הרשימה המשותפת / צילום: הרשימה המשותפת
הסיסמה של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקמפיין הבחירות - "אין לגנץ ממשלה בלי טיבי", לא מפתיעה אותי. "טיבי" הוא שם קוד ל"ערבים". מבחינתו של נתניהו, הוא פורט על מיתרי הפחד הכי רגישים, ולא אכפת לו שהם הכי מסוכנים, שאת הצלילים ההרסניים שישאירו ביום למחרת הבחירות, ייקח לנו הרבה שנים להשכיח ולהחליף בצלילי דרבוקות עליזים או פסנתר מרגיע.
נתניהו רואה רק את טובת הקמפיין, את הרווח העכשווי שלו עצמו, כמפלט אחרון. האתמול לא עניין אותו והמחר לא מעניין אותו. הוא נלחם את מלחמתו האחרונה - אם זה יצליח לו, הוא השיג את מבוקשו; אם הוא ייכשל, אז כמו שאמרה פעם שרה רעייתו: "נעבור לחוץ-לארץ, שהמדינה הזאת תישרף".
אבל אנחנו האזרחים לא עוברים לשום מקום, יהודים, מוסלמים, נוצרים, צ'רקסים, דרוזים, לא גיא מתל אביב, לא אחמד מכפר קאסם, לא ג'ורג' מתרשיחא, לא ביברס מכפר כמא ולא סלמאן מחורפיש. אנחנו רקמה אנושית אחת שנשארת פה להילחם על המדינה שלנו, ולעשות אותה מקום טוב יותר לילדינו ולנכדינו.
נתניהו לא מפתיע אותי. מפתיעה אותי שתיקתם הרועמת של ראשי כחול לבן שרוקדים לצלילים של אותם מיתרים שביבי פורט עליהם. אותה כחול לבן שהפציעה לחיינו לפני כשנה, והבטיחה להביא את השינוי המיוחל. במקום לחבק את אזרחי המדינה באשר הם, בלי הבדלי דת, גזע, מין ושם משפחה, הפעילים שלה ותומכיה משגרים בתגובה תמונות של ביבי לוחץ את ידו של טיבי, או צוחק בחדר עם איימן עודה, אחמד טיבי ועוד שני ערבים.
במקום שבני גנץ יעמוד מול המצלמה זקוף קומה, ויגיד באופן שלא משתמע לשתי פנים, ש"אנחנו לא פוסלים אף אחד במדינת ישראל, ואחרי הבחירות נקים ממשלה שתשרת את כלל האזרחים, ותעמיד את טובת ישראל לפני הכול", הוא מתיישר לקו הגזעני של הליכוד, ומצטרך בגמגום למקהלת הגזענות.
על המפלגות החרדיות ועל ימינה, לא אכביר מילים, הן עם נתניהו אול אין.
גם את דברי העבודה-גשר-מרץ, היחידה במפלגות הציוניות שכביכול נושאים את הדגל הערכי, שאסור לפסול את הערבים ואת המשותפת, אני לוקח בעירבון מוגבל. זאת, לאחר שאותה מפלגה "ערכית", שמקדמת שותפות ערבית-יהודית, על הנייר, לא מצאה מקום לשלב אזרח ערבי במקום ריאלי, ואת הח"כ המצוין לשעבר, עיסאוי פריג', שכבר היה לה, דחקו למקום לא ריאלי. ועכשיו באים להטיף מוסר לאחרים על משהו שהם עצמם לא מקיימים. ומה עם נאה דורש נאה מקיים?
תארו לכם מצב שבמדינה אירופית כלשהי, נציג של מפלגה x, נניח ששמו ג'רמי קורבין, יוצא עם סיסמת בחירות ש לנציג ממפלגה y, נניח ששמו בוריס ג'ונסון - אין ממשלה בלי שמעון (שהוא יהודי) כקמפיין גנאי, שזו ממשלה שתסכן את המדינה. זעקות השבר, הבכי, הנהי וכמות הגינויים על אנטישמיות, היו מרעידות את אמות הסיפים ממטולה עד אילת ועד לבריסל, ובצדק!
אבל כשזה קורה פה בארץ הקטנה, זה עובר מתחת לרדאר. שהרי הערבים הם גם שמים, והגזענות כלפיהם היא לא פחות אנטישמית, וומלבד כמה גינויים של צייצן אחד או שניים - אין כלום! ואנחנו עוברים לנושא הרועש הבא בדמות פרידתה של סלבריטאית כלשהי מבן-זוגה.
מתי הפכנו לכאלה אדישים מול הגזענות ההולכת וגוברת ממערכת בחירות אחת לשנייה? אל לנו להתמסר לאדישות הזאת. הגזענות שורפת כל חלקה טובה. היא יותר מסוכנת מווירוס כלשהו וממחלת הסרטן. היא מסכנת אותנו כחברה יותר מכל דבר אחר, ומכרסמת בדבק שמחזיק אותנו כבר 72 שנה. צריך לעצור את המגפה הזאת לפני שיהיה מאוחר מדי.
יום אחרי שיחלפו הבחירות, את האדמה החרוכה שאתם הפוליטיקאים - מתוך אינטרסים אלקטורליים צרים - משאירים אחריכם, ייקח הרבה שנים לשקם. אנא אל תמכרו 8 מיליון אזרחים, תמורת רוב של 61.
הכותב הוא הוא עיתונאי ברדיו 103FM