קרובים רחוקים: ביקרנו את הליכודניק מירכא ואיש יהדות התורה מירושלים שמנסים לחזור שוב לכנסת

הם כבר נגעו בחלום ונכנסו לכנסת, ואז מצאו את עצמם בחוץ • עכשיו פטין מולא מהליכוד ויצחק פינדרוס מיהדות התורה יוצאים בכוחות אחרונים לעוד סיבוב, ומייחלים שלקמפיין הזה יהיה סוף טוב • או לפחות סוף כלשהו

פטין מולא, מקום 33 בליכוד, ויצחק פינדרוס, מקום 8 ביהדות התורה, היו מאלה שרכבת ההרים של מערכות הבחירות האחרונות הורידה אותם בתחנה הלא נכונה. שניהם נבחרו לכנסת ה-21, לשניהם זו הייתה פעם ראשונה, אלא שאז התברר כזכור שהכנסת הזאת לא תאריך ימים והשניים נאלצו להצביע על פיזור עצמם. הבחירות שהגיעו לאחר מכן הותירו את השניים בחוץ, למרבה צערם. אבל אז ביצע הגורל עוד תפנית אחת וביום שני בשבוע הבא הם יקבלו הזדמנות שלישית להיכנס למשכן ולכהן בכנסת ה-23.

לפי רוב התחזיות, נכון לעכשיו, נראה ששניהם בפנים. ביליתי יום עם כל אחד מהם. זו לא כתבה השוואתית, כמובן - איך בכלל אפשר להשוות בין דרוזי מירכא לחרדי בירושלים - ובכל זאת, מעל התהום שמפרידה בין השניים (האנשים, כמו הציבורים שלהם) אפשר לנסות ולמתוח כמה קווי דמיון, או לכל הפחות להכיר שניים מהשמות החדשים שככל הנראה ניאלץ להתרגל אליהם (לפחות בהנחה שהכנסת ה-23 לא תתפזר גם היא במהרה).

***

בית דגל התורה בבני ברק, יום ראשון השבוע. הח"כים מגיעים להצטלם לקמפיין המפלגה. הם מסתודדים באחד החדרים, אפופים בעשן סיגריות סמיך, נותנים לך את התחושה שהם מנהלים את העולם או סתם מרכלים על מישהו. אני בינתיים מסתחבק עם צבא העוזרים הצעירים של דגל התורה, כל אחד חריף יותר מהשני.

המצלמה מוצבת במטבחון בואכה השירותים. יצחק פינדרוס, ג'ינג'י בן 49 עוד רגע, יוצא מחדר ההתייעצויות ומצטלם לחלק שלו בסרטון בטבעיות. 68 פתקי ג' בסך הכול עמדו בינו ובין המשכן בבחירות האחרונות. קולו רועם והוא מתקתק את ארבעת הטייקים שלו כאילו נולד מול מצלמה. אין מה לדבר על איפור, כמובן, דבר אסור בתכלית האיסור (משום: "לא ילבש גבר שמלת אישה"). הקונספט של הסרטון: הצבעה לנו היא הצבעה לגדולי התורה. "אל תצביעו למוישה גפני", אומר פינדרוס בסרטון. הוא היחיד מבין חברי הכנסת, לוחשים לי פה, שהסכים לומר את השורה הזו. "פינדרוס", ממשיכים הלוחשים, "לא מפחד מכלום". אני מרים טלפון למשאית של הצל"שים לברר מתי היא מגיעה.

יצחק פינדרוס הוא התגלמות הפוליטיקה בבשר. מגיל 22 הוא בעסקי הציבור. בשנים 2007-2001 היה ראש עיריית ביתר עילית ומ-2008 עד 2019 כיהן כסגן ראש עיריית ירושלים ומ"מ ראש העיר, שם צמח כדמות חשובה במפלגה, עד שהגיע הטלפון מהרבנים שהעלה אותו לליגה הלאומית. הוא אומר לי שהוא לא אוהב את הפוליטיקה, שהכול היה בטעות, שרק נשאב אליה, שהוא היה רוצה לעשות דברים אחרים. אני מאמין לו שהוא מאמין לעצמו.

