דעה: נשים שמהססות לשווק את עצמן לעולם לא יתקדמו

מנכ"ל של חברת הייטק גדולה אמר לי פעם שבבואו לקבל החלטה חשובה, הוא תמיד ידאג שתהיה אישה בחדר. כששאלתי מדוע, הוא הסביר שאישה רואה דברים בפרספקטיבה שונה מזו של גברים, וברוב המקרים דעתה בעלת ערך פי כמה מזו של הגבר.

גם מנכ"ל גולדמן זאקס שותף לדעתו של אותו מנכ"ל, כשהודיע השנה מעל בימת הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, כי לא יתמוך בחברה שרוצה להיהפך לציבורית אם לא יהיו נשים בדירקטוריון החברה. השפעתן של נשים כמשקיעות בשווקים הפיננסים הגלובליים התחזקה באופן משמעותי, כך עולה גם ממחקר שפרסמה S&P העולמית, שקבע כי נשים הן העתיד הפיננסי של העולם וכי יש לפעול להרחבת ההזדמנויות לשיתוף נשים בשוק העבודה.

אז אם אנחנו כל כך משכילות, מנוסות, משפיעות ורואות עצמנו כ"שוות בין שווים", מה מונע מאיתנו להתקדם בשוק העבודה, שגם בשנת 2020 עדיין מתאפיין בפערים מגדריים חריפים? ואולי האשמה שלא "סופרים" אותנו היא באשמתנו?

אני סבורה שחלק גדול מהבעיה נעוץ בהיעדר שיווק עצמי. חלק לא מבוטל מאוכלוסיית הנשים פשוט מתביישות לדבר על כסף, נרתעות מלהתמודד במכרזים, חלקן אף מפחדות להיתפס כמעצבנות בעת מו"מ על שכר ולכן מעדיפות לוותר, וגרוע מכך - מהססות לשווק את עצמן מחשש שאקט זה ייתפס כיוהרה, ולכן מעדיפות לעבוד ב"שקט" בהנחה שמי שצריך לראות את העבודה הטובה רואה.

באחד מראיונות העבודה שהיו לי, נשאלתי "אם אושיב אותך בחדר ישיבות מלא באנשים - האם תורגש נוכחותך?", במילים אחרות, מה שנשאלתי היה האם אני יודעת להשמיע את קולי ודעתי מבלי להסס ממה שיחשבו הנוכחים בחדר. כמה נשים יכולות לענות על כך בחיוב מבלי לחשוש מה יחשוב עליהן המראיין?

מחקרים שנעשו בשנים האחרונות בארה"ב הראו כי נשים, להבדיל מגברים, הן צנועות יותר, מחפשות ערך מוסף, ולרוב לא היו מציעות את עצמן לתפקיד אם זה היה תלוי רק בהן. נשים רבות חיות עפ"י המיתוס שאין זה יאה לנשים לשווק את עצמן, זה לא מחמיא להן ואף מציג אותן כיהירות, ובכלל למה למשוך אליהן כל כך הרבה תשומת לב? הרי בתנ"ך כתוב שהצניעות היא תכונה נעלה, לא? - לעולם לא אזלזל במה שכתוב בתנ"ך, קל וחומר בצניעות, אך אני מאמינה יותר מכל שאלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו.

נשים רבות מדי מוצאות עצמן "הולכות על ביצים" בבואן לבקש העלאה בשכר, חלקן מתלבטות האם בכלל מגיע להן, ומוכנות להסתפק בהרבה פחות ממה שמגיע להן או ממה שיכלו לקבל אילו העזו לבקש. מנהלות ממתינות להערכה וזו לא תמיד באה בזמן, כי לאנשים בארגונים יש אינטרסים שונים, ופרגון אינו בהכרח אחד מהם.

דווקא הודות לכך שאנו יודעות לעשות כל כך הרבה דברים במקביל - הערך שלנו שווה יותר. אנחנו רק צריכות לדעת לשווק את עצמנו טוב יותר ולא להסס לדרוש את מה שמגיע לנו. אולם, המציאות מראה כי מנהלות רבות מתעקשות להמשיך להשתמש בנורמות התקשורת הנשיות, המאופיינות בהתמקדות בתהליך ולא בתוצאה, ומוצאות עצמן מפסידות בתחרות על תפקידים ניהוליים מול גברים, שלא תמיד ראויים לתפקיד ולעיתים קרובות ראויים הרבה פחות מהמנהלות.

אישה המשווקת את עצמה ביעילות ובחן יודעת להבליט את הישגיה ותרומתה באופן אותנטי ובהתלהבות, באופן שמעורר השראה וכבוד מהצד השני. בכל מקום בו הייתי גיליתי שרבים אשר לא השכילו להתמחות באומנות השיווק העצמי אכן לא קיבלו את התפקידים הטובים ביותר. ונשים, לצערנו, נוטות שלא למשוך תשומת לב לעצמן או לתבוע בעלות על הישגיהן. הן נוטות לשייך את הצלחותיהן לאחרים, למשפחתן או לקולגות בעבודה. מה הפלא, אם כן, שהאנשים שמקבלים קידום ותפקידי מפתח הם בהכרח אלה שזוקפים לזכותם בגלוי את הישגיהם.

אז, במקום להמתין שמישהו יגלה כמה אתן מוכשרות ויפרסם זאת ברבים, עשו זאת בעצמכן! דאגו לשווק את עצמכן - מנהלות שמעדיפות לדבוק בעבודה המקצועית השוטפת, אך מזניחות את פעילות השיווק של תוצאות פעילותן - סופן שהן והקידום נתקעים. 

הכותבת היא יועצת תקשורת