בנימין נתניהו וניר ברקת / צילום: איל יצהר, גלובס
אנחנו חיים בתקופה מאוד עצובה. "רק ביבי" ואחיו התאום "רק לא ביבי" משתוללים ומכניסים את כל המערכת לשיגעון. וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ. ואני שואל: לָמָּה זֶּה אָנֹכִי?
הטריגר החדש, שמשגע אותי לחלוטין הוא הסיפור של ניר ברקת. האיש שהגיע ממפלגת קדימה של תוכניות ההתנתקות וההתכנסות, הפך בן רגע לבשורה הגדולה של הליכוד. בנימין נתניהו ייעד לו את תפקיד שר האוצר, ובכך קיבל רשמית את התואר "איש ימין", וכולנו צריכים לרקוד על פי החליל הזה, שהרי אם לא כן יבוא אבי ניסנקורן ויהיה שר האוצר של גנץ ולפיד.
חזרתי אחורה, לתקופה שברקת איים על נתניהו והיה חשש שיתמודד נגדו על תפקיד יו"ר הליכוד. משה איפרגן מאתר "מידה", המזוהה עם ראש הממשלה נתניהו, שפך מרורות על ניר ברקת. באוקטובר 2018 כתב כי "עיר שתושביה נוטשים אותה בהיקף כה נרחב היא עיר שהעומד בראשה נכשל כישלון חרוץ. העובדות הקשוחות ביחס למאזן ההגירה בירושלים חסרות רחמים והן אינן מתחשבות בתעמולה: בתקופת ברקת ירושלים ממשיכה להינטש על ידי תושביה היהודיים בצורה דרמטית, ובקצב המסכן את עתידה כעיר יהודית וציונית.
"הפער הזה שבין תדמית למציאות הוא הסיפור של ניר ברקת, ולא רק ביחס למידת הצלחתו בירושלים. בנתונים שאביא להלן, אראה כי בתום עשר שנות כהונה כראש עירייה ברקת מותיר את ירושלים במצב קשה עד אנוש". איפרגן מוסיף וכותב כי "מדובר בכישלון מהדהד שהיה צריך לגרום לברקת לארוז את חפציו ולשוב לחייו הפרטיים". איפרגן לא ריחם, וסיים את מאמרו בקביעה כי "כל פעולותיו והצהרותיו של ברקת במשך עשר שנים בהן כיהן בתפקיד ציבורי בכיר מעלות את החשש שהוא אינו מחזיק בעמדות אמיתיות כלשהן".
אבל למה לנו ללכת עד פעיל הליכוד משה איפרגן, בואו נלך לשר התקשורת דוד אמסלם. השר אמסלם אמר על ברקת כי הוא איש שמאל, לא ראוי, מעולם לא היה איש ליכוד, "וכשהציבור ייחשף ליכולות של ברקת הוא יבין שהוא לא ראוי".
היועץ האסטרטגי (הנהדר) של הליכוד, עו"ד מיכאל דבורין גם הוא תקף את ברקת באותו זמן. "ניר ברקת. בוא להתראיין ולספר לליכודניקים מה הדעות שלך בכל הנושאים ולמה אייל ארד, שהוא סדין אדום בליכוד, מכל האנשים, מייעץ לך. אף אחד לא יתן לך את המלוכה וגם לא קרבה למלוכה על סמך מרוץ הפורמולה. העניינים רציניים מדי מכדי שנסתכן ברובי ריבלין נוסף".
באותה תקופה גם שלפו ראיון מ-2003 שעל פי הטענה ניר ברקת אמר כי "תמיד הייתי בכיוון של רבין וב-92' הצבעתי עבורו".
אני יכול להביא עוד הרבה ציטוטים, אבל הרעיון מובן. אז מה בעצם השתנה? איך איש השמאל, הסוס הטרויאני הופך בבת אחת לבשורה הגדולה של הליכוד, ליורש הרוחני של מרגרט תאצ'ר? ובכן, התשובה מאוד ברורה. נתניהו. אין באמת ימין ושמאל אידאולוגיים, יש מה שטוב לנתניהו ומה שרע לנתניהו. איש הוועדים אבי ניסנקורן יחריב את המדינה, אבל איש הוועדים חיים כץ יכול להיות שר מצוין תחת ממשלת נתניהו, כי הוא ימין. ניר ברקת יכול להיות בעל דעות כלכליות "חברתיות", אבל ברגע שהוא מקבל את החותמת של נתניהו הוא הופך להיות איש כלכלת הימין.
ויותר מכך, העמדות הכלכליות שברקת הביע עד כה לא קשורות לתפיסת עולם של ימין כלכלי.
ברקת לא מדבר על שוק חופשי אלא על ניהול הכלכלה. הוא תומך בהגדלת הוצאות הממשלה ובמאמר שכתב כאן ב"גלובס" בנושא הגירעון הוא לא הציג שום תוכנית קוהרנטית לטיפול בנושא. כראש העיר ירושלים (כפי שכתב עמירם ברקת) ברקת שיתף פעולה בצורה יום יומית עם ההסתדרות כדי לממש את רצונותיו הפוליטיים והעובדה שהוא התהדר בהידרדרות ירושלים באשכול הסוציו-אקונומי רק כדי שהעיר תקבל יותר תקציבים מהממשלה אומרת דרשני. ברקת תמך בהתלהבות בצדק חלוקתי, אולי זה לא שמאל - אבל זה גם לא ימין. מה ההבדל היסודי בין המדיניות הכלכלית של ממשלות נתניהו בעשור האחרון לבין המדיניות הכלכלית שמציעה מפלגת כחול לבן? צריך פינצטה כדי לגלות.
זה עצוב וזה מדכא. אנחנו כבר למעלה משנה במרוץ סוסים הזוי. מכבי נתניהו נגד הפועל גנץ. אין שום משמעות למדיניות ולמצע, אין שום מהות, לא בנושאים כלכליים ולא בכל נושא אחר.
אנחנו נמצאים בישורת האחרונה של מערכת בחירות שלישית בתוך שנה אחת. אני חושב שמגיע לציבור בישראל לקבל מצע מפורט ומחייב, ולא סיסמאות ערטילאיות וירידות אישיות, בכל התחומים הנוגעים לאזרחי ישראל. כלכלה, המצב בעזה, סיפוח, בריאות, דת ומדינה, ועוד ועוד. אה, כן, ועוד דבר אחד: בהינתן העובדה הברורה שלאף גוש לא יהיו 61 מנדטים בכוחות עצמו, מה תעשו כדי לוודא שלא תהיה מערכת בחירות רביעית?
הכותב משמש ככתב משפטי ב"גלובס"