לפינדרוס, המתגורר בעיר העתיקה, תפקיד חשוב מאוד בקמפיין של יהדות התורה: הוא החלוץ שנשלח למשימה הלא כל-כך חשאית של גיוס בוחרים מקרב הציונות הדתית, אלה המכונים חרד"לים; לא חרדים, אבל דתיים מדי בשביל להצביע לימינה של בנט ושקד. יהדות התורה רוצה אותם ונלחמת עליהם מול עוצמה יהודית של בן גביר. "יש תמורות בציבור הסרוג", אומר פינדרוס, "הציבור הדתי יותר מוערך בכשלושה מנדטים, אנחנו מקווים לקבל שם בין עשרת אלפים לעשרים אלף קולות".

יצחק פינדרוס בקרית אתא / צילומים : איל יצהר
 יצחק פינדרוס בקרית אתא / צילומים : איל יצהר

אחד מההישגים המרשימים של פינדרוס במערכה הזו נרשם בשבוע שעבר, עת נפגש עם הרב אליקים לבנון, דמות חשובה בציבור הסרוג. לבנון אומנם קרא לציבור להצביע ימינה, אבל הסיפא הייתה החשובה. הרב הכריז שאין להצביע לרשימה שלא תעבור את אחוז החסימה ואמר: "מצביע המרגיש שרשימת ימינה אינה מייצגת אותו מבחינה דתית, עדיף שייתן קולו ליהדות התורה". בום, איזה גול של פינדרוס!

זו הייתה הכרזה קריטית מבחינת המפלגה ופינדרוס יוצא להכות על הברזל בעודו חם. הוא שואב עוד סיגריה ואנחנו נוסעים לבית אל. מוישי רבר, העוזר שלו, נוהג כאילו אנחנו במשחק מחשב. "הפוליטיקה החרדית היא קצת משונה. צבאית", מספר פינדרוס בדרך, "כולנו חלק מכוח לוחם. אתה מקבל הוראה ומבצע. ככה זה". ב-2007, בעת שכיהן כראש עיריית ביתר עילית, צלצל פתאום הטלפון. "התקשר אליי הרב אלישיב ז"ל (מנהיג היהדות החרדית אחרי הרב שך ועד מותו ב-2012) ואמר לי: תעבור לירושלים. עברתי". עשר שנים חלפו כמו רגע, ואז הגיע עוד טלפון. "לפני שנה וחצי התקשר הרב קנייבסקי ואמר לי, לך תתמודד באלעד. הלכתי. אתה לא אומר לא לרבנים".

המעבר לאלעד לא עלה יפה. פינדרוס התפטר מתפקידיו בעיריית ירושלים והציג מועמדות לראשות עיריית אלעד, אבל כשבועיים לפני הבחירות נפסלה מועמדותו בטענה שאלעד היא לא מקום מגוריו הקבוע. הרבנים קנייבסקי ואדלשטיין לא ויתרו והחליטו: עכשיו אתה מקום 4 בדגל התורה (מה שאומר מקום 8 ביהדות התורה). "ומאז אני במרוץ". אגב, המפלה באלעד לא נעלמה מעיניו של הרב קנייבסקי בן ה-92, שהרים את מבטו מהספר, שלח יד תומכת אל פינדרוס ושאל אותו "מה שלומך?". האירוע תועד בווידיאו. "זו הפעם היחידה שהרב שאל אותי מה שלומי", אומר פינדרוס.

***

פטין מולא מהליכוד קיבל משימה דומה לזו של פינדרוס; בעוד זה נשלח לזנב בקולות הציונות הדתית, מולא והקמפיין של הליכוד במגזר הלא יהודי אמורים לזנב בקולות של הרשימה המשותפת, או לכל הפחות בקולות כחול לבן, שקיבלה את רוב הפתקים במגזר הדרוזי.

