ברוקר בוול סטריט / צילום: Craig Ruttle, Associated Press
נגיף הקורונה, והחשש מפני ההאטה הכלכלית שמתלווה אליו, כבר גררו השבוע את הפדרל ריזרב לפעולה דרסטית: הורדת רבית לא מתוכננת, בשיעור של חצי אחוז (לרמה של 1%-1.25%). אפשר להניח שבקרוב נראה הורדות ריבית נוספות, למשל מכיוון הבנק האירופי המרכזי. התגובה של הפד הייתה אמורה לשדר נחרצות ונכונות לפעולה, אבל לפחות במישור המידי, הבורסות בארה"ב הגיבו בנפילות: נראה שלצד נחישות, הצעד החריג של הפד הצביע על כך שיש ממה לדאוג.
השאלה היא עד כמה הורדות הריבית יכולות בכלל להועיל. כשהבעיה היא היעדר ביקושים בכלכלה, הורדת ריבית יכולה בהחלט לעזור. היא מקלה על אנשים וחברות לקבל אשראי ולמחזר חובות, מזניקה את ערך הנכסים - וכך מתמרצת את הכלכלה, או לפחות עוזרת להמשיך בעסקים כרגיל. אבל כשמפעלים סגורים, מטוסים מושבתים, וערים שלמות נמצאות בהסגר, הבעיה היא בצד אחר של המשוואה, לא בצד הביקוש, אלא במה שנקרא צד ההיצע. וכאן, הורדות ריבית לא יסייעו.
אבל אולי התמונה יותר מסובכת. כפי שהצביעו בימים האחרונים כלכלנים בולטים כמו ג'ון קוקריין (מאוניברסיטת שיקגו), וסימון וורן לואיס (מאוקספורד), לנגיף הקורונה יש השפעות גם על הביקוש. אנשים לא הולכים למסעדות, מבטלים חופשות, ונמנעים מאירועים המוניים. מגזרים ספציפיים בכלכלה נפגעים מצניחה בביקושים. אלא שגם כאן, לא ברור האם הורדת ריבית תסייע: האם אשראי זול יותר ישכנע אנשים ללכת למשחק כדורגל?
התפשטות של הקורונה גורמת שיבושים בכלכלה - שבתקווה יחלפו בסופו של דבר. הבעיה, מסביר קוקריין, היא שבינתיים חברות צריכות לשלם משכורות ולעמוד בתשלומי ריבית על החוב, וגם לעובדים שלהן יש משכנתא לשלם. שיתוק כלכלי של כמה שבועות או חודשים בגלל הווירוס, הוא מזהיר, עשוי להתגלגל למשבר פיננסי. הוא בוחר במטאפורה מטרידה: כשמכבים כור גרעיני צריך לעשות את זה לאט ובזהירות, או להסתכן בקריסה.
אז מה אפשר לעשות? בתור מי שנטוע עמוק באסכולת שיקגו, קוקריין הוא לא חובב גדול של התערבות ממשלתית. הוא היה מעדיף פתרון מבוסס שוק, כמו ביטוח נגד מגיפות שכולם היו רוכשים. אבל זה לא קרה. ולכן, הוא מסביר, הפתרון היחיד שנותר, למקרה של נזק כלכלי מתמשך מהקורונה, הוא חילוץ ממשלתי. סיוע ממוקד לעסקים וליחידים שנפגעו כתוצאה מההאטה הכלכלית, שיעזור למנוע גל של פשיטות רגל ומקרי חדלות פירעון.
וורן לואיס, מצדו, מציע לבנקים המרכזיים לבחון איך אפשר להנחות את מערכת הבנקאות להימנע מלדחוף עסקים שלא עומדים בחובות שלהם לחדלות פירעון. ויש גם הצעות אחרות (כמו למשל של הכלכלנים ג'ארד ברנשטיין ודין בייקר בארה"ב), כמו מענקי סיוע למשקי בית בתחתית סולם ההכנסות, או סיוע כספי למי שאין לו ימי מחלה. וזה כבר עניין של בריאות הציבור: לוודא שמי שחולה יכול להרשות לעצמו להישאר בבית.
הרעיונות האלה, אגב, לא מגיעים רק מכיוון אקדמאים. אנדרו ביילי, שעתיד להיכנס לתפקיד נגיד הבנק אוף אינגלנד בעוד שבועיים, העריך היום בשימוע בפרלמנט הבריטי "שסביר לצפות שנצטרך לספק מימון לשרשראות אספקה בעתיד הלא רחוק, כדי להבטיח שהזעזועים מהווירוס לא יהיו מזיקים מדי להרבה חברות, ובמיוחד לחברות קטנות. נצטרך לזוז מהר מאוד".
עם כל הביקורת על חילוץ התעשייה הפיננסית ב-2008 והאופן שבו בוצע, הרי שהחילוץ הזה מנע משבר גדול הרבה יותר. צריך לקוות שמשבר הקורונה, אם יחריף, ייתקל באותה רמה של תיאום, נחישות, ויצירתיות.