דעה: הרעיון של שקד למנוע תשלומי פנסיה מעובדים זרים - לא מוסרי, לא יהודי ומקומם

1.

בארץ שמלאה כולה משפט, היה זה עוד שבוע סוער בגזרה המשפטית. מועד פתיחת משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו נקבע ל-17 במרץ; הפרקליטות אישרה כי בכוונתה לבדוק את "פרשת המימד החמישי"; ופרטים נוספים על התנהלות היועמ"ש אביחי מנדלבליט והרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי בפרשת "מסמך הרפז" נחשפו בערוץ 13.

אבל עם כל הכבוד לנושאים הללו, דווקא הצהרה של שרת המשפטים לשעבר (ואולי גם לעתיד) ח"כ איילת שקד, בנוגע לתנאי העבודה של עובדים זרים תפסה את תשומת-לבי. חשוב לעסוק בה.

במהלך סיור שערכה במושב עין-יהב בערבה, התייחסה שקד לאופי התשלום לעובדים הזרים ואמרה כי "חקלאי ישראל קורסים תחת הנטל של העסקת העובדים הזרים. אנחנו בימינה מתחייבים לשנות את התנאים. נתחיל מביטול הפנסיה של העובדים הזרים". מאוחר יותר צייצה שקד בטוויטר: "נושא הפנסיה לעובדים זרים, חורה להרבה שמאלנים בפיד. הם מעדיפים שחקלאים ומסעדנים יקרסו, העיקר שמצפונם הנאור יהיה שקט". שקד הוסיפה, כי "אף אחד לא מכריח אותם (העובדים הזרים) להגיע לעבוד כאן בתנאים הוגנים. תסלחו לי, אבל מצפוני שקט בידיעה שאני עוזרת לאותם חקלאים, מסעדנים ומשפחות המעסיקות עובד סיעוד וכורעות תחת הנטל".

האמירות הללו של שקד, שעלולות להפוך בקרוב למציאות חוקית, מקוממות.

ראשית, מרגיז ומכעיס הניסיון של שקד לסמן את אלה שתומכים בפנסיה לעובדים זרים כ"אויבי" המעסיקים הישראלים שלהם. כאילו שהדרך היחידה והנכונה של המדינה לעזור לחולים הסיעודיים, למסעדנים או לחקלאים, היא באמצעות פגיעה במי שמקלח אותם ומאכיל אותם בכפית, שוטף את הכלים במסעדות שלהם או קוטף את הפלפלים הצהובים והאדומים בשדות שלהם. אם שקד רוצה לעזור למסעדנים ולחקלאים היהודיים, יש 100 דרכים טובות לעשות את זה בלי לפגוע בזכויות של הפועלים הפשוטים, שמצילים את הכלכלה שלנו, שכן הם עושים עבודות שאף יהודי לא מוכן לעשות.

ההצהרות של שקד הן מרגיזות גם משום שהיא ממשיכה את הטרנד הדוחה של חלק מהפוליטיקאים והעיתונאים מהימין לסמן את כל מי שתומך בזכויות אדם או בזכויות של עובדים זרים כ"שמאלני", כמעט עוכר ישראל. כאילו שתמיכה במתן פנסיה לעובדים זרים קשורה לעמדה פוליטית ימנית או שמאלנית. שקד, שמתיימרת לייצג ציבור דתי-לאומי, מציגה כאן עמדה שהיא לא רק אנטי-מוסרית במהותה, אלא גם אנטי-יהודית.

התורה הזהירה אותנו לבל נפגע בגרים שבתוכנו לא פחות מ-36 פעמים, מתוך הבנה שרמתה המוסרית של חברה ושל כל פרט בה, נבחנת בעיקר לפי יחסה לאחר ולשונה.

לגופם של דברים, הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים לא אמורות להיות פריבילגיה לעובד, בין אם הוא יהודי, ערבי או תאילנדי, אלא זכות בסיסית שלו. מאז ינואר 2008 מחויבים כלל המעסיקים בארץ להפריש לעובדים כספים לקופות גמל ופיצויי פיטורים, לפי צו ההרחבה הכללי לביטוח הפנסיוני. החובה חולשת גם על עובדים זרים, שכן החוק בישראל חל על כל מי שנמצא בתחומה גם אם אינו תושב או אזרח. לפי חוק עובדים זרים, ההפקדות לפנסיה ולפיצויים מופרשות לחשבון בנק מיוחד והעובדים הזרים רשאים לפדות אותן כשהם מסיימים את העבודה וחוזרים לארצותיהם.

צריך גם לזכור שרבים מהעובדים הזרים, בשל חולשתם והתלות שלהם במעסיקים מוותרים מרצון על זכויות רבות. היו בעבר מקרים רבים מדי שבהם מעסיקים החזיקו שלא כדין בדרכונים שלהם או ניצלו אותם לרעה. שכרם נמוך ורבים מהם מועסקים באמצעות חברות כוח-אדם ולא בהעסקה ישירה.