צהרי יום רביעי שעבר בסלון ביתו בירכא. זה יומו הגדול של מולא; בערב יגיע לכאן נתניהו למה שאמורה להיות עצרת הבחירות הגדולה ביותר במגזר הלא יהודי בשנים האחרונות. מולא הוא אומנם דרוזי בליכוד, אבל הכי הפוך מאיוב קרא שאפשר לדמיין. כאילו מישהו הסתכל על שר התקשורת לשעבר ואמר: תביאו לי את ההפך. מולא, עוד רגע 60, הוא גבר גבוה ורזה עם פנים זוויתיות וחתימת שפם, גבו שחוח מעט, קולו שקט, בעיניו דוק של עצב, וכשהוא יושב רגל על רגל נראה שהוא מתכווץ אל תוך עצמו.

הוא מעשן בשרשרת ופוסע הלוך ושוב מהסלון למשרד, מאפר בכל אחת מ-700 המאפרות הפזורות בחדר המלא בפעילי ליכוד דרוזים. על השולחנות מגשי ענק עם פיצוחים ופירות.

פטין מולא עם ראש הממשלה / צילומים : איל יצהר
 פטין מולא עם ראש הממשלה / צילומים : איל יצהר

על הקיר בסלון תלויה תמונת המחזור של הכנסת ה-21 ולידה תמונה של משפחת מולא לדורותיה מיום ההשבעה, כולם זורחים מגאווה. על המסגרת כתוב בגדול "אין דבר מרגש יותר מהאושר". אלא שהאושר היה קצר מדי, כאמור. "עברנו הרבה בומבות", אומר מולא, "פיזור הכנסת ה-21 היה בומבה. לא היה לי קל להצביע על פיזור הכנסת. בדיוק עברתי ניתוח קטן והביאו אותי מבית החולים להצביע על הפיזור. זה שלא נבחרתי לכנסת ה-22? חתיכת בומבה גדולה. זו מערכת הבחירות חמישית שלי השנה: מועצה מקומית, שלוש כנסות ופריימריז", אומר מולא המותש והנרגש, "כמה כבר אפשר לקרוא לאנשים לבוא?". אבל מהר מאוד הוא מתעשת וחוזר לשדר אופטימיות: "אני בהרגשה טובה". יש לו סיבה להיות. גם אם הליכוד יקבל פחות מ-33 מנדטים, אבל נתניהו יהיה זה שירכיב ממשלה, החוק הנורבגי יכניס אותו לכנסת.

מולא הוא כל-כך לא פוליטיקאי שזה פשוט תענוג. גם מהבחינה הזו הוא הפוך לגמרי מפינדרוס. אחרי שירות ביחידת הנפגעים בפיקוד צפון עבד בביטוח לאומי יותר משלושים שנה ושימש כמנהל הסניף בירכא. מולא אהב לעבוד בביטוח לאומי והכול זרם על מי מנוחות, עד שלפני כחמש שנים לקח אותו מופיד עאמר, לוחם מהולל שכיהן כראש מועצת חורפיש, אל היועץ הפוליטי אלברט פרץ ואמר לו: זה צריך להיות חבר כנסת.

פרץ קיבל את האתגר, מולא קיבל את הדין, והשניים יצאו לדרך. ב-2015 התמודד מולא מול קרא, נכשל, התמודד שוב, ניצח, וחמש שנים אחר כך אני יושב בסלון שלו. שלושה ילדים יש למולא. הצעיר עדיין בבית, סיים סטאז' בפרקליטות ומחכה לבחינה. הגדול עובד וגר בתל אביב, הבת העובדת בסנגוריה הציבורית גרה בקיבוץ בצפון. "הנכדים שלי", אומר מולא, "כבר לא מדברים ערבית. הם מספרים לי שהם מתקשים בשיעורי תנ"ך - מה לי ולתנ"ך שלהם?".

שלושים שנה בביטוח לאומי לא הופכות אותך לנואם גדול המורגל באור הזרקורים. הן גם לא מקנות לך שליטה ברזי המקח וממכר הפוליטי או גישה ישירה למוקדי הכוח. אם זה חיסרון, אז זה החיסרון של מולא. אין לו מושג איך להיות פוליטיקאי. הוא מתראיין לא משהו וגם אין לו איזה חזון גדול מי יודע מה. "אני חברתי מדרגה ראשונה", הוא מצהיר.

