ולדימיר פוטין ומוחמד בין סלמאן / צילום: Natacha Pisarenko, AP
הירידות במחירי הנפט והגז בעולם החלו אומנם כבר במהלך המחצית הראשונה של חודש ינואר, כשהחלו להתברר ממדי המגפה, אבל בימים האחרונים הפכו לצלילה של ממש. אם מחירה של חבית ברנט היה מעט פחות מ-70 דולר ב-10 בינואר, בסוף אותו חודש הוא הגיע ל-55 דולר, נשק ל-50 לפני שבוע, ובשלושת הימים האחרונים רשם צלילה חופשית עד לפחות מ-30 דולר. והסיבה העיקרית לכך כעת היא לא מגפת הקורונה, והקטנת הביקושים בשל המגיפה, או לפחות לא באופן בלעדי.
שוק הנפט מנוהל על ידי מונופול אופ"ק שבו חברות רוב מפיקות הנפט בעולם והוא מונהג על ידי סעודיה, המפיקה הגדולה ביותר, המנהלת את היקפי התפוקה, בדרך כלל בהסכמה עם שאר המדינות. רוסיה, שלפי חלק מהמדדים עוקפת את סעודיה בהפקת הנפט והגז, לא הסכימה להצטרף לארגון באופן מלא על אף פניות חוזרות ונשנות של סעודיה בעשור האחרון. היא הסכימה להיות במעמד של משקיפה, קרי משתתפת בדיונים, לא בהצבעות ויכולה להחליט אם היא מאמצת או לא את ההחלטות המתקבלות. החיבור הזה זכה לכינוי אופ"ק פלוס. באוקטובר האחרון, בפגישת אופ"ק בווינה הוחלט על קיצוץ של 1.8 מיליון חביות מהתפוקה היומית, ורוסיה אימצה את ההחלטה. אז ההחלטה התקבלה על רקע ירידה בביקוש העולמי והניסיון לשמר את המחיר סביב דולר לחבית.
כאן נכנס לתמונה משבר הקורונה, שהביא לירידה חדה בביקוש מהיבואנית הגדולה בעולם, סין. המגפה שיתקה חלקים ניכרים מהתעשייה הסינית, וענפי כלכלה אחרים, והביקוש בהתאמה נפל. ב-2019 רשם יבוא הנפט הסיני שיא חדש של יותר מ-10 מיליון חביות ביום, עלייה של כמעט 10% מהשנה שקדמה לה, והצפי היה לעלייה נוספת בשיעור דומה, על רקע הרגיעה היחסית בעימות הכלכלי עם ארה"ב. נכון לנתוני 2018 רוסיה היא הספקית העיקרית של נפט לסין עם כ-16% מהסך הכללי ודולקת אחריה ערב הסעודית עם קרוב ל-13%.
ב-2019 השיעור הזה גדל בשל החרם על איראן שהוריד שאת יצוא הנפט שלה בשיעור ניכר. כלומר שתיהן סובלות מירידה ניכרת בהכנסות מסין בעיקר ובכלל בעולם בשל המגיפה. עד לפני כשבוע, המחיר עמד על כ-50 דולר לחבית כאמור, וההבנה כי המשבר מתמשך והביקושים ירדו עוד הביאו ליוזמה הסעודית לקיצוץ נוסף. בתחילה דובר על הפחתה בתפוקה של כ-600 אלף חביות ביום כשסעודיה תקצץ שני שלישים מזה אך הרוסים בשיחות המקדימות הביעו התנגדות להפחתה נוספת. ההתעקשות ההדדית הביאה להצעה סעודית קיצונית יותר של הפחתה בעוד 1.3 מליון חביות ביום, עם אפשרות לקיצוץ נוסף בעוד חודשיים, ההצעה שעלתה לדיון. אלא שרוסיה דחתה אותה והמו"מ התפוצץ.
