השופט עזריה אלקלעי / צילום: מוטי קמחי, ynet
לאחר שדחה תביעת לשון הרע ופסק סכום חריג של לא פחות מ-300 אלף שקל הוצאות משפט, בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל את הערעור על פסיקת שופט השלום עזריה אלקלעי והחזיר אליו את התיק לצורך קביעת גובה הפיצוי. לאחר שהתיק חזר אל אלקלעי, הוא פסק פיצוי כבד של למעלה מ-400 אלף שקל לטובת התובעים.
אל בית המשפט השלום בתל-אביב הגיעה ב-2015 תביעת לשון הרע שהגישו שי ויזל ועופר שמש, באמצעות עורך דינם אורי בן יוחנה ממשרד י. וינרוט. ויזל הוא מנכ"ל ויו"ר הדירקטוריון של חברת פיוז'ן דנטל גרופ וכן יו"ר דירקטוריון חברת פיוז'ן סקנדינביה ופיוז'ן אירופה. שמש הוא חבר דירקטוריון וכמנכ"ל של חברת פיוז'ן סקנדינביה.
השניים תבעו את ארצי ויין, בעל עניין בחברת ואשיטה המחזיקה ב50% ממניות חברת פיוז'ן אירופה, וכן את עורכי דינו.
לפני 9 שנים נחתם בין חברת ואשיטה לחברת פיוז'ן דנטל גרופ הסכם מייסדים, במסגרתו הסכימו הצדדים על הקמת חברת פיוז'ן אירופה. בד-בבד עם הקמת חברת פיוז'ן אירופה הוסכם על הקמתה של חברת פיוז'ן סקנדינביה, אשר מוחזקת על-ידי חברת פיוז'ן אירופה וחברת אי אנד או יזמות וניהול בע"מ בחלקים שווים.
לאחר שבין בעלי המניות בחברת פיוז'ן אירופה התגלעו חילוקי דעות קשים שלא אפשרו את המשך ההתנהלות המשותפת, החליטה חברת פיוז'ן דנטל גרופ להפעיל את סעיף ההיפרדות בהסכם.
לאחר סיום ההתמחרות החמיר הסכסוך שבין הצדדים, וחברת ואשיטה הגישה בקשה לסעדים זמניים ובקשה לאישור תביעות נגזרות בשם חברת פיוז'ן אירופה.
לטענת התובעים, במהלך הסכסוך שבין בעלי המניות בחברת פיוז'ן אירופה פעל ארצי ויין, בעצמו ובאמצעות עורכי דינו, להכתמת שמם הטוב של התובעים ולהכפשתם בפני גורמים רבים איתם היו התובעים קשורים בקשרים עסקיים ומקצועיים, תוך הטחת האשמות חמורות ושקריות בתובעים, לפיהן הם ביצעו עבירות פליליות שונות, ובכלל זה גנבו כספים מחברות פיוז'ן אירופה ופיוז'ן סקנדינביה, זייפו מסמכים ונתונים שונים הקשורים בחברות, ביצעו מעשי תרמית, מעלו בכספי החברה ונקטו טקטיקות עסקיות פסולות.
לטענת התובעים, "הנתבעים נהגו כלפיהם בחוסר תום-לב מעצם העובדה שמדובר בפרסומים שקריים ופסולים, שבוצעו על-ידי הנתבעים ממניעים פסולים, מבלי שהאמינו באמיתותם ומבלי שנקטו אמצעים סבירים על-מנת להיווכח שיש בפרסומים אמת".
בגין זאת דרשו שני התובעים פיצוי של מיליון שקל. השופט אלקלעי קבע כי אמנם לא עומדת לנתבעים הגנת "אמת הפרסום", אך דחה את התביעה, בהגיעו למסקנה כי "לנתבעים עומדת גם ההגנה של פרסום בתום-לב לצורך הגנה על עניין אישי כשר" וכן הגנת פרסום שנעשה תוך כדי דיון משפטי; והוא אף חייב את התובעים בהוצאות כבדות במיוחד בסכום כולל של 300 אלף שקל.
בית המשפט המחוזי דחה את קביעות השופט אלקלעי וקבע כי לא עומדת לויין הגנת פרסום שנעשה תוך כדי דיון משפטי, זאת מכיוון שהפרסומים נעשו "כלפי אנשים מחוץ למשפט ולא צדדים למשפט, ומבחינה מהותית לא מדובר בפרסומים שנעשו בקשר עם ההליך המשפטי בכל שלב שלו".
עוד קבע המחוזי כי לא עומדת לו הגנת תום-הלב לצורך הגנה על עניין אישי כשר. "העולם העסקי איננו 'עיר מקלט' מפני הוצאת דיבה, ופרסומים לגבי גניבת כספים ומעשי מרמה הם חמורים ופוגעים ביותר בשמו הטוב של אדם גם אם מדובר ביריבם עסקיים ובאנשים הקשורים לעסקים". לדברי המחוזי, לצורך הגנה זו נדרשים ארבעה תנאים מצטברים, אולם הנתבע לא עמד באף אחד מהם.
המחוזי הוסיף כי הפרסומים שנעשו על-ידי הנתבע אינם ניסוחים מתונים, אלא ביטויים קיצוניים וחמורים המייחסים לתובעים מעשים של גניבת כספים ומעשי מרמה, שהם חמורים וקיצוניים ואינם סבירים כלל ועיקר, וזאת גם כאשר לא מדובר בסכסוך שיש לו עניין ציבורי.
התיק כאמור הוחזר לשופט עזריה אלקלעי לצורך קביעת גובה הפיצוי. אלקלעי קבע כי ויין ישלם לויזל פיצוי גלובלי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו בסך של 250 אלף שקל. ויין חויב לשלם לשמש פיצוי גלובלי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו בסך של 150 אלף שקל. עוד הוא חויב בהוצאות משפט בסכום כולל של 130 אלף שקל.
מעו"ד ד"ר יחיאל וינרוט, שותף ומנהל משרד עו"ד ד"ר י. וינרוט ושות', נמסר בתגובה: "אנו מברכים על פסק הדין, המעניק משקל ראוי לכבוד האדם ושמו הטוב, גם כאשר מדובר בנזק שאינו ממוני קונקרטי. המשמעות של פסק הדין היא כי חופש הביטוי, עם כל חשיבותו, אינו כולל חירות בלתי מוגבלת לפרסומים פוגעניים ומכפישים, וששמו הטוב של אדם אינו הפקר".