אבל מצד שני, שלושים שנה בביטוח לאומי, של התמודדות יומיומית והיכרות אינטימית עם כמה מכיסי העוני העמוקים בישראל, השאירו עליו את רישומן. כשהוא אומר "אני חברתי", זה נשמע לי כמו אמירה עם כיסוי. גם אם פה ושם ההתרגשות, העומס וחוסר הניסיון מכריעים אותו והוא יוצא מכליו, נראה שמדובר בבן אדם שרגיל לעזור, שיודע להקשיב. הוא לא ציני ולא חלקלק, ניכרות בו רגישות, צניעות וחמלה, וזה נראה לי יתרון חשוב הרבה יותר מיכולת תחמנות פוליטית. בעמוד הפייסבוק שלו הוא מגדיר את עצמו "עובד מדינה".

וחוץ מזה, בשביל יכולות פוליטיות יש לו את אלברט פרץ, רב-מג פוליטי. "אני יכול לעשות חבר כנסת מכל אחד", אומר לי פרץ. הוא לא מצהיר את זה ברהב או בשחץ, יותר כמו שרברב שאומר לך שהוא יכול לתקן כל נזילה. מולא הוא לא מריונטה של פרץ, אבל אין ספק שבלי אדם כמו פרץ לא היה לו שמץ של סיכוי לשרוד במה שמכונה הג'ונגל הפוליטי. היו הורגים אותו שם. "אלברט העמיד אותי על הרגליים", אומר מולא. האם מתישהו הוא יתחיל לרוץ לבד? ימים יגידו.

מה שכן, למולא יש נכס שאין להרבה מתמודדים בליכוד: משפחה ענקית. ירכא הוא היישוב הדרוזי היחיד שבו ניצח הליכוד את כחול לבן. משפחת מולא, החמולה הגדולה בירכא, מונה כ-3,000 איש. אלף מתוכם התפקדו לליכוד, מה שהופך את מולא לכוח של ממש. וכשאני אומר מולא אני מתכוון לאלברט פרץ, האיש שניהל את המו"מים וסגר את הדילים. פרץ כוכב. ספקטרום הדברים שהוא התעסק בהם בשעות שהייתי איתו היה רחב להפתיע - מעמותה לעזרה לקשישים ועד לטעינת מכוניות חשמליות, והכול בנעימות וברוגע ובשלוש שפות. היעד של פרץ בשביל מולא הוא סגן שר לענייני מיעוטים במשרד ראש הממשלה, "קרוב למלכות".

***

בית אל. יהדות התורה היא המפלגה השלישית בגודלה ביו"ש, אחרי ימינה והליכוד, בזכות הערים החרדיות. בבית אל היא קיבלה פחות ממאה קולות בבחירות האחרונות, אבל המגמה מראה שהמפלגה צומחת במעוזים החרד"לים, כמו יצהר לדוגמה.

תלמוד תורה "שער השמיים" בבית אל הוא דוגמה מושלמת לאותו קהל יעד; התלמידים פה (והוריהם) דתיים הרבה יותר מהסרוג המצוי ועדיין לא חרדים. ככאלה, הרבה פעמים אין מי שידאג להם, בעיקר בתחום החינוך. כ-150 ילדים לומדים פה, מרוכזים בכמה מבנים יבילים. מערכות התקצוב של החינוך זורקות אותם כפינג פונג בין החרדים והסרוגים. להערכת הנוכחים, יש כ-3,000 ילדים בזרם החינוך הזה, שהוא לא בדיוק זרם חינוך.

אנחנו יושבים בחדר קטן וצפוף; ארבעה רבנים בסך הכול משתתפים בפגישה; "זו לא פגישה פוליטית", אומר פינדרוס, "זו פגישת עבודה". כמה שעות אחרי הביקור זו כבר כותרת בערוץ 7. "האפליה של תלמודי התורה בציונות הדתית זועקת לשמיים", אומר שם פינדרוס.

