חניון / צילום: shutterstock
האם חניה פרטית העומדת בתקני הבנייה, אך קשה מאוד להחנות בה ונדרש תמרון בכל פעם שנכנסים אליה, מזכה את בעל הדירה בפיצוי מהקבלן? בית משפט השלום בתל-אביב ענה לאחרונה בחיוב על שאלה זו, וחייב את החברה הקבלנית לב הזהב נדל"ן תל-אביב לפצות רוכש דירה בסכום של 150 אלף שקל בגין ליקויים בחניה שכוללת שהוצמדה לדירתו. זאת, חרף העובדה שהחניה המדוברת עומדת בתקני הבנייה, וחרף העובדה שהתובע עצמו בחר בחניה זו על פני חניה אחרת שהוקצתה לדירה, כיוון שהעדיף חניה מקורה.
בית המשפט קבע כי החניה שבמחלוקת אומנם תקנית ומאפשרת לרוב סוגי כלי הרכב לחנות בה, לרבות מכוניתו של בעל הדירה, אך פתרון החניה שנבחר (מכפיל החניה) מצריך מהנהג מיומנות תמרון העולה על זו שנדרשת בחניה "רגילה", וקיימת מגבלה בשימוש בחניה מן הסוג שנבחר.
עוד נקבע כי ממסמכי חוזה מכר הדירה - לרבות המפרט הטכני - לא יכול היה רוכש הדירה לדעת כי קיימות מגבלות, וכי מידות החניה בפועל יהיו שונות מאלה שהופיעו במפרט. "התובע לא הבין עד כמה קשה לתמרן בחניה שהועמדה לרשותו, עד הרגע שבו נכנס עם מכוניתו לחניה שהוקצתה לו, שכן מדובר במשטח חלק ומשופע, ודרושה מיומנות מסוימת בנהיגה כדי לתמרן פנימה והחוצה", נקבע.
הטענות: החניה לא מאפשרת שימוש סביר
סיפור החניה הזה מתחיל לפני כעשור, אז רכש יעקב שבתאי "על הנייר" דירה בתל-אביב מחברת לב הזהב נדל"ן, בבית משותף בן 17 דירות. במסגרת ההסכם הוצמדו לדירה מחסן וחניה ספציפית, אולם כחודשיים לאחר חתימת ההסכם הוחלפה החניה, לבקשת שבתאי, לחניה אחרת בחניון הבניין.
לטענת שבתאי, ביום מסירת הדירה הוא גילה כי החניה שהוצמדה לו היא חניה שאינה מאפשרת שימוש רגיל וסביר, אינה מאפשרת חניה של כל רכב שהוא ואינה מאפשרת חניה של רכבו, מסוג מאזדה 3. זאת, בעקבות מתקנים של מכפילי חניה בחניון (מתקנים המאפשרים שטחי חניה ליותר רכבים - שניים או יותר - בשטח שנועד לחניית רכב אחד).
בתביעה שהגיש נגד החברה הקבלנית, באמצעות עו"ד אייל רון, טען שבתאי כי החניה שהוקצתה לו גרמה לנזקים לרכב בשל פגיעת הרכב במעקי החניה, וכי לא ניתן לפתוח את דלתות הרכב כדי להיכנס או לצאת ממנו. בנוסף טען שבתאי כי גובה החניה אינו מספיק כדי לאפשר כניסה של אנטנת רכבו, והיא נעקרה וניזוקה; וכן כי אובחנו אצלו פגיעות גב שונות, ורופאיו המליצו לו לרכוש רכב גבוה יותר אשר יקל עליו את הליכי הכניסה והיציאה מהרכב ואת הנהיגה בו, אולם הוא גילה כי אינו יכול לממש את המלצת רופאי, הואיל וכל כלי הרכב מסוג זה אינם יכולים לחנות בחניה בשל רוחבם ומשקלם.
בתביעה עתר שבתאי לשלם לו את סכום ירידת הערך של דירתו בעקבות הליקויים בחניה, בסך מוערך של 250 שקל (השווה לערך המלא של חניה צמודה באזור בתל-אביב שבו שוכן הבית המשותף), לשלם לו סך של 3,000 שקל בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לרכבו בעקבות הליקויים בחניה וכן סך של 50,000 שקל בגין עוגמת-הנפש שנגרמה לו כתוצאה מכך שלא היה יכול לעשות שימוש רגיל וסביר בחניה בתקופה שמאז קיבל את הדירה לחזקתו ועד להגשת התביעה (במשך ארבע שנים).
באותה תביעה הוא הלין גם על ליקויי בנייה שונים בדירה, ועתר לחייב את הקבלן לשלם לו את העלות המלאה הכרוכה בתיקון ליקויי הבנייה, בסך 50 אלף שקל וכן 12 אלף שקל שהוציא במסגרת המאבק נגד הקבלן, ובין היתר לתשלומים למומחים, הפסדי שכר ועוד.
