המלונות הצפים המתוכננים בקטאר / הדמיה: Admares
חברת נדל"ן מפינלנד מקימה 16 בתי מלון בקטאר לקראת המונדיאל (גביע העולם בכדורגל) של 2022, אבל המלונות שהיא בונה לא יישארו שם זמן רב - כולם יהיו על המים ויוכלו לשוט למקום אחר.
אדמארס (Admares), החברה שעומדת מאחורי הפרויקט, חתמה בחודש שעבר על ההסכם לבניית חדרי הלינה הזמניים. המנכ"ל מיכאל הדברג קיבל את הרעיון שמאחורי אדמארס, שמתמחה בבניינים צפים ובבנייה מודולרית, משנים של עבודה במספנות ומניהול חברה שבנתה מגורים על אסדות נפט.
"ואז חשבתי לעצמי, 'למה רק לתעשיית הנפט? למה לא לכל מגזר הנדל"ן?'", הוא אומר. כל מלון בקטאר יהיה בן ארבע קומות ו-101 חדרים. הם יורכבו מפלדה ואחר כך ישוטו למפרץ הפרסי. בינתיים אין להם ייעוד לתקופה שאחרי המונדיאל, שיימשך כחודש.
המלונות בקטאר אינם היחידים. יותר קבלנים מקימים מבנים צפים. מבנים כאלה עשויים להקל מצוקת דיור בערים גדולות כאשר הקרקעות נדירות והתכנון מגבה בנייה לגובה, אומר קון אולתואיס, הבעלים של חברת האדריכלות ההולנדית ווטרסטודיו, שמתמחה במבנים צפים.
בערים שסובלות משיטפונות כמו מיאמי, מבנים שעולים ויורדים על מי האוקיינוס יכולים להיות חלופה למבנים על החוף שנראים פגיעים יותר ויותר לעליית מפלס מי הים. "שינוי האקלים בהחלט עוזר לנו להפיץ את הרעיונות והתכנונים שלנו", אומר אולתואיס.
עד כה, רוב המבנים הצפים אינם הרבה יותר מבתי סירות, אבל כמה חברות עובדות על בנייני משרדים רב-קומתיים, מלונות ובנייני מגורים שיוכלו להרחיב את הערים הדחוסות אל האוקיינוסים.
בנמל רוטרדם, חברת הבנייה RED מקימה בניין משרדים צף מעץ של שלוש קומות בשטח של 5,016 מ"ר. הפרויקט, שישמש כמטה החדש של Global Center on Adaptation GCA, יהיה ניטרלי מבחינה אנרגטית ויצויד בלוחות סולאריים ובבריכת שחייה צפה.
GCA מסייע למדינות, חברות וארגונים להסתגל לשינויי האקלים. מנהל המרכז, פטריק ורקוייכן, אמר שרוטרדם מאוימת על ידי עליית מי הים, והמשרד הצף הוא "אחת הדוגמאות הרבות ליכולת ההסתגלות שלנו למציאות של שינויי האקלים, כדי להבטיח שהתשתית שלנו לא רק חזקה, אלא גם חסינה מפני העתיד".
דרק יאן שאפ, קבלן ב-RED, אמר שהחברה בונה כעת את בסיס הבטון של המבנה הצף במקום אחר. לאחר שהוא יוצב על המים, המשרדים ייבנו עליו כאילו הוא חלקת אדמה רגילה. ההשלמה צפויה באוקטובר. שאפ אמר של-RED יש היתר להחזיק את הבניין במיקום המתוכנן שלו עשר שנים לפחות. אחר כך אפשר יהיה להשיט אותו ליעד אחר.
הטכנולוגיה אינה בעיה. דוברות הנפט הענקיות הוכיחו שבניינים צפים יכולים להיות בגובה עשרות מטרים ויציבים מספיק לעמוד בסערות ולמנוע מחלת ים מהדיירים, אומרים חסידי הנדל"ן הצף.
אבל היעדר הרגולציה הוא מכשול. מטבע הדברים, לערים רבות אין הנחיות ברורות בנוגע לנכסים על המים, והבניינים הללו חשופים לקנסות ולתביעות. לא ברור גם איך ישערכו המשקיעים את הנכסים הללו.
מלונות ומשרדים צפים הם עדיין תופעה נדירה, אך בתים צפים כבר שכיחים יחסית בהולנד, מדינה עם היסטוריה של כיבש שטחים מהים. גם באזור סיאטל יש כמה וכמה בתי סירות. ניקולס דרואין מנסה להביא את הקונספט הזה למיאמי. החברה שלו, Arkup, חשפה בשנה שעברה בית צף בשטח 420 מ"ר שיכול לדבריו להחזיק מעמד גם בסופת הוריקן בדרגה 4.
כשמתקרבת סופה, הבית יכול לסגת למים רדודים, לשתול ארבע רגלי פלדה בקרקע הים ולהרים את עצמו מעל הגלים בעזרת מנגנון הידראולי. הבית עומד כעת למכירה ב-4.5 מיליון דולר. דרואין אומר שהוא מקווה שכאשר ערים יאמצו חקיקה וכללי מיסוי לבתים צפים, לקונים יהיה קל יותר להשיג מימון. בהמשך הוא רוצה להתרחב לאתרי נופש ולאזורי מגורים צפים.
יש כאלו שמקווים שהמגמה תוביל לערים צפות. מכון Seasteading תומך בהקמת קהילות מגורים במים בינלאומיים כ"חברות הזנק אנושיות" שיכולות להמציא לעצמן חוקים משלהן. המכון ממומן על ידי המשקיע פיטר תיל ועל ידי פטרי פרידמן, נכדו של הכלכלן המנוח מילטון פרידמן.
Blue Frontiers, חברה שכמה ממייסדיה הם חברים במכון, החלה לעבוד על אי צף בפולינזיה הצרפתית ב-2016, אך כעבור שנתיים, בחירות שהיו שם עוררו עוינות לפרויקט, אומר נשיא המכון, ג'ו קוורק. כעת, הוא אומר, האי הצף "תקוע ללא הגבלת זמן" ומכון seasteads מחפש מקום אחר לשכן בו את עצמו.