מדוע סירבו הרוסים להפחתה, ומדוע הם מסרבים להיכנס לאופ"ק כחברים מלאים? חשיבות הכנסות הנפט והגז לרוסיה עצומות, לפי ההערכות מחצית מהכנסות המדינה ממסים מגיעות מחברות הנפט והגז, שרובן המכריע פרטיות לכאורה אך נתונות בפועל לפיקוח ולחץ הדוקים של ממשל פוטין. איגור סצ'ין אחד מבכירי משק האנרגיה הרוסי תלה בכך את ההתנגדות הרוסית לחיבור המלא לאופק, והנימוק היה שהממשלה לא תוכל לכפות על החברות הפרטיות את מגבלות התפוקה שמטילה אופ"ק. הסיבה האמיתית מורכבת יותר, רוסיה מעדיפה לשמר את מעמדה הבכיר והתחרותי בלי מגבלות אופ"ק שבו שולטת למעשה ערב הסעודית, שעמה היא בתחרות הגדולה ביותר על הבכורה העולמית של יצוא הנפט והגז. או אם תרצו, במקום להיות ראשונה בין שווים, רוסיה מעדיפה להיות הסוס המוביל בלי נטל שותפות כלשהו.
אלא שהסירוב הזה העלה את חמתו של בין סלמן ובפועל הוא הכריז על מלחמת סחר נפט, כשהודיע על הגדלת התפוקה, ועל הוזלת מחירים דרמטית. בתוך שלושה ימים נחתכו מחירי הנפט ב-40% מ-50 דולר לסביבת 30 דולר והירידות נמשכות.
בין סלמן, המנהיג הכריזמטי המצוי בעיצומן של רפורמות כלכליות וחברתיות מרחיקות לכת בממלכה, הופתע מההתנגדות של רוסיה. הוא היה עסוק בביסוס שלטונה ובמניעת הניסיונות לערער על מנהיגותו. שלשום הורה על מעצרם של כמה ממתנגדיו ובראשם הנסיך אחמד, אחיו הצעיר של המלך סלמן ויורש העצר לשעבר מוחמד בן נאייף, אחיינו של המלך. הם נעצרו בטענה שתכננו הפיכה נגד בין סלמן, והתכוונו לבצע אותה מיד לאחר מות המלך. תגובתו הנחרצת לסירוב הרוסי מעידה על ביטחון עצמי רב המסתמך על העתודות הכספיות והאנרגטיות העצומות שיש לו.
הוא מעריך כי רוסיה לא תוכל להמשיך זמן רב כמותו במכירה במחירי הפסד - עלות הפקת חבית נפט סעודי ושינועה, נמוכים בהרבה מהעלות הדומה של הנפט הרוסי.
בהודעות שיצאו מרוסיה לפני החלטת בין סלמן, ניכר היה שמנסים להגיע בכל זאת לאיזושהי עסקה. כך למשל באחת מההודעות נאמר כי רוסיה מוכנה לקיצוצים נוספים מוגבלים כדי לשמר את המחיר סביב 50 דולר לחבית, וכי היא פתוחה לשתף פעולה עם אופ"ק בשמירה על המחירים הללו. בהסבר להתנגדות לקיצוץ החד שדרשה ערב הסעודית נאמר כי רוסיה יכולה לסבול ירידת מחירים נוספת גם אם תגיע ל-42 דולר לחבית. לפי אנליסטים, המחיר הזה הוא גבוה אך במעט מרף הרווח של החברות, כלומר כשיורדים מ-40 דולר מדובר במחירי סף או אף מחירי הפסד לרוסיה, בעוד שערב הסעודית יכולה לספוג ירידת מחיר של עד סביבות 30 דולר לחבית.
במשחק הפוקר הזה לבין סלמן אם כן יש קלפים כלכליים טובים - וכנראה גם תמיכה אמריקאית מאחורי הקלעים, אלא שפוטין נחוש לא פחות וגם בידיו רזרבות שיאפשרו מאבק, גם אם לא ארוך מדי. עבור פוטין משק האנרגיה חשוב מאוד, אך המאבק הגיאופוליטי חשוב לא פחות, והוא לא יכול להרשות לעצמו להפסיד ולהביא לפגיעה במעמדו בעוצמתו ובהשפעתו.
ועם זה לפי דיווחים שונים הן בתקשורת הרוסית והן בזו הערבית במפרץ, יש כבר מגעים עקיפים בין הצדדים, של מתווכים ממדינות אופק האחרות כדי להגיע להסכמה שתביא לעצירת הצפת השוק בנפט סעודי והחזרת המחירים לרמה שתאפשר התמודדות עם משבר הקורונה.