רשות המסים / צילום: איל יצהר
הטלת עיקול על-ידי פקיד-השומה, ללא אזהרה מראש, מהווה פגיעה בשם הטוב - כך קבע בית משפט השלום בצפת, אשר חייב את רשות המסים לפצות תושב צפון הארץ בסכום שקל 6,000 שקל בעקבות עיקול שהטילה על חשבונות הבנק שלו.
השופטת עיריה היומן מרדכי קבעה כי הנישום לא קיבל מרשות המסים הודעות על עיצומים בטרם הוטלו עיקולים על חשבונות הבנק שלו, וכי בהטלת העיקולים הפרה הרשות את הוראות חוק איסור לשון הרע. זאת, בהתבסס על פסיקת בתי המשפט לפיה בעצם הצגתו של בעל חשבון בנק כמי שמתחמק לכאורה מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב בעיניו של בנקאי סביר. זאת, ללא כל קשר לגובה העיקול.
ההחלטה ניתנה במסגרת תביעה כספית בסך 50,000 שקל שהגיש סלמאן אבו עואד נגד רשות המסים בגין הוצאת לשון הרע. בתקופה הרלוונטית לתביעה עבד התובע כשכיר במפעל הייטק בגן התעשייה תל-חי. בתביעה נטען כי באוקטובר 2017, בנסיבות שאינן ברורות, הוטל עיקול בסך 5,500 שקל על-ידי מס הכנסה על זכויותיו של התובע בחשבונותיו הפרטיים בבנק לאומי ובבנק הבינלאומי. בהמשך החודש העיקול הורחב וכלל חיוב נוסף בסך 1,500 שקל.
לטענת התובע, לאחר הטלת העיקולים קיבל התובע הודעה מהבנקים כי הוטל עיקול על חשבונותיו מטעם רשות המסים. הטלת העיקול גרמה להחזרת צ'קים והוראות קבע בחשבונו בבנק הבינלאומי. לטענת התובע, נגרם לו נזק לאחר החזרת שני צ'קים והוראת קבע אחת, דבר שגרם לו לבושה במיוחד כשמדובר בסכומים קטנים.
התובע טען עוד כי לאחר שפנה לרשות המסים בצפתף הוא קיבל העתק מדרישת התשלום מטעם הרשות, אך לטענתו מעולם לא קיבל את דרישות התשלום הללו.
התובע טען בתביעתו כי הוא נאלץ לסור למשרדי הנתבע פעמיים, כדי לבטל את הסיוט שנגרם לו ללא הצדקה, ולאחר כ-20 ימים מיום הטלת העיקול - הוא בוטל.
לטענת התובע, להטלת עיקולים יש השלכות עתידיות המטילות דופי בהתנהלותו, מעשה הפרסום בוצע כתוצאה מהתנהגותה הבלתי אחראית של רשות המסים, והוא קיבל את צווי העיקול בהפתעה ללא כל התראה מוקדמת, בניגוד להוראות פקודת מס הכנסה, לפיה רשות המסים מחויבת לשלוח מכתב התראה, ורק לאחר מכן, במקרה שהחוב לא משולם, יורשה פקיד הגבייה לנקוט הליכים מבצעיים כנגד הנישום.
השופטת ציינה בהכרעתה כי מעיון בכל ההודעות שנשלחו לתובע על עיצום כספי עולה כי ההודעות נשלחו לכתובת כללית במקום מגוריו, כאשר לא צוין מספר תיבת הדואר המעודכן שלו, הגם שלתובע הייתה כתובת ספציפית שניתן היה לעדכן אותה במען הרשום ברשות המסים. עוד צוין כי גם הדוור שהתייצב לדיון העיד כי אם התקבל דבר דואר בלי תיבת דואר, הוא מחזיר אותו לשולח.
השופטת הוסיפה כי על-פי סעיף 238 לפקודת מס הכנסה, הודעה ניתנת להמצאה לאדם בין לידו או בין בדואר רשום לפי מען עסקו או מענו הפרטי כפי שהם ידועים לאחרונה - ורשות המסים לא פעלה על-פי סעיף זה. "איני מקבלת את טענת הנתבעים כי התנהלו לפי הכתובת שהתובע עצמו בחר לתת, וזאת נוכח הוראות החוק, מה גם שהנתבעים לא הוכיחו פטור מעדכון כתובת התובע, ובמיוחד כאשר במקרה דנן לא הוכח ייצוג כלשהו של התובע", כתבה השופטת בהכרעה.
על הרקע הזה קבעה השופטת כי ההודעות על עיצומים לא נשלחו כדין לתובע בטרם הוטלו העיקולים, וכי בהטלת העיקולים על חשבונות הבנק של התובע, הפרה רשות המסים את הוראות חוק איסור לשון הרע.
באשר לגובה הפיצוי, השופטת קבעה כי יש לקחת בחשבון את העובדה שהסכום שנתפס במסגרת צו העיקול הוא בסך 5,500 שקל, וכי בעקבות זאת לתובע הוחזרו שני צ'קים והוראת קבע אחת בלבד, ולא הוכח בשום אמצעי כי הפרסום הגיע לצדדים שלישיים נוספים זולת עובדי הבנק.