מתוך הסרט מאמי באדיבות סרטי יונייטד קינג / צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג
במהלך העיבוד הקולנועי החדש לאופרת הרוק "מאמי", משובצים רגעים שבהם הזמר והשחקן דודו טסה (שלו גם חלק בעיבודים ובלחן, אלו שזיכו את הסרט בשני פרסי אופיר) מגלם את המקהלה היוונית של הטרגדיה הסטירית-ישראלית הזו. הוא מצולם על תל טרשים, לרוב ממרחק ניכר, כאשר מסביבו תזמורת נגנים נפלאה, והוא כמעט ואינו מזיז שריר מלבד פניו. הרגעים האלו, על אף הסטטיות הקולנועית שלהם, הם מהסצנות הטובות ביותר של הקולנוע הישראלי לאחרונה. עוד הוכחה לכך שטסה הוא אחד האנשים המוכשרים ביותר בארץ (הוא גם היה מועמד לאופיר על משחקו ב"הכל שבור ורוקד"). לא מן הנמנע לחשוב שכל סרט באשר הוא ישודרג אם פשוט יניחו באמצעו כמה סצנות של טסה עומד ושר.
עם זאת, למרבה הצער, כאן מסתיימות החדשות הטובות לגבי "מאמי", שעל הנייר היה אמור להיות אחד הסרטים החזקים, המשמעותיים והמטלטלים של הקולנוע הישראלי לדורותיו, אך נותר ניסיון קולנועי משונה שכמעט ודבר בו איננו עובד.
"מאמי" מבוסס על אופרת הרוק "מאמי" משנת 1986, שעליה חתומים הלל מיטלפונקט, אהוד בנאי, יוסי מר חיים, שפי ישי ויוסי אלפנט ז"ל, וכמוה הסרט מביא את סיפורה רב התהפוכות של מאמי (נטע אלקיים), צעירה משדרות שבעלה האהוב נפגע במלחמה והופך לצמח. היא לוקחת אותו לתל אביב, שם נחשפת לחיים שלא הכירה, מתגלגלת לזנות ועוברת ניסויים מדעיים אשר מוחקים ממנה את האמפתיות ומובילים אותה הישר למסדרונות הכנסת. היא סוחפת את ההמונים והופכת למנהיגה, אך במקום להביא את השינוי המיוחל לעתיד טוב יותר, היא כושלת בתפקידה, עומדת למשפט, וחוזרת חזרה אל חייה בשדרות, בדיוק מהמקום שממנו התחילה.
החומר הבימתי המקורי שממנו שרד בעיקר השיר "האונס" ("מאמי יה מאמי, תפתחי את הרגליים"), מיותר לציין שהיה לאחת היצירות הפרובוקטיביות ביותר שנעשו בשפה העברית, והשאיפה להביא אותו למסך הקולנוע בעיקר בימים אלו היא צעד אמיץ מאין כמוהו. ואם זה לא היה מספיק מסקרן, אל הפרויקט הגיעה קרן ידעיה, בקלות אחת הקולנועניות המרתקות ביותר בארץ, כזו שהוכיחה בסרטים כמו "אור" ו"הרחק מהיעדרו" שהיא חסרת מורא לחלוטין ומסוגלת להסתכל למציאות בעיניים ולחצוב בתוך חומרים אנושיים אכזריים סרטים שקשה להתיק מהם את העיניים.
לכן, בעיקר לא ברור איך השידוך של שני הוריקנים שכאלו יצר סרט כל-כך פרווה, שאיננו מצליח להתרומם או לטלטל, נשאר מרוחק, ובעיקר עשוי באופן שאפשר לכנותו מרושל - מהופעות השחקנים הלא אחידות (המועמדות לאופיר של ריקי גל פה היא אניגמה מוחלטת), הסטים שנראים קרטוניים ושטוחים, העלילה שמקפצת על פני פרקי זמן שלא מאפשרים הבנה של המתרחש, והניצבים בסצנות השירים שלא מודרכים כראוי ונראים אבודים לחלוטין. וכך, כל עוצמה שהייתה למחזמר פשוט נשארה בחוץ. אז כן, "מאמי" הוא אחד הסרטים השאפתניים ביותר שנעשו פה, אבל למרבה הצער, זה הדבר היחיד שעומד לזכותו.
דירוג: 1