסור הלבנת הון - כי "הפרשנות הראויה היא שבנסיבות שבהן לא נעשו פעולות בתקבולים במטרה להסתיר או להסוות את מקורם, או את זהות בעליהם או את מיקומם, וניתנו שירותים או מוצרים לגיטימיים תמורתם - ניתן לחלט רק את הרווחים הנובעים מהתקבולים, לאחר ניכוי כלל ההוצאות, לרבות המסים ששולמו".

עו"ד דרור מתתיהו / צילום: שחר פליישמן
 עו"ד דרור מתתיהו / צילום: שחר פליישמן

עו"ד מתתיהו מציין כי זאת משמעות העיקרון שבבסיס חוק איסור הלבנת הון - "הוצאת בלעו של הגזלן מפיו". ומוסיף כי "החילוט הוא אינו עוד רכיב עונשי, ולפיכך לא ראוי להפעילו ולקבוע את היקפו משיקולי הרתעה. שיקולים שכאלה ממילא מובאים בחשבון בעת גזירת הדין".

גם עורכי הדין ארז הראל והילה שמעון, ממשרד גורניצקי מוטרדים מהשלכות פסיקת העליון. "מטרתה הרשמית של תפיסת נכסים בטרם הרשעה, היא להבטיח אפשרות לבצע חילוט סופי לאחר הרשעה. אולם במקרים רבים, תפיסה זמנית שכזו, כשהיא משמעותית, עלולה לשמש מנגנון לחץ על החשוד. דבר שעלול להוביל את התיק לסיום, כתולדה מלחץ כלכלי, שאינו תואם בהכרח את הנסיבות האובייקטיביות של המקרה".

עו"ד ארז הראל, מוביל תחום צווארון לבן במשרד גורניצקי ושות' / צילום: יונתן בלום, גלובס
 עו"ד ארז הראל, מוביל תחום צווארון לבן במשרד גורניצקי ושות' / צילום: יונתן בלום, גלובס

להשקפתם, הקביעה בפסק הדין בעניין הגיזום - שלפיה בחילוט רכוש שצמח מביצוע מכרז שלווה בעבירה, אין מקום להבחנה בין הוצאות הנחזות כלגיטימיות, כגון עלויות ביצוע המכרז או תשלום מסים, לכאלה שאינן לגיטימיות - "מסמנת מגמה מחמירה ושונה מזו שהשתקפה בהחלטה אחרת של העליון בפרשת מי אביבים, שעסקה גם היא בזכייה במכרז אגב מרמה. בפרשת מי אביבים, נטיית בית המשפט הייתה דווקא לצמצם את היקף החילוט (טרם הרשעה), תוך התחשבות, בין היתר, בהוצאות ביצוע עבודות המכרז על-ידי הנאשמים".

"בית המשפט מכניס שיקולי הרתעה" 

עו"ד שרון פרידמן, ראש תחום אכיפה כלכלית בפרקליטות המדינה, שאחראי, בין היתר, על מדיניות הפרקליטות בתחום הלבנת ההון והחילוטים, אינו מתרשם מזעקות השבר של הסנגורים על "החמרה" או "הקשחה" של הדין כלפי נאשמים וחשודים, לאור פסקי הדין החדשים של העליון. כך עולה משיחתו הבלעדית עם "גלובס".

עו"ד פרידמן מרוצה מפסיקות העליון האחרונות. אך לדבריו הוא מעולם לא חש שבתי המשפט עוצרים אותו מלהפעיל את כלי החילוט, למעט במקרים ספורים. "קראתי הרבה כתבות שבית המשפט שם לנו לכאורה 'ברקס', ואומר שאנחנו מחלטים יותר מדי. אלא שאני מכיר את התחום לעומק, וקראתי את כל פסקי הדין. המצב בפועל  הפוך. לדעתי, בית המשפט לאורך השנים הרחיב את יכולות החילוט, בצורה שאפילו לא ציפינו, וזאת בכפוף לתנאי של שמירה על מידתיות".

בניגוד לדברי הסנגורים לעיל, לדעת פרידמן יש לראות בכלי החילוט גם אמצעי הרתעתי, ולא רק ענישתי. "מגמת פסקי הדין היא שמטרת החילוט היא לא רק להוציא מהנאשם את מה שהרוויח בעבירה, אלא הרבה מעבר לכך. יש פה ממד הרתעתי, ולא רק צורך בהשבה". 

עו"ד שרון פרידמן / צילום: כדיה לוי
 עו"ד שרון פרידמן / צילום: כדיה לוי

ביחס לפסק הדין בעניין קרטל הגיזום, חושף פרידמן ששאלת החילוט "ברוטו" לעומת חילוט "נטו" היא "סוגיה שהתלבטנו בה רבות, והחלטנו להביאה להכרעה בעליון כדי שיכווין אותנו הלאה". ההכרעה מלמדת כי מבחינתו של העליון "לא מדובר במשחק סכום אפס. העליון מבהיר במפורש שמבחינתו כל הסכום שקיבלת בעקבות זכייתך במכרז שבוצע תוך תיאום אסור, הוא סכום העבירה והסכום שהולבן. ברגע שבית המשפט אומר שהוא לא מכיר בהוצאות, הוא מכניס שיקולי הרתעה. אם לעבריין עוברת בראש מחשבה כלכלית לפני ביצוע העבירה, שלפיה 'מקסימום ייקחו ממני את מה שאסור, מקסימום אני לא ארוויח', בית המשפט אומר לו - 'לא, אתה גם עלול להפסיד, לא רק לא להרוויח'".

לשיטת עו"ד פרידמן, פסקי הדין האחרונים הם המשך של מגמה קיימת ולא שינוי שלה. כדי לתמוך בטענתו, מפרט פרידמן מספר פסיקות של העליון מהשנים האחרונות שהרחיבו את יכולת הפרקליטות והמשטרה לתפוס ולחלט רכוש. כך, למשל, פסק הדין בעניין "אדם בן מיכאל" שעסק בהימורים, שהיה המקרה הראשון שבו תפסו דמי שכירות כרכוש אסור, וגם עסק רבות בסוגיית חילוט רכושם של אנשי-קש, שבהם משתמשים העבריינים המרכזיים.

פרידמן: "הרבה פעמים בעבירות של הלבנת הון אנחנו זונחים את איש-הקש ומתייחסים רק למי שהפעיל אותו, שכן הוא העבריין המרכזי. בית המשפט קבע כי אם מדובר באיש-קש שעצם את עיניו וידע שיש משהו 'פישי' בפעולה שלו, ובכל זאת נרתם לעזור לעבריין המרכזי - יראו בו אחראי באופן אישי. כלומר, למרות שאתה לא יודע שהרכוש מקורו בעבירה, עצם זה שעצמת עיניים, מספיק כדי לחלט לך".

דוגמה נוספת נוגעת להחלטת בית המשפט המחוזי לחלט למורשע בעבירה של הלבנת הון הן את הסכום שהושג בעבירה, והן את 30% ריבית שצברו הכספים בעשור עד לתפיסתם. "הריבית אומנם צמחה כדין ולא בעבירה, אבל בית המשפט אמר שבגלל שהריבית הזו צמחה מרכוש שמקורו בעבירה, הוא ניתן לחילוט".