התסכול ניבט מעיניו של חבר הכנסת בני גנץ אתמול בלילה, באירוע הסיום של מערכת הבחירות בנמל תל אביב. חמישה חודשים היה גנץ יושב ראש המפלגה הגדולה ביותר, והתואר הזה אבד לו.
אחרי שלוש מערכות בחירות תוך שנה, בוחרי המרכז והשמאל יכולים להעריך שסיטואציה שבה גוש הימין משיג רק 55 מנדטים לא תחזור על עצמה כנראה בעתיד הנראה לעין.
ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מפליג בשלב זה אל השקיעה עם 61 מנדטים, אבל ההפסד המוראלי של הקמפיין של גנץ הוא עצום. שיעור הישראלים שדחו את המסר "נתניהו הוא ארדואן" - סלוגן שנמרח על שלטים בנתיבי איילון ועל אוטובוסים ברחבי הארץ - הוא גדול.
ישנן חמש בעיות שפגעו בקמפיין של כחול לבן בסבב הנוכחי:
1. גנץ שמר את התעוזה והאמוציות ל-3-4 יממות אחרונות. לפתע הוא העניק ראיונות סוערים ותקיפים. עד יום חמישי, גנץ בחר בקו של ממלכתיות ורוגע. הוא היה שליו במהלך כל חודש ינואר ובמרבית פברואר כשהוא מנסה לטעת את הרושם שהוא מוביל, בדרך לניצחון.
הציבור הישראלי זקוק כנראה לטלטלה. הישראלים מגיבים לרגש, להטפה, לשילהוב. בכחול לבן קיוו למשוך קולות מהצד הימני של המפה, אבל נתניהו הסעיר את הימין הרבה יותר מאשר גנץ הרגוע.
2. גנץ סיפר בימים האחרונים שהרבה להתראיין והשתתף בעשרות ראיונות. האמת היא שאנשי הקמפיין שלו חששו לחשוף אותו לעיתונאים בינואר, במחצית הראשונה של פברואר וגם בשבועות הסוגרים של הקמפיין. הם עשו זאת בקמצנות יחסית, בניגוד לאסטרטגיה הצפויה מראש של נתניהו ששטף את התקשורת בשורה של ראיונות.
מישהו יודע למה אנשי הקמפיין ניסו לשמור את גנץ בצמר גפן? מדובר במועמד שנמצא בעמדת נחיתות - לא בסקרים, אלא בגלל שהוא לא אוחז בתפקיד ביצועי. גנץ, לא מנהיג מכהן, אלא רק חבר כנסת - חייב לחטוף כל מיקרופון אפשרי ולזנק על כל הזדמנות כדי לדבר, להגיב ולשכנע.
עובדתית, גנץ סירב להרבה ראיונות. הוא שמר על עצמו כמו בתולה שמחכה לרגע האמת. הפוליטיקה הישראלית לא מאמינה בשמירת נגיעה אלא בספיד דייטינג, אפליקציות היכרויות והתחככות בפאבים.
אל מול ראש ממשלה שמצוטט חדשות לבקרים, בהיותו מקבל ההחלטות המרכזי, לגנץ לא התחשק לדבר כל הזמן והוא מנע מעצמו זמן אוויר יקר. גם אחרי שנה, הציבור הישראלי עדיין לא מכיר את גנץ מספיק לעומק.
3. פצצת המצרר של ישראל בכר. לא ברור כמה ישראלים הצליחו להפנים בימים האחרונים את מה שאמר על גנץ יועצו הבכיר - "אין לו אומץ לתקוף באיראן, הוא סכנה לעם ישראל" - אבל מספיק שמאות או אלפים שהתלבטו, הגיעו להחלטה בעקבות הסיפור הזה.
התקלה הזו הייתה עצומה, במיוחד כאשר היא מגיעה מיועץ בכיר, ישראל בכר, אדם שהתאפיין במשך שנים ארוכות בדיסקרטיות, שיקול דעת ופעילות מאחורי הקלעים.
גנץ מיהר לפטר את בכר וניסה להציג אותו כאדם שלא שולט בנושא האיראני - הוא אפילו לא יודע איפה איראן נמצאת על המפה - אבל הנזק היה מחריד.
בכל קמפיין מתרחשות תקלות כאלה, אבל השאלה הגדולה היא אם בצמרת כחול לבן מסוגלים כיום להסיק מסקנות באשר להתנהלות ולאופי הקשרים בין חברי הכנסת לבין היועצים שלהם בשנה האחרונה.
4. האם בכחול לבן ניסו להשיג בוחרים מן הציבור הערבי? כן, אבל אנשי המפלגה השקיעו בכך הרבה פחות בהשוואה למועד ב'. באוגוסט וספטמבר זכורים אירועי קמפיין של גנץ ברהט ובג'וליס, שילוט בערבית וראיונות בכלי התקשורת הערבים. הפעם? הרבה פחות. אחוז ההצבעה הגבוה בחברה הערבית תרם אך ורק לרשימה המשותפת.
5. הבעיה הגדולה של קמפיין כחול לבן, הייתה ונשארה קושי להציג מתווה סביר להקמת ממשלה. גנץ חזר ואמר שלא יישען על המשותפת, גם אם תימנע מתמיכה או תישאר מחוץ למליאה בעת השבעת הממשלה. כאשר התבקש להציג את החלופה, איך יקים ממשלה על בסיס העבודה-מרצ-גשר ואפילו אם ליברמן יסכים להצטרף, גנץ לא הצליח להציג בפני הציבור תשובה סבירה.
הליכוד הבהיר שגוש הימין לא יישב בממשלה כזאת ואחרי שנתניהו הביס את גדעון סער בבחירות הפנימיות, האופציה שנתניהו לא יוביל את הליכוד ירדה מהפרק. איך גנץ התכוון להקים ממשלה עם הנתונים האלה? השאלה הזאת לא זכתה למענה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
