צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
ספר הילדים "נוריקו סאן הילדה מיפן" פורסם לראשונה בארץ ב-1957, והיה הצוהר הראשון לתרבות יפן עבור ילדי התקופה. השפעתו של הספר באותם ימים הייתה כה רבה, שאין כמעט ילדה שלא התחפשה בפורים ליפנית, עם קימונו מאולתר שהסבתא תפרה, דוקים צבעוניים בשער ועיניים שלוכסנו עם עיפרון איפור כהה. הסקרנות והכמיהה לארץ הרחוקה, השונה והמוזרה הזאת נבטו שם.
● עם הפנים אל השמש העולה: 20 דברים שכדאי לעשות בטוקיו
● ממסעדת מישלן ועד ארוחה ב-32 שקל: סיבוב קולינרי בטוקיו
דרך ארוכה מאוד עברנו מאז. הנכדים של ילדי התקופה ההיא יודעים ללהטט במקלות אכילה כבר בגיל הגן, לברור בקפידה את הסושי המועדף עליהם או אפילו להכין אותו בעצמם בעזרת מחצלת קטנה. הם למדו ג'ודו כבר בגיל חמש ויודעים לקפל עגור מנייר אוריגמי.
הילדים האלה גדלים לבוגרים שקשה לרגש אותם. הם רוצים עניין חדש ועוד תחכום. אותה ארץ שהייתה פעם רחוקה ומסתורית, כבר איננה פנטזיה בעבורם, היא כאן מעבר לפינה.
החשיפה ליפן היום בארץ היא כה גדולה וכה לוהטת, שאין כמעט תחום שאינו מושפע ממנה. קולינריה ועיצוב, גינון ואמנויות לחימה, אופנה, שירה, ציור, מוזיקה, קולנוע ותיאטרון. מערב שירת הייקו למופע בוטו, מטקס תה לסדנת שיבורי (טקסטיל), איקבנה (סידורי פרחים), סאורי (סריגה יפנית), קנזשי (עיטורי שיער) ועוד. הכול מכול.
את המיומנות כבר לא רוכשים המורים והמדריכים כלאחר יד, אלא נוסעים ומשתלמים ביפן, באוניברסיטאות בערים הגדולות או בכפרים נידחים עם מאסטר נערץ. הם משתמשים בחומרים אותנטיים ומקימים קבוצות עניין ברשת עם מפגשים ומעורבות רבה.
שגרירות יפן בשיתוף עם האגודה לידידות ישראל-יפן עורכות מדי חודש הרצאה בנושא יפן וקהל הנחשפים אליה הולך וגדל. יש שפע של הרצאות על יפן ותרבותה בשמות כמו "סוד הקסם היפני" ו"להתאהב ביפן", שבין המרצים הבולטים בהן נמנים איילת אידלברג והאדריכל אריה קוץ, מרצה על אדריכלות יפנית וראש הלשכה לקשרי יפן ישראל. בסינמטקים יש הרצאות על סרטים יפניים, מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה מקיים תערוכות של אמנות יפנית, סדנאות וימי עיון, וכל אלה, מבלי להזכיר את הסדנאות העוסקות בקולינריה היפנית הכה פופולרית בארץ (ישנה טענה שלפיה בישראל קיים המספר הרב ביותר של מסעדות סושי ביחס לגודל האוכלוסייה, אחרי יפן). להלן מבחר קטן מהשפע הגדול.
לומדים יפנית: מי בארץ לומד יפנית? סטודנטים בחוג ללימודי אסיה, אנשי עסקים שמנהלים קשרי מסחר ביפן וגם בני נוער המכורים לאנימה ומאנגה (קומיקס יפני). ואלו האחרונים הם הלהוטים ביותר. נארוטו, שינגקי נו קיוג'ין, וואן פיס, פיירי-טייל ועוד - כולם סדרות של אנימה ומנגה - הם האורחים הקבועים בשיעורים הללו. (זר לא יבין זאת).
לפרטים: japanese-center.co.il.