בשיחה שניהלנו היום עם מנהל של מסעדה מוכרת בתל-אביב, הוא תיאר בפנינו את תנאי העבודה של העובדים הזרים שמועסקים אצלו. "יש לנו עובדים מתאילנד, ויש לנו עובדים אפריקאים. שוטפי הכלים עובדים אצלנו כל יום מעשר בבוקר ועד אחת אחר חצות בעמידה בשטיפת כלים. יש להם יום חופש אחד בשבוע. גם טבחי ההכנות עובדים 12/13 שעות ביום. כולם מועסקים דרך חברות כוח-אדם שאחראיות על תנאי ההעסקה שלהם". זו המציאות הלא פשוטה של אותם אנשים שעובדים אצלנו ומשרתים אותנו ומסייעים לכלכלה שלנו. מציאות שאיילת שקד רוצה להחמיר.

2.

מערכת הלחצים שמופעלת על הפרקליטות ועל היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בשבועות ובחודשים האחרונים היא אולי חסרת תקדים. על רקע ההחלטה להגיש כתב אישום חמור נגד ראש הממשלה נתניהו, חוזרים ותוקפים נתניהו ואנשיו את הפרקליטות ומטילים ספק בעצם הלגיטימיות שלה ושל החלטותיה.

אם צריך לסמן שני שיאים של שפל מבין לא מעטים שהיו עד כה, אפשר להצביע על "נאום הפרקליטות שבתוך הפרקליטות" שנשא שר המשפטים אמיר אוחנה ב-29 באוקטובר 2019 ובנאום שנשא רה"מ זמן קצר לאחר שהיועמ"ש מנדלבליט הודיע על הגשת כתב אישום נגדו ב-21 בנובמבר 2019. אוחנה טען כי בתוך הפרקליטות יש מעין תת-ארגון שתכליתו לחסל קריירות פוליטיות וציבוריות. נתניהו טען, כי "אנחנו עדים לניסיון של הפיכה שלטונית נגד ראש ממשלה בעלילות-שווא".

נתניהו ואוחנה טועים ומטעים. הפרקליטות אינה מושחתת. רוב הפרקליטים הם ישרים ועובדים בשביל כולנו. העבודה שעשו הפרקליטות והיועמ"ש בנוגע לתיקי ראש הממשלה היא ראויה לשבח ואם נתניהו רוצה להוכיח את חפותו ראוי שיילחם עליה בבית המשפט במקום להסית נגדם. ואחרי שאמרנו את כל זה, ובמנותק מאוחנה ונתניהו, צריך להוסיף ולומר שישנה גם ביקורת לא מעטה על הפרקליטות שהיא עניינית ומתבקשת.

אם צריך לסמן בעיה מרכזית גדולה בעבודת הפרקליטות, שהיא אולי כמעט אינהרנטית לאופי התפקיד התביעתי, הרי שמדובר בחוסר יכולת מספק לבדוק את עצמה, לקבל ביקורת, ולראות מי עומד מולה. ולא כשמדובר בראש ממשלה חזק ואמיד אלא דווקא במקרים היומיומיים של האזרחים הקטנים שהסתבכו עם רשויות החוק.

זה נובע בעיקר מכך שהפרקליטים מורגלים לבוא בבוקר למשרד ולבית המשפט ולעסוק בניסיון להרשיע את הנאשמים שעומדים מולם. זוהי עבודתם. זהו תפקידם. אבל כשהניסיון להרשיע הופך לשגרה, הרבה יותר קשה לראות את הצד השני. וזה מוליד מקרים כמו למשל של עמוס ברנס או אלישע חייבטוב שהורשעו במעשי רצח, ככול הנראה על לא עוול בכפם, או "סתם" מקרים של חשודים ונאשמים שזכויותיהם נפגעות.

את ההתרגלות הזאת, לראות כמעט כל תיק בעיניים תביעתיות, עם רצון "לספק את הסחורה" ולהביא להרשעה, קשה לשנות, אבל יש דרכים די פשוטות לשפר את המצב. אחת מהן היא לגייס לשורות הפרקליטות הפלילית עורכי דין שיש להם ניסיון בסנגוריה ובהגנה על נאשמים וחשודים. כיום, כמעט ואין בפרקליטות הפלילית, ודאי בדרגים הגבוהים שלה, עורכי דין שעסקו בסנגוריה.

לפרקליט שעמד משני צדי המתרס, שהגן על חשודים ונאשמים וכעת הוא תובע חשודים ונאשמים יכולה להיות ראייה שלמה יותר של התיק ושל האדם העומד מולו. בצה"ל זה דבר מקובל שעורכי דין מהסנגוריה הצבאית עוברים לפרקליטות הצבאית, ולהפך. היועמ"ש מנדלבליט בעצמו, היה גם סנגור צבאי ראשי וגם פרקליט צבאי ראשי. אין סיבה שמערכת התביעה האזרחית לא תאמץ לעצמה נוהל דומה. הגיע הזמן שהפרקליטות תגייס לשורותיה עורכי דין מהסנגוריה הציבורית ושהסנגוריה הציבורית תגייס לשורותיה פרקליטים.