התגובה: החניה אושרה ברשויות
מנגד טענה החברה הקבלנית לעניין החניה כי מידות החניה הובאו במסגרת תשריט הבניין ששבתאי חתם עליו באופן אישי, ומהווה חלק בלתי נפרד מההסכם וכי תוכניות החניה אושרו על-ידי רשויות התכנון בעיריית תל-אביב.
עוד טענה החברה כי שבתאי ידע כי הוא רוכש חניה במסגרת "מכפיל חניה", וגם אילו בנתה חניון תת-קרקעי רגיל - היה שבתאי מוגבל מבחינת סוגי הרכב שהוא יכול להכניס לחניה.
לטענת החברה הנתבעת, שבתאי שילם עבור החניה 100 אלף שקל שהתווספו למחיר הדירה, והחברה מסכימה לרכוש ממנו את החניה בחזרה בסכום זה.
לגבי גובה החניה נטען כי שבתאי יכול היה ליהנות מחניה ללא מגבלת גובה, אלמלא ביקש ביוזמתו להחליף את החניה המקורית שקיבל. לפיכך, טענה החברה, אם יתברר כי נגרם לו נזק, יש לקבוע כי התובע נושא באשם תורם בשיעור של 100%.
המומחים: הגישו חוות-דעת הפוכות
במסגרת הדיונים הוגשו לבית המשפט חוות-דעת הפוכות מטעם הצדדים בנוגע לאפשרות השימוש בחניה. בעוד חוות-דעת המומחים מטעם שבתאי קבעו כי החניה אינה מקיימת את אמות-המידה המינימליות לחניה מסוגה, אינה מאפשרת לו שימוש לצורך חניית רכבו, וירידת הערך של הדירה עומדת על 350 אלף שקל; חוות-דעת המומחים מטעם החברה הקבלנית קבעו כי החניה מאפשרת חניית מגוון רכבים משפחתיים ואחרים, וכי שווי מקום חניה בתקן חניה כדוגמת המתקן הנדון בגבולות 130 אלף שקל בלבד.
לאור הפערים בין חוות-הדעת מינה השופט עמית יריב מומחים מטעם בית המשפט שיעריכו את היקף הליקויים בחניה ואת שווי ירידת הערך. מומחה התנועה מטעם בית המשפט, אלי אסיף, קבע בחוות-דעתו כי "חניית המריבה" איננה נוחה, הן בגלל הגובה בין משטחי החניה והן בגלל שיפוע המשטח, ואיננה מתאימה לכל נהג. על-פי קביעותיו, המתקן מצריך הוצאת הנוסעים והמטען לפני כניסה לחניה וזהירות יתרה בעת התמרון, ולא ניתן להחנות כל רכב בחניה, הגם שניתן להחנות דגמים רבים ונפוצים (כולל מאזדה 3, רכבו הנוכחי של שבתאי).
עוד נקבע כי הגם שהחניה שמישה, שכן ממדיה עדיין עומדים בהנחיות משרד התחבורה, יציאת הרכב ממנה יכולה להתבצע בתמרון אחד, והכניסה ייתכן שדורשת יותר מאחד, כתלות במיומנות הנהג.
עוד נקבע כי בהיעדר תקן מחייב לגובה בין שני מפלסי חניה, כל רשות מקומית יכולה לאשר את הפתרון או לא לאשר, ואישורה הוא בעצם הגושפנקה לכך שהסדר החניה תקין. עם זאת, ציין המומחה, כי בעת רכישת הדירה לא יכול היה הרוכש להבין מה יהיה אופייה של החניה שהוא עתיד לקבל, שכן הנתונים המופיעים במסמכי המכר אינם תואמים את המציאות. "לו הבין, ככל הנראה לא היה מחליף את החניה שקיבל במקור", כתב המומחה.
ההחלטה: המתקן אינו מתאים לכל מכונית
בהסתמך על קביעות אלה ציין השופט יריב כי "מידות החניה בפועל אינן תואמות את המידות המצוינות בתשריט והמתקן איננו מתאים לכל רכב, אלא רק לרוב כלי הרכב... מלבד העובדה שלא ניתן לעשות בחניה שימוש לחנייתו של כל כלי רכב, הרי שגם כלי הרכב שניתן להחנות בה מאפשרים רק חניה מוגבלת - דבר המקשה על הכניסה והיציאה מהרכב".
באשר לשווי החניה אימץ השופט את חוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס ושמאי המקרקעין צבי רון, שקבע כי המפגע הפונקציונלי בשימוש בחניה הצמודה לדירת התובע שווה ערך ל-150 אלף שקל.
בנוסף חויבה החברה הקבלנית בפיצוי בסך כ-38 אלף שקל לטובת שבתאי בגין ליקויי הבנייה בדירתו, וכן בתשלום הוצאות לטובת שבתאי בסך 20,000 שקל ושכר-טרחה עורך דין סך 35,000 שקל.