אוריגמי: אוריגמי, אמנות קיפול הנייר היפנית, פורחת בארץ. אוריגמי משולב היום באמנות, בעיצוב, באדריכלות, בחינוך ובמדע. וכמובן גם סתם בשביל הכיף. ילדי הגנים ובתי הספר בארץ יכולים ללמוד אוריגמטריה, שהיא סביבת תוכן דיגיטלית ללימוד גיאומטריה באמצעות קיפול אוריגמי. במרכז הישראלי לאוריגמי ברמת גן מתקיימים חוגים למתחילים ולמתקדמים.
לפרטים: www.origami.co.il.
קליגרפיה: מי היה מאמין שיש בארץ לא מרכז אחד ללימוד קליגרפיה, אלא כמה וכמה. קליגרפיה איננה רק כתיבה קישוטית באמצעות מכחול. היא הרבה יותר מזה. פירוש המילה שודו היא "דרך המכחול". העוסקים בה מבטיחים כי זהו עיסוק עם משמעות שתורם לאיזון, הרמוניה ושלוות נפש. "שודו, מרכז לקליגרפיה ותרבות יפן" מציע קורסים ארוכים ומעמיקים וגם סדנאות קצרות (לפרטים: www.calligraphy.co.il), וכך גם "סטודיו דרך המכחול" (brush way studio). הרוצים ללמוד את עקרונות הציור היפני יכולים לפנות אל טל שימיזו: facebook.com/tal.shimizu.
וואשי: את הציור או הקליגרפיה מבצעים על וואשי, הנקרא בטעות נייר אורז. זהו נייר עתיר סיבים במרקם של עבודת יד העשוי מקליפת עץ. מלאכת הכנתו כרוכה במיומנות ובלמידה ממושכת. יזהר נוימן הוא אמן נייר שאת הכשרתו רכש ביפן. בסדנה שלו הוא מייצר ניירות מיוחדים לאומנים וגם מלמד לייצר נייר מקליפת עץ ה"תות נייר" הגדל במטע במושב עמקה בגליל. www.izharneumann.com.
תיפוף יפני: לאחר מסע אימונים ביפן ובטייוואן, נולד מופע של הקבוצה הראשונה והיחידה בישראל לתיפוף זן ותיפוף יפני. המופע מבוסס על יסודות אומנויות הלחימה, מצב תודעה מדיטטיבי, עוצמה ואנרגיה אדירה. הקבוצה מנגנת על תופי Taiko ענקים בתנוחות נגינה שונות, במקצבים ובתנועה שחודרים וסוחפים את השומע, ויש גם סדנאות תיפוף. לפרטים: facebook.com/taiko.life.israel.
אומנויות לחימה: אייקידו, ג'ודו, קראטה, קנדו, ונינג'יטסו הן אומנויות הלחימה היפניות הנפוצות בארץ. הן מתורגלות בהקדשה עצמית כדרך חיים, בלבוש מסורתי, דרך ארץ ודרגות מיומנוּת. מכל אלו האייקידו - "הדרך להרמוניה עם האנרגיה" מדברת במיוחד אל המתרגלים המבוגרים, כי אין בה תחרותיות והפציעות בה מועטות יחסית. זאב ארליך, מהבכירים בארץ בתחום האייקידו, מגדיר אותה כהגנה הדדית ומוסיף כי יש לה יישום מעשי בחיי היומיום. אפשר למצוא מרכזי לימוד אייקידו במקומות שונים בארץ.
שיבורי: טכניקת צביעת טקסטיל טרנדית באופנה ובעיצוב הבית. השיטה המתבססת על קשירה, קימוט וקיפול הבד טרם טבילתו בצבע הטקסטיל, קצת דומה למה שכינו פעם בארץ "בטיק". הקפלים בבד יוצרים הדפסים בעלי מבנה גיאומטרי, אך התוצאה הסופית מורכבת וחד-פעמית בשל אופייה הבלתי-צפוי של התפשטות הצבע על הבד. טכניקת השיבורי מזוהה בעיקר עם צבע האינדיגו. רמה אמיר מעבירה סדנאות שיבורי בהרצליה. לפרטים: www.amirama.co.
