קבלת-הפנים הצוננת של מנדלבליט לעו"ד דן אלדד: האם זה הגיע לו?

בפרפראזה על אמרה ישנה שלקוחה מעולם אחר לגמרי, אפשר להגדיר את קבלת-הפנים שקיבל ממלא-מקום פרקליט המדינה החדש, עו"ד דן אלדד, כך: מעולם לא קיבלו בכירים כל-כך, בסבר פנים חמוץ כל-כך, אדם בודד כל-כך משלהם.

כניסתו לתפקיד של אלדד התקבלה אתמול (ד') בביקורת נוקבת ופומבית מצד היועמ"ש אביחי מנדלבליט על דרך המינוי אבל גם על אלדד באופן אישי. במכתב ששיגר היועמ"ש להנהלת הפרקליטות, וכמי שקפאו שד, הודיע מנדלבליט כי הוא מסיר את התנגדותו למינוי של אלדד - אך באותה הנשימה ממש הדגיש כי אלדד הוא מועמד מטעמו של שר המשפטים, אמיר אוחנה, "שהסברתי לו בפירוט כי אינו מתאים לתפקיד ממלא-מקום פרקליט המדינה, ואף על-פי כן הסכים לקבל על עצמו את המינוי". היועמ"ש הוסיף שהוא סבור כי "אלדד שגה בכך שהסכים בנסיבות הקיימות לקבל על עצמו את התפקיד. צר לי כי בחר לפעול כפי שפעל".

מנדלבליט צודק לחלוטין שדרך המינוי הייתה פסולה. בסיטואציה שבה אנחנו ערב בחירות, וכששר המשפטים הוא שלוחו של ראש ממשלה מכהן שמואשם על-ידי הפרקליטות בשוחד ומרמה והפרת אמונים, לא ראוי שהשר ייקבע לבדו את זהות האדם שעומד בראש הפרקליטות. זכותו המלאה של היועמ"ש להעדיף מועמדים אחרים על פני אלדד.

ואולם מרגע שמנדלבליט החליט להשלים עם המינוי ולהסיר את התנגדותו, מצופה היה ממנו לעשות הפרדה בין הביקורת על השר אוחנה לבין אלדד ולתת קצת יותר גיבוי וקצת יותר כבוד לממונה שלא אמור לשאת על כתפיו את אשמתו של שר המשפטים.

במכתבו להנהלת הפרקליטות כתב מנדלבליט כי מצב בו מינויו של ממלא-מקום פרקליט המדינה הופך לזירת עימות - אינו רצוי, וכי יש בו כדי לפגוע בעבודת הפרקליטות ובאמון הציבור. הוא הוסיף כי "לעת הזו נדרש מכולנו לשלב כוחות כאיש אחד ולהתמקד באתגרים הרבים העומדים בפני מערכות אכיפת החוק".

כאן נשאלות השאלות - איך היועמ"ש מצפה לשילוב כוחות בפרקליטות אחרי שבעצמו הבהיר לכל חברי ההנהלה כי הממונה החדש עליהם אינו מתאים בעליל לתפקידו? ואיך אמון הציבור בפרקליטות יכול לגדול כשהיועמ"ש מצהיר כי מי שמונה לעמוד בראשה אינו כשיר לתפקיד?

אלדד, חשוב להבהיר, אינו מועמד שמקובל על היועמ"ש ועל אחרים, אבל ודאי שאינו גורם זר, עוין, שהובא מעולם אחר לתוככי הפרקליטות כדי לחבל בעבודתה. הוא בשר מבשרה של הפרקליטות, פרקליט בכיר שסיים לימודי משפטים בהצטיינות, התמחה אצל נשיא העליון לשעבר אהרן ברק, עבד עם השופט אליקים רובינשטיין, צמח וגדל בפרקליטות וניהל בשנים האחרונות את כמה מתיקי השחיתות הציבורית החשובים ביותר שנוהלו כאן, בהם את תיק 242 (תיק פרשת "ישראל ביתנו"). אם זה מה שמנדלבליט חושב על פרקליט שמנהל את המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, מה הציבור אמור לחשוב על מי שהופקדו בידיהם תיקים כל-כך חשובים?

מנדלבליט, אגב, אינו לבד. עמדתו נגד מינויו של עו"ד אלדד מגובה בעמדתם של בכירים ובכירות לא מעטים בפרקליטות. חלק מהם חשקו במינוי, וביקורתם נובעת מקנאה; חלק אחר חושב בכנות שאלדד אינו מתאים, ושאין לו את הניסיון הניהולי והמקצועי הדרוש. על כל פנים, פוליטיקה ארגונית, אינטריגות, קנאות ושנאות והתחשבנויות יש בפרקליטות במידה שאינה פחותה מאשר בארגונים אחרים.

ולסיום, עוד הערה: מנדלבליט דואג שמינויו של אלדד על-ידי השר אוחנה עלול להביא לפגיעה בעצמאות עבודת הפרקליטות ולאי-תלותה בגורמים חיצוניים ובהם גורמים פוליטיים. הוא לחלוטין צודק. חלילה לנו מלהגיע למצב שבו בכירים במערכת אכיפת החוק תלויים בגורמים פוליטיים, ודרך המינוי בה בחר אוחנה אכן עלולה להביא לפגיעה כזו.

אבל מנדלבליט צריך לזכור דבר נוסף בהקשר הזה: העצמאות ואי-התלות של פרקליט המדינה צריכים להיות במובנים מסוימים גם ביחס ליועמ"ש. לפרקליט המדינה צריך להיות שיקול-דעת עצמאי ועוז למסור חוות-דעת מקצועיות שהן מנוגדות לעמדת היועמ"ש.