הרבנים הצעירים מתנים את צרותיהם. דברים כאלה הם הלחם והחמאה של פינדרוס בזכות הוותק והניסיון בתחום המוניציפלי. עוד לפני שחבורת הרבנים התמימים מסיימת להסביר לו את הבעיה הוא כבר מסביר להם את המציאות. "לא תוכרזו זרם חינוך חדש בחיים", הוא נותן להם את הפתרון, "אתם צריכים להקים איגוד". אחר כך הוא מסביר להם איך עושים את זה ומעביר קורס בזק בפוליטיקה. לסתותיהם נשמטות אל רצפת הקרוואן. הוא בכלל לא צריך לבקש מהם להצביע ג'.

בבית המדרש של חטיבת הביניים על שם בנימין זאב כהנא, בנו של מאיר כהנא ומייסד תנועת כהנא חי, שנרצח בפיגוע ממש קרוב לפה לפני עשרים שנה, בוחן פינדרוס את התלמידים בהלכות שעטנז. חלקם מביטים בי כאילו זו הפעם הראשונה שהם רואים חילוני מתל אביב. הקטנים יותר ממש עומדים ובוהים בי. אני מחייך אליהם את החיוך הכי מקסים שיש לי. אחר כך אנחנו הולכים לאכול חומוס בשער בנימין.

עם כל השוני, מצוקות הנדל"ן של החרדים והדרוזים גם קצת מזכירות אחת את השנייה; אין מספיק. שתי חברות שמעוניינות להמשיך ולהצטופף בדלת אמותיהן, אבל נדחפות להתפשט החוצה וחוששות לאבד את הדור הבא. פינדרוס, שמשמש גם כמנכ"ל המכון החרדי למחקרי מדיניות, מדבר על עבודת היערכות רצינית לעשורים הבאים מבחינה דמוגרפית. אולי כדאי שישב עם מולא במזנון הח"כים מתישהו.

פינדרוס מדבר גם על "הביורוקרטיה החונקת", על "קפיטליזם עם חמלה", אבל כשהוא מתחיל לדבר על "טובת העובד", מתגלה החיסרון הגדול שלו. יותר מדי שנים של פוליטיקה מוניציפלית די מנתקות אותך משאר העובדים במדינה. אלה שלא "מחזיקים את המשק קצר". אלה שאין להם קביעות.

בעולם של פינדרוס, כל עובד הוא קצת עובד עירייה, משמע איום אפשרי על המשק, וכל בעיה היא במהותה בעיה פוליטית של משחקי כוחות ומקח וממכר. בכלל, לפינדרוס אין הרבה זמן לבעיות - הוא פה בשביל הפתרונות. אנחנו מסיימים את החומוס ונוסעים למגדל העמק, שם הוא ייפגש עם שמחה שטטנר, עוד רב סרוג שמתחיל לזרום בכיוון. אם עוד כמה רבנים יגידו שעדיף לא להצביע למפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה, פינדרוס בפנים.

***

בחזרה בירכא. זו כבר שעת צהריים ומפלס ההתרגשות מתחיל לעלות, עוד כמה שעות נתניהו מגיע ויש שמועות שכמה חבר'ה משפרעם מתכננים לבוא ולמחות נגד הריסת מבנים. מולא בלחץ. "אסור שזה יקרה", הוא מוריד הוראה לאף אחד ספציפי. החברים בסלון מספרים על הבעיות במגזר; רוב הבעיות מוכרות, אבל בחיי שלא ידעתי שדרוזי לא יכול לפתוח חשבון בנק בעיר אחרת - ממש כמוני וכמו שאר היהודים - אם יש סניף בנק בכפר שלו. זה מזעזע. גם האינטרנט על הפנים. הדרוזים רגישים מאוד לאנטנות ביישובים שלהם ובגלל זה יש בעיות קליטה. הם רוצים להיכנס לפיילוט של סיבים אופטים. "מולא ידאג לעדה", מבטיחים פה, והוא מבטיח לקיים.

"המוטו שלי...", אומר מולא, אבל לא מצליח להמשיך. אין סיכוי להושיב אותו ליותר מדקה. לדבר עם פוליטיקאי לא מנוסה ביום גורלי כל-כך זה קצת כמו לדבר עם ילד בן שלוש; מולא פשוט לא מסוגל לשבת במקום אחד ולהחזיק שיחה ליותר משני משפטים - או שיש טלפון, או שמישהו נכנס, או שמשהו קורה, או שהוא פשוט קם ועובר לחלק אחר. מדי פעם הוא חוזר להצטנף עם סיגריה.