קים דרור, מעצבת אופנה וטקסטיל מקומית בעלת המותג "קימקה", נסעה ליפן והתמחתה שם בטכניקות טקסטיל יפניות מסורתיות ושימוש בצבע האינדיגו. התוצאה מרהיבה. www.kimka-studio.com.
גינון: הצבנו סלעים בגינה והקפנו אותם בחצץ, הנחנו אבני מדרך והקמנו גדר במבוק - וזה עדיין לא גן יפני. שתלו לנו זית באי התנועה וגזמו את ענפיו כפונפונים - זהו אינו בונסאי. אין ספק שהגן היפני השפיע על הגינון בארץ, אך הדרך להקמת גן שכזה כמעט ואינה אפשרית בתרבות שלנו.
בונסאי: בונסאי היא אמנות הפיסול עם עצים חיים. בגן הבוטני בירושלים יש כ-300 עצי בונסאי. זהו אחד מאוספי הבונסאי הוותיקים והמגוונים בארץ. שווה לבקר. לשם קידום התחום פועל בגן הבוטני בית ספר וסטודיו לבונסאי. לפרטים: www.botanic.co.il.
איקבנה: מאיו זדוף, ילידת אוסקה שחיה בישראל ונשואה לישראלי, היא מאסטרית באיקבנה, סידור פרחים יפני, ומשלבת מסורות של שתי התרבויות: סידור פרחים יפני ופרחים לשבת. "למדתי סגנון שנקרא אוהרה ריו", היא מסבירה, "זהו אחד משלושת הזרמים הגדולים ביפן. מה שמיוחד בו, שהוא משתמש גם בפרחים 'לא יפניים', אבל שומר על הצורה המסורתית של השזירה". את השיעורים שלה היא מנחה כשהיא לבושה בקימונו, ונותנת למשתתפות הרגשה כאילו הן בעולם פלאי אחר, לפחות לכמה שעות. יש סדנאות של מפגש אחד ויש כאלה של ארבעה, והן מתקיימות בתל אביב, בחיפה ובמקומות נוספים. לפרטים: www.mayuhana.co.il.
הארוקון: הארו - אביב, קון - כנס. ההארוקון הוא כנס הדגל של חובבי אנימה ומנגה (האנימציה והקומיקס היפניים) ובאופן כללי של תרבות יפנית פופולרית וגיימינג (קונסולות ומשחקי לוח יפניים). לצד כנסים כאלה ביפן ובארצות אחרות, בשנים האחרונות התחילו לקיים אותו גם בארץ, אחת לשנה בפורים בבנייני האומה בירושלים. מאחוריו עומד ארגון מנגה ואנימה ישראל (אמא״י), עמותה שנוסדה ב-2007 כדי לקדם את התחום ואת תרבות יפן בישראל. במהלך השנים הופקו בכנס מחזות זמר, נערכו תחרויות קוספליי, הוצגו משחקים חדשים והתקיימו אירועי טריוויה וקריוקי ברוח יפנית. הכנס הבא יתקיים ב-10 במארס 2020. לפרטים: harucon.org.il/2020.
בוטו: להקת סנקאי ג'וקו שביקרה בארץ לראשונה ב-1983 חשפה לפנינו את הבוטו והשאירה אחריה רושם עמוק. "הבוטו", מגדירה מיה דונסקי, העוסקת בתחום מאז 1985, "הוא הלך הרוח של הגוף. מחול נשמה אוונגרדי". מיה מעבירה סדנאות המתמקדות במה שהיא מגדירה "חקר התנועה הפנימית והעצמתה לכלל נוכחות אקסטטית וטוטאלית בחלל, תוך השתחררות ממושגי צורה-זמן". כדי להבין מה זה אומר כדאי להתנסות. לפרטים: www.mayadunsky.com.