אישה מבוגרת / צילום: shutterstock
"מימוש" זכויות - כל-כך הרבה הבטחות, בצמד מילים אחד, שלעתים מתגלה כשקרי ואף נבזי. חברות ל"מימוש" זכויות סיעודיות מפרסמות את מרכולתן בכל במה, והלקוחות שלהן, רובם קשישים ונכים, נחשפים לתעמולה שמבליטה הצלחות ומבליעה את האמת המרה והכואבת שמתגלה בחלק מהמקרים - ניצול מקצועי של פלחי אוכלוסייה מוחלשים בידי פקידים לא מקצועיים בעליל. ניתן להילחם בתופעה, ולאחרונה אף בתי המשפט הביעו מורת-רוחם מרמת השירות ומהסכמי שכר-הטרחה הדרקוניים.
נתחיל מבראשית: פנייה לחברות הביטוח לקבלת תגמולי הפוליסות הסיעודיות היא לא משימה קלה, ולאחר שאסופת המסמכים מולאה, והמסמכים הרפואיים המתאימים נשלחו, וטפסי ויתור הסודיות נחתמו, מגיע שלב הבדיקה הענייני, בו חברות הביטוח מכבירות קשיים ומנסות בכל כוחן להדוף את התביעות.
אך טבעי הדבר שהציבור יטה להיעזר במומחה בתחום, אדם מקצועי שיתנהל מול חברת הביטוח. בפועל, הסיוע של החברה ל"מימוש" זכויות מצומצם בדרך-כלל משמעותית ביחס לטיפול של עורך דין בתביעה, כיוון שלחברות אלה אסור, על-פי תקנון האתיקה של לשכת עורכי הדין, להעסיק עורכי דין, כך שמי שמטפל בתביעה הוא על-פי רוב פקיד חסר השכלה רלוונטית בתחום. ואף אם נניח כי הוא עבר הכשרה כלשהי, הרי שחברת ה"מימוש" אינה רשאית להגיש תביעה לבית המשפט, ולכל היותר אנשיה מסוגלים לספק סיוע מועט בפן הביורוקרטי.
מרבית התביעות נדחות, כך שיש צורך להניח על צווארן של חברות הביטוח את חרב התביעה המשפטית. בשלב זה לקוחותיהן של חברות ה"מימוש" - להבדיל מלקוחותיהם של עורכי דין - ימצאו כי זכותם לא מומשה עד אותו שלב כלל ועיקר.
הנקודה הכואבת היא שכר-הטרחה המופקע שגובות חברות ה"מימוש". לידינו הגיעו הסכמי שכר-טרחה של אחת המפורסמות שבהן, עליהם הוחתמו קשישים מופלגים. משמעותם של הסכמים אלה היא שעליהם לשלם סכומים בגובה של כ-70,000 שקל עבור ה"סיוע" של החברה. ההסכמים קובעים תשלום בסך 20% + מע"מ מכל סכום שיתקבל מהביטוח, וחישוב פשוט מעלה כי עבור תשלום חודשי סטנדרטי בסך כ-4,500-5,000 שקל לתקופה של 5 שנים, הנהוג ברוב הפוליסות, ישולם שכר-טרחה בסך כ-67,000 שקל. הוא ישולם מלואו מהתשלום הרטרואקטיבי, אם יהיה כזה, ואם לא, ב-12 המחאות שיימסרו לחברת ה"מימוש", מיד לאחר אישור התשלום מהביטוח.
במילים אחרות, בשנה הראשונה ישלם הקשיש סך העולה על הקצבה החודשית שיקבל.
אין ספק כי מדובר בהסכם דרקוני, שבעיניי ראוי לתקוף בטענת אי-חוקיות, במיוחד בשים לב לכך שלרוב הוא אינו מאפשר לקשיש להשתחרר ממנו, בקובעו כי מיד לאחר תחילת השירות (ודי במשלוח מכתב אחד) תהא זכאית החברה לקבלת שכר-טרחתה בין אם היא פעלה ל"מימוש" הזכות ובין אם הלקוח פעל לבדו.
אז מה עשו בתי המשפט בנושא? הסכם דומה הובא לאחרונה לפתחו של בית משפט השלום באשדוד, ששלל את זכותה של חברת "מימוש" לשכר-טרחה בגין "סיוע" בהגשת תביעות לביטוח הלאומ,י ואף חייב אותה בתשלום 12,500 שקל הוצאות משפט. בית המשפט קבע כי לא ייתכן שהלקוח אינו יכול להשתחרר מן ההסכם, וכי לא מדובר בשירות שהחברה מעניקה ללקוח, אלא בשירות שהלקוח מעניק לחברה שעה שהוא נדרש להמציא מסמכים רפואיים פעם אחר פעם.
לכן, המלצתי החמה היא לקבל את השירות המקצועי מידי עורך דין מוסמך ובעל ניסיון שרשאי לייצג בהליכים בבית המשפט, וגם אם מחליטים לפעול באמצעות חברות ה"מימוש", יש לבדוק את הסכמי שכר-הטרחה בטרם החתימה, להתווכח, לשנות ולתקן.
עד שיימצא מעיין הנעורים, כולנו צועדים באותה הדרך. איפה האחריות?
הכותבת היא עורכת דין במשרד לביא-וולינץ, המתמחה בדיני ביטוח ונזיקין