התקופה הנוכחית היא חלומו של כל יועץ תקשורת, גן עדן ליחסי ציבור. התקשורת המסורתית נחלשה, מנועי רווח מרכזיים כמו פרסומות ולוחות עברו לאינטרנט, ומאפשרים לשים אצבע מדויקת על קהלי היעד באמצעות מניפולציות טכנולוגיות. ללא הרווחים מפרסום שידעה בעבר, התקשורת המסורתית ענייה יותר כיום, בעוד המדיה החדשה היא בור ללא תחתית שתובע חומרים סביב השעון.
ברבים מכלי התקשורת המסורתיים העובדים יותר צעירים ופחות מנוסים, וגם היכן שלא, לכתבים יש פחות זמן להקדיש לבדיקת כל מידע. כל אלה יצרו השטחה בלתי נמנעת של התקשורת, ופעמים רבות התוצאה היא שהקומוניקט שאנו משגרים זוכה להרבה פחות בדיקות ושאלות בדרך לפרסום. הרבה מחברי וחברותי למקצוע לא יודו בכך, ולמרות שיש גם חסרונות שבאים לידי ביטוי בעיקר בצמצום בכמות כלי התקשורת והעמודים בעיתון, אבל האמת היא שהתקופה הזו היא גן עדן בשבילנו, יצרני התוכן ומייצגי הלקוחות בעלי האינטרס.
התוכן הממומן הוא הפיל בחדר - למרות העובדה שהוא נמצא בכל מקום ואין כמעט גוף מדיה שלא פועל היום באופן משמעותי באפיק זה, גופי התקשורת נמנעים מלדבר עליו. חלק מהם מפקידים אותו בידי גופים חיצוניים, כאילו אומרים - "זה לא שלנו", גם אם בפועל זה מנוע הצמיחה שלהם ומה שמשלם חלק נכבד ממשכורות העיתונאים, המערכת וההפקה. זה כבר מזמן לא מסתכם בהענקת פרסים בתוכניות ריאליטי, אלא לובש פנים ודומה חזותית דמיון רב לחדשות ולמידע עיתונאי.
מגוון גדול של "מוצרים" מוצע לנו וללקוחותינו: מפינות בתוכניות טלוויזיה בבוקר ובערב דרך כתבות וידיעות ממומנות באתרים ועיתונים ועד ל"חבילות תוכן" בכנסים של כלי התקשורת הלוחמניים ביותר, שכוללים כמובן גם השתתפות בככתבות המקדימות והמסכמות. אלה פעולות סבירות אם האינטרס המרכזי שלהן הוא כי כלי התקשורת ימשיך להתקיים, וכל עוד המידע אינו מכפיש, מבוסס נתונים, הגיוני ומגובה בידע ואנשי מקצוע העומדים מאחוריו.
גם פה צריכים להיות גבולות - יש הבדל גדול בין אייטם ממומן שנועד לחשוף את הציבור לפרויקט חדש או לשירות חדש, והוא כולל מידע אמיתי שלא עבר את הסף הענייני של התקשורת.
אולם כאשר מי שעוסק במלאכה הוא חסר גבולות או ידע, המהלך יכול להיות הרסני ומנוצל לרעה. גם אם כיועצת תקשורת יש לי אינטרס אישי שיהיה טשטוש בין תוכן לגיטימי ובין תוכן ממומן, כאזרחית אסור לי לשכוח את הסכנות שבדבר.
תוכן ממומן לא ראוי אינו לגיטימי, בעיקר כאשר עדיין רבים בציבור אינם יודעים להבדיל בינו לבין תוכן חדשותי ועיתונאי "נקי". זו הדרך הברורה והוודאית לאובדן האמון המוחלט בתקשורת. אובדן האמון בתקשורת שנמצא בחיינו כבר עתה והינו חלק מאובדן אמון כולל יותר ברשויות ובאמונה שיש איזה מבוגר אחראי שדואג לנו, ובמידה רבה של צדק. אין שום מבוגר אחראי, ואם יש דאגה לציבור היא אקראית וחלקית.
בעולם מנוכר ודורסני הציבור צריך לדאוג לעצמו - בדיור, בפנסיה, בחינוך ובבריאות - ובהיבט התקשורתי לדעת לזהות את המקומות בתקשורת שכן משרתים אותו, שאינם מוטי פרסום ואין מאחוריהן הגיון בריא ואינטרסים באופן חריף, שהם לא יצרני פייק ניוז, לטפח ולשמר אותם.
בפועל עודף המידע הוליד את ההפך ממה שמהפכת המידע התכוונה להיות - מידת האוריינות התקשורתית של הציבור יורדת ולא להפך, בחינה של כל פרט מידע וכל ידיעה בשטף המידע שסביבנו הם לא רציונליים וכך, עודף המידע המטורף של התקופה החדשה לא הפך אותנו לחכמים יותר אלא דווקא לפאסיביים.
כמו שצריך ונדרש ללמד ילדים בבית ספר על הפנסיה שלהם ועל המשכנתא, צריך ללמד אותם גם איך לקרוא עיתון ואיך לראות טלוויזיה.
הכותבת היא בעלת משרד ייעוץ תקשורתי ויחסי ציבור