יאיר נתניהו / צילום: קובי גדעון, לע"מ
מה שעשה יאיר נתניהו זה לא שיימינג. הרמיזה לכאורה - שלא הגיעו לאחריה תיקון, הבהרה או התנצלות - לא נועדה כדי לגרום לבני גנץ להתבייש ש"יש לו מאהבת", אלא לפגוע בו. הוא גם לא נועד לבייש את דנה כשדי, אלא להשתמש בה באמצעות הדבקת האשמת-שווא, תיוג בכוח, כדי לפגוע במועמד שנאבק עם אביו על ראשות הממשלה.
במקרה זה, עבור יאיר נתניהו, דנה היא כלי, חפץ לשימוש. אבל דנה היא לא חפץ. יש לה רגשות, יש לה אומץ, יש לה יכולת, משפחה תומכת ועוד כלי אחד: שיימינג.
ולשיימינג הזה יש ארבע מטרות:
למחות על הקלות שבה שמה הוכפש והוכתם; הדרך שלה לספר לעולם באופן אפקטיבי שזה בולשיט מזוקק; לנסות לבייש את יאיר נתניהו על התנהגותו (הוא לא יתבייש, הטור שמצורף בסוף מסביר למה) ואת מי מאוהדיו הנושמים (לא הבוטים) שהעניקו להכפשה הזו חיים; העצמה, איחוי השברים ואישור חברתי על שהיא זו שבסדר בסיפור הזה.
שיימינג הוא ביוש באמצעות הרשת החברתית, כלומר גרימת בושה למי שחרג מנורמה חברתית מוסכמת. לכן, אם לדנה לא היה רומן עם בני גנץ, אין לה במה להתבייש.
אגב, גם אם היה לה, והיא אינה נשואה או במערכת זוגית, אין לה במה להתבייש. המקרה היחיד שניתן היה לנסות ולבייש אותה אם היה רומן, זה היה על פער גילי. וגם הנורמה הזו כבר לא חזקה כמו שהייתה - ולכן לא בהכרח שיימינג.
אבל לא היה כאן רומן, ולא היה ניסיון להוכיח שיש. היה כאן ניסיון להפריח בלון שיגרום לתחושה שיש, ויפגע בגנץ על חשבונה של כשדי. לכן, במקרה זה אין תום-לב, אין אמת דיברתי, ואין חריגה מנורמה חברתית: יש המצאה גסה, יש (אולי) היתממות שלא נבדקה ופורסמה באופן חסר אחריות - יש כוונה לפגוע.
זו כבר בריונות רשת.
ונגד בריונות רשת יש כמה כלים, אחד מהם הוא שיימינג. ואבא של דנה, קובי, השתמש בו גם הוא כשכתב מכתב פתוח לנתניהו.
ולשיימינג הזה יש ארבע מטרות:
למחות על הקלות שבה הוכפש והוכתם שמה של בתו; הדרך שלו לספר לעולם באופן אפקטיבי שזה בולשיט מזוקק; לנסות לבייש את נתניהו האב על ההתנהגות של בנו ודרך כך להביא לתיקון; העצמה, איחוי השברים ואישור חברתי על שהוא והבת שלו הם אלה שבסדר בסיפור הזה.
תג המחיר על סך מיליון שקל הוא אחד הסממנים הבולטים של תביעת השתקה
הפוסטים שלהם הגיעו רחוק, זה של האב אף פורסם מחדש בעמוד סטטוסים מצייצים ובאופן לא מפתיע זכה למכתב התראה לפני תביעה מעורכי הדין של נתניהו. תג המחיר על סך מיליון שקל הוא אחד הסממנים הבולטים של תביעת השתקה. מה שאומר שהפרסומים של משפחת כשדי אפקטיביים ומשיגים את המטרות.
מה צריך ללמוד מהמקרה הזה?
- כולנו חשופים, ולכולנו יש את הפוטנציאל להגיע לפיד של כל עם ישראל בתוך כמה שעות.
- לא להתפרק. לענות, לעניין, ולדעת לספר את הסיפור שלכם.
- התבכיינות לא עוזרת נגד בריונות רשת. היא רק מזינה אותה. נטילת המושכות ופתיחת הזירה לתחומים אחרים עשויה להיות אפקטיבית יותר.
- בעוד בריונות רשת היא פסולה, שיימינג הוא כלי שניתן להשתמש בו.
- עצוב, אבל כמו שיימינג, גם בריונות רשת מזעזעת רק את מי שמתנגד לנורמות שבשמן היא הופעלה (זו הסיבה לכך שגם בתגובות לדנה ולקובי, יש מי שלא מבין את הבעיה, סבור שהם לא דוברים אמת, ושגם אם כן, יש דברים חשובים יותר).
- מכתב איום משפטי הוא לא סוף העולם. הפרסום שלו עשוי לגרום לנזק.
פורסם במקור בבלוג "המשבריסט".
אסף שמואלי הוא מומחה לשיימינג ומשברי רשת ובעל בלוג המשבריסט. בשנים האחרונות פרסם את ניתוחיו גם ב"דה מרקר". בעל תואר ראשון בתקשורת ושני במינהל ומדיניות ציבורית.