בדיקת דנ"א / צילום: שאטרסטוק
בימים אלה פוקעת הוראת שעה הקרויה "חוק פתיחת קבר של קטין יוצא תימן, המזרח או הבלקן לשם זיהוי ועריכת בדיקה גנטית לקשר משפחה". הוראת חוק זאת, שתוקפה שנתיים, נחקקה בשנת 2018 בעקבות הסערה הציבורית המלווה את הפרשה המכונה "העלמות ילדי תימן", ובמטרה מוצהרת לאפשר את חקר האמת בדבר מותם ומקום קבורתם של קטינים ממוצא מזרחי, שהודעה על מותם נמסרה בין השנים 1948 ל־1970 לבני משפחותיהם, אך לא התאפשר להם לזהותם ולהביאם לקבורה.
חוק זה איפשר לקרובי משפחה, החוששים שילדיהם נחטפו או נמסרו לאימוץ, על אף שלטענת הרשויות נפטרו ונקברו, לעתור לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לפתיחת הקבר, המסומן על-ידי המדינה כקברו של הילד, ולבדוק את תכולתו.
הוראות החוק מפרטות הן את התנאים להסכמת בית המשפט לפתיחת הקבר, והן את הדרכים שבהן ייפתח הקבר ויילקחו הדגימות לבירור זהות המנוח הקבור בו. עם זאת, מעתירה שהוגשה לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה על-ידי אחות של תינוק שנפטר ונקבר לכאורה, עולה כי המשפחות, אשר פנו לבית המשפט מלכתחילה בשל חוסר האמון שלהן בטענות המדינה ובמעשיה, אינן מאמינות גם כעת שהמדינה תברר בצורה כנה את זהות הנקבר.
הוראות החוק קובעות כי את פתיחת הקבר על-ידי חברת קדישא ילווה רופא, אך שאר הנוכחים - רבנים וקרובי משפחה - יעמדו במרחק של 20 מטר מהקבר. התובעת טענה בפני בית המשפט כי אינה נותנת אמון בנציגי המדינה, וכי הצבתה במרחק רב מהקבר אינו מאפשר לה פיקוח מספק.
לפיכך ביקשה התובעת יישום פרוצדורה שונה לחלוטין של ביצוע הבדיקה מהדרך הקבועה בחוק. התובעת ביקשה כי דגימת הד.נ.א לא תילקח על-ידי מומחה מטעם המדינה, אלא על-ידי עורכת הדין שמייצגת אותה. עורכת הדין תיקח, בנוסף לדגימות הד.נ.א מהמנוח ומקרובת המשפחה, גם דגימת בקרה מאדם נוסף שאינו מקושר למשפחה, ורק עורכת הדין תדע את זהותו. שלוש דגימות הד.נ.א יימסרו לידי המעבדה באופן בלתי מזוהה, והמעבדה תצטרך להכריע האם ובין מי מהדגימות יש קירבת משפחה, ללא מידע מוקדם. בדרך זאת המעבדה לא תוכל לטעון לקירבת משפחה בין התובעת למנוח אם זו אינה קיימת בפועל, שכן המעבדה לא תדע למי מהדגימות לייחס את קירבת המשפחה, ואם המעבדה תצביע על קשר גנטי בין דגימת הבקרה לבין המנוח, יהיה זה סימן שהתוצאות מזויפות. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי יש לבצע את הבדיקות על-פי הוראות החוק בלבד.
בנוסף טענה העותרת כי ברצונה לבצע בדיקות חוזרות ומקבילות של הדנ"א שיילקח מהנקבר באופן פרטי במעבדות פרטיות בארץ ובחו"ל, ולשם כך היא מבקשת לשמור דגימות מהדנ"א במאגר וכן לאפשר למשפחה לקבל דגימות לידיה. גם בקשה זאת נדחתה על-ידי בית המשפט, שקבע כי על-פי הוראות החוק, שנחקקו בהתאם להלכה היהודית, יש להביא את כל השרידים בחזרה לקבורה מיד לאחר ביצוע הבדיקה.
כל בקשות התובעת נובעות למעשה מאמונתה כי למדינה יש אינטרס לחפות על המצג השקרי בדבר מותו וקבורתו של התינוק, שערכה לטענתה בפני קרובי המשפחה בזמנו, ויש חשש כי היא תעשה כן באמצעות הצגת מצג שקרי נוסף גם כיום, בדבר זהות התינוק הקבור, על-ידי זיוף תוצאות הבדיקות.
ניכר כי למרות הרצון לשיפור השקיפות העומד מאחורי הוראת השעה, חוסר האמון הרב שחווים קרובי המשפחה כלפי המדינה יביא לכך שגם תוצאות מעבדה שיקבעו כי התינוק אכן נפטר ונקבר לפני 70 שנה, לא ישכנעו את קרובי המשפחה.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il