דעה: מדוע רשויות התכנון פוגעות ברשויות המקומיות

בשנים האחרונות תפקדו רשויות התכנון, כמי שמנהלות את התכנון העירוני בכל עיר ועיר, ובמסגרת זו התירו בנייתן של עשרות אלפי יחידות דיור חדשות שנכפו על הרשויות. זאת, בעוד התשתית הסביבתית האמורה לתת מענה לדיירים, לא קיימת או קיימת במידה מועטה שאינה תואמת את העלייה במספר הדיירים באזור. הכוונה ביסודה טובה ונועדה על מנת לתת מענה לעליות המחירים בשוק הדיור ולאפשר לכמה שיותר זוגות צעירים להגיע לדירה משלהם. אלא שבשל היעדר תכנון סביבתי הולם, הובילה הבנייה ליצירתם של פקקים אינסופיים, כמו גם ערעור עצמאותן הכלכלית של הערים בהן התבצע השינוי המשמעותי כל כך. דוגמה לכך היא עיריית הוד השרון שבחודש ינואר הודיעה על כוונתה לבלום את תכניות רשויות התכנון של המדינה להוספת 20 אלף יחידות דיור בשטחה. זאת בטענה כי ללא התחייבות לבניית תשתיות לעומסי התחבורה הכבדים ביציאה מן העיר, וללא שטחי תעסוקה שיבטיחו מקורות הכנסה, הגידול המסיבי של התושבים יערער את יציבותה. גם עיריית פתח תקווה עתרה בעתירה מינהלית נגד תכניות בניה בעיר בשל היעדר פתרונות תחבורה והיעדר שלביות בביצוע הגידול של העיר.

בשנה האחרונה, בהעדרה של ממשלה מתפקדת, גופי התכנון דוהרים קדימה מהר אף יותר, נטולי בלמים, ובצורה העלולה לגרום לקריסתן של הרשויות.

המספרים נקבעים, המטרות מסומנות והמדינה מקדמת תוכניות לבניית עשרות אלפי יחידות דיור, ללא תשומת לב ליכולתן הכלכלית של הרשויות לעמוד בנטל הכלכלי של אספקת השירותים לעשרות אלפי הדיירים החדשים וללא התניית הבנייה בקידומן במקביל של תשתיות תחבורה ותשתיות מספקות.

ראשי רשויות שמעיזים להתנגד למהלך, מוצאים עצמם תחת מחבש לחצים בלתי הגיוני- גם מצדן של רשויות התכנון לקדם את הבניה, וגם מול התושבים ביישוב שמזדעקים בשל כמות האנשים על מיעוט תשתיות ויצירת פקקי תנועה כבדים, עומס אדיר על מערכות החינוך, צפיפות ועוד.

נתוני הלמ"ס הנוגעים להתחלות הבניה בין ינואר 2015 לסוף המחצית הראשונה של 2019 מראים כי כ-45% מכלל התחלות הבנייה בכל הארץ ייעודן לדיור, בעוד הבניה לתעסוקה בפריפריה עמדה על 15%-20% בלבד. הפער באחוזים הללו מראה את היעדר המענה התשתיתי באזורי המגורים. יש לערב בין השימושים, הן על מנת לאפשר את עמידת הרשויות בעול הכלכלי של מימון התושבים החדשים והן בכדי לאפשר לכמה שיותר תושבים לעבוד בקרבת מקום מגוריהם ולחסוך זמן בפקקים ההולכים ומתארכים.

ראיה תכנונית מקיפה הייתה מחייבת לתת תחילה מענה לצרכי ציבור, כגון הרחבת כבישים, הוספת מקומות חניה, פארקים וגנים והרחבת תשתיות בהתאם לגודל האוכלוסייה הנכנסת. בנוסף, קידום הקמת מרכזי תעסוקה גדולים ומותאמים לאוכלוסייה המתווספת מחוץ לערים הגדולות . מרכזים אשר יאפשרו מקומות עבודה נגישים לתושבים והכנסות לרשויות באמצעות תכניות בהן יש עירוב שימושים של מגורים, לצד תעשייה, מסחר ומשרדים. שימושים שמהווים את עיקר הכנסות הארנונה של הרשויות בהן הם ממוקמים.

ראייתם של גופי התכנון בנקודת הזמן הזו היא קצרה מדי וקטנה מדי. הם מבקשים לעמוד ביעדי הבנייה למגורים בשל יוקר המחיה, אך התוצאה היא קטסטרופה כפולה, כלכלית ותחבורתית.

גם לא מצליחים להוריד את מחירי הדיור וגם הופכים יישובים חזקים כלכלית לחלשים יותר.

הפתרון חייב להיות שינוי דרך החשיבה של קברניטי המדינה והבנה כי ניתן לבנות למגורים, רק במקומות שיש גם מסחר ותעסוקה, ורק במקביל לפיתוח תשתיות תחבורה ראויות.

עירוב שימושים הוא הפתרון הנכון שגם יאפשר עמידה בצרכי המגורים של האוכלוסייה הגדלה, גם יביא עימו הכנסות לרשויות המקומיות וגם ישפר את איכות חייהם של תושבי הפרברים ויאפשר לרבים יותר מהם, לעבוד בקרבת ביתם. ללא עירוב שימושים, בהלת הבנייה למגורים, תסתיים בעול כלכלי בלתי נסבל על משלם המסים הישראלי שייאלץ לממן את הרשויות הקורסות ובמציאות חיים בלתי נסבלת לתושבי הערים שיעבירו חלק ניכר מיומם בפקקי התנועה. 

 הכותב הוא הבעלים והמנכ"ל של קבוצת רפאל נדל"ן