הוא מראה לי את הצלחת החגיגית שהכינו לנתניהו בירכא, ועליה הכיתוב: "לראש ממשלתנו ומנהיגנו הדגול והנצחי מר בנימין נתניהו". אחריו מגיע ציטוט ארוך מפרשת יתרו שחלה באותו השבוע (יתרו הוא הנביא הראשי של הדרוזים) שמבהיר את הקשר העמוק בינינו, ולסיום: "אדוני ראש הממשלה, כמו שידע יתרו לעמוד לצד משה בעת מבחן, אנחנו תמיד לידך ואיתך ועימך ולמענך בכל עת ובכל סיטואציה".

"המגזר התעורר", מנסה מולא להרים, "כחול לבן בלחץ", אבל זה לא בא לו טבעי. אני מנסה להבין ממנו איך הוא מתכנן להביא קולות מהמגזר הלא יהודי והלא דרוזי. "הדיבור על סיפוח גרם לערבים להסתכל במראה", מסביר מולא. "פתאום הם נאלצו להודות שהם רוצים להיות ישראלים. שישראל היא המקום הבטוח ביותר למוסלמים". וגם לנוצרים, מזכיר מישהו. "גם לנוצרים", מוסיף מולא ומסכם את הדיון: "אין כמו הליכוד למגזר". לפחות בחדר הזה הוא זוכה להסכמה מקיר לקיר.

כנס הבחירות הגדול ביותר במגזר מתקרב ומולא מתפנה לעשות חזרות על הנאום שלו; זו סצינה משעשעת ומכמירת לב. מולא שולף מערכת הגברה ביתית, מכחכח בגרונו, מדליק עוד סיגריה. בקהל, שמונה אנשים. מולא נושא את נאומו בחוסר מוחלט של פאתוס וכריזמה. הוא מעשן בשרשרת. כמה עישנת היום, אני שואל. "עוד לא גמרתי קופסה", עונה מולא. הנאום עצמו ארוך ולא מעניין, אבל הכול כל-כך נוגע לליבי עד שאני לא יכול יותר ונוטש לרגע את עמדת העיתונאי האובייקטיבי, עוזר לשכתב קלות את הנאום, ומעניק לנואם הטרי כמה טיפים בסיסיים כמו לנשום בין משפט למשפט, ולא לבלוע את המיקרופון. אף אחד לא רודף אחריך, אני אומר לו. בכל הנאום היה משפט אחד טוב: "אנחנו לא דורשים אפליה מתקנת - אנחנו דורשים את תיקון האפליה".

הגיע הזמן לצאת לאולם. מולא עוד מתלבט בין שתי עניבות. המשפחה כבר מוכנה לצאת וכולם בלחץ שמזכיר טרום יציאה לחתונה; כל פעם מישהו שוכח משהו, וכל פעם כל השאר כועסים עליו. אני רוצה יותר פוליטיקאים כאלה, שלא מצליחים לצאת מהבית בלי לשכוח דברים.

***

אחרי מגדל העמק אנחנו נוסעים עם פינדרוס לפגוש פעילי דגל התורה בקריית אתא - הבני ברק של הצפון. במטה קטן ועמוס פוסטרים הקוראים "הצדיק קורא לכם", שנחבא מאחורי בית כנסת, יושבים שני מתנדבים ומרימים טלפונים. מבחירות א' לבחירות ב' הגדילה יהדות התורה את מספר המצביעים שלה בעיר מסביבות ה-600 ליותר מ-900. עכשיו רוצים פה לעבור את האלף. פינדרוס מגיע כמו גנרל שמבקר את החיילים בשוחות. כמה מהפעילים שמתחילים להתאסף לוקחים אותי הצידה ומספרים איך צוחקים עליהם ברחוב, מעירים להם בכל מקום, מאשימים אותם בכל דבר, מקללים אותם. חלקם אברכים, חלקם עובדים, אבל מה זה משנה - אין אדם שמגיעים לו העלבונות האלה. כואב לשמוע.

משם אנחנו עוברים לבית כנסת קטן. על שולחן עמוס בבורקסים, רוגלך ומיני משקאות ממותקים ממותגים פרטיים שאם אתה לא חרדי לא תכיר, מדסקסים בערבוביה פוליטיקה ונדל"ן. אותם אנשים שלפני רגע התלוננו שמתייחסים אליהם בגזענות, קצת מתגזענים עכשיו על "הבני דודים". כולנו גמלים שלא רואים את דבשתם כנראה.

פינדרוס שוב שולט בחומר ומפגין יכולת מרשימה להגיע היישר אל לב הבעיה. מה שמטריד, תכלס, את רוב החרדים אלה עניינים מוניציפליים במהותם, עם כל הכבוד לגיוס, ולשבת, ולשאר המריבות הגדולות על דת ומדינה. מכאן הוא ממשיך לנוף הגליל לחוג בית עם גרעינים תורניים, עוד קהל יעד חשוב. למרות היום הארוך, פינדרוס נראה טרי, כאילו הרגע יצא מהמקווה.

***

הערב הגיע ואנחנו כבר באולם אלנור באזור התעשייה ירכא-ג'וליס. תור ארוך ומנומס ממתין לבידוק. חלק ליכודניקים, חלק סקרנים, יש לא מעט אורחים מהאזור - מה שנקרא נכבדים - ואפילו כמה יהודים מהישובים הסמוכים. כולנו אוכלים כנאפה ובורקס ושותים תה וקפה.

אני פוגש את אוסמה נבוואני שהתמודד מול מולא בפריימריז בליכוד. לנבוואני עברית אצילית ודיבור מתגלגל כמו של ראפר. "זה עיסאם הגדול, המהולל, האציל והישר", הוא עורך לי הכרה עם יו"ר סניף הליכוד בנצרת.

יחסית למידת ההיסטוריה של הערב הזה הכנס מתחיל מנומנם משהו. כדי להרים את הקהל שהקדים, לוקח פרץ את המיקרופון ומזמין לבמה כל פעיל שעובר בסביבה. הח"כים, השרים וראש הממשלה עוד לא הגיעו. יש איחור.

מלבד הכיבוד, אין שום סממן דרוזי מקומי בערב הזה. כל הכרזות הן בעברית, וכך גם הג'ינגל של הליכוד החוזר על עצמו. פס הקול: ריטה, אריק איינשטיין ודקלון, השמות הגדולים במוזיקה הדרוזית העכשווית. לאט לאט זולגים חברי כנסת, כמו למשל קטי שטרית. "קטי שטרית בואי אלינו!", קורא פרץ ושטרית עולה לבמה. היא חדשה בכנסת והקהל לא מכיר אותה. "למי שלא מכיר אותי", מכריזה שטרית, "אני זאת שאחמד טיבי אמר לה תסתמי את הפה יא זְבָּלֶה!". שטרית מספרת שקולות הדרוזים הכניסו אותה לכנסת והיא מחויבת להם. "בוא", היא קוראת למולא, "בוא, בוא, בוא". והוא עולה לבמה לצידה, נבוך, עוד לא יודע לנצל הזדמנויות.

סדרנים מקטינים את האולם בעזרת מחיצות, שלא ייראה ריק מדי. מיקי זוהר נואם, אחריו יואב גלנט. הח"כ החדש שלמה קרעי נואם גם הוא, וזוכה אצלי בפרס התאמת הנאום לקהל: הוא מלמד אותם דבר תורה מפרשת השבוע ושירת דבורה תוך שהוא מונה שלל גימטריות שונות ומשונות.

נתניהו מגיע באיחור. זה כבר הכנס השלישי שלו היום והוא נואם מול האולם הקטן בלהט המוכר, עובר בין הנושאים, ודווקא מרים למולא שמרוב התרגשות ויתר לגמרי על הנאום שעליו עמל כל היום. מה שכן, לפחות הוא הצליח להעניק לנתניהו את